תביעת נפילה במתחם משחקייה נדחתה – שיהוי ניכר וריבוי גרסאות מכרסמים במהימנות התובעת

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בית משפט השלום בקריות, מפי כבוד השופטת אלואז זערורה, פרסם ביום 02 בנובמבר 2025 פסק דין בתיק 37472-06-21, אשר דחה תביעת נזיקין בגין נזקי גוף. פסק הדין עסק בשאלת אחריות בעלי ומפעילי מתחמים ציבוריים, והטלת הנטל על התובעת להוכיח את נסיבות התרחשות התאונה ואת קיומו של מפגע. ההכרעה שופכת אור על החשיבות הקריטית של עמידה בנטל הראיה הבסיסי, במיוחד כאשר התביעה מוגשת בשיהוי ניכר, ועל המשקל שבית המשפט מייחס לסתירות מהותיות בגרסת התובע ובעדיו.

הרקע העובדתי ופרטי האירוע

התביעה הכספית הוגשה על ידי פלונית (להלן: "התובעת") נגד מיי בייבי בע"מ (להלן: "מיי בייבי" או "הנתבעת") - הבעלים והמפעילה של מתחם קניות ופנאי בירכא, וכן נגד חברת הביטוח הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל") אשר ביטחה את הנתבעת במועדים הרלוונטיים. את התובעת ייצג בא כוחה עו"ד סעיד סמור. את הנתבעים ייצגו באי כוחם עו"ד ג'יריס פרח ועו"ד שאדי אלמאדי. 

לטענת התובעת, ילידת 1989, ביום 08.09.2014 היא נפלה במתחם המשחקייה בבניין "מיי בייבי" בירכא, כתוצאה ממים וסבון אשר היו על הרצפה. התובעת טענה כי התאונה נגרמה בשל רשלנות הנתבעת, אשר שפכה מים וסבון על הרצפה במהלך קבלת קהל ולא נקטה באמצעי זהירות. כתוצאה מהנפילה, נחבלה התובעת בברך ימין ובכף רגל שמאל.

בתאריך 21.3.2023 התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן במסגרתו תבעה את חברת הראל – חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה לגרסת התובעת את הנתבעת במועדים הרלבנטיים לתאונה.

ביום התאונה פנתה התובעת לבית החולים "גליל המערבי" בנהריה, שם שוחררה לביתה לאחר בדיקה קלינית וצילומי דימות, ללא אבחנה של בעיה אורתופדית דחופה. בחלוף מספר שנים ובעקבות כאבים מתמשכים, עברה התובעת בדיקת MRI (אוקטובר 2020) בה הודגם "קרע מלא כרוני של רצועת ACL". התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעת רפואית מטעם ד"ר מאזן פלאח, אשר קבע כי כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובעת חבלה סיבובית לברך ימין, והעמיד את נכותה הרפואית הצמיתה על שיעור של 30% בגין אי-יציבות, קרע מיניסקוס ושינויי שחיקה קלים-בינוניים.

מנגד, הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית מטעמו של ד"ר דניאל משה (שניתנה ללא בדיקה קלינית), אשר קבע כי בהיעדר אבחנה של חבלה קשה ונפיחות בברך במועד האירוע, אין קשר סיבתי בין הנזק הנטען ובין התאונה. לאור הפערים בין חוות הדעת, מינה בית המשפט את ד"ר בצלאל פסקין כמומחה מטעמו. המומחה מטעם בית המשפט שלל את הנכות שנקבעה על ידי ד"ר פלאח, אך קבע כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% בגין פגיעה חלקית ב-ACL, תוך שהוא דוחה את עמדת הנתבעת כי שחרור התובעת מבית החולים ביום התאונה שולל קיומו של קשר סיבתי.

הניגודים והסתירות בטענות הצדדים ואי-הבהירות הראייתית

המחלוקת העיקרית בתיק זה נסבה סביב שאלת אחריותה של "מיי בייבי" והוכחת נסיבות התאונה והמפגע. התביעה המקורית הוגשה בשיהוי ניכר, כשבע שנים ממועד התאונה (יוני 2021). הנתבעת טענה כי השיהוי גרם לה נזק ראייתי חמור ופגע ביכולתה להתגונן כדבעי.

טענות הנתבעות (מיי בייבי והראל):"מיי בייבי" הכחישה מכל וכל את אחריותה לנזק, את נסיבות התרחשות התאונה ואת הקשר הסיבתי בין מצבה הרפואי של התובעת ובין האירוע הנטען. הנתבעת הפנתה לריבוי גרסאות התובעת באשר לנסיבות ומקום התאונה. הראל, הנתבעת השנייה, טענה כי דין התביעה נגדה להידחות בשל היעדר עילה ולחילופין בשל התיישנות, וכי התאונה, אם התרחשה, אירעה בשל אשמה תורם של 100% מצד התובעת.

טענות התובעת: התובעת התבססה על הטענה כי התאונה נגרמה בשל מים וסבון ש"נזלו ממכונת שטיפת הרצפות" שהייתה מונחת באזור המשחקייה – טענה שהועלתה לראשונה רק במסגרת תצהיר עדות ראשית. התובעת ניסתה להסביר סתירות בגרסאות הרפואיות (כגון האזכור "נפלה בחנות בנהריה") כ"טעות קולמוס". היא טענה כי התאונה אירעה בירידה ממתקן "רכבת ההרים" וכי מנהל המשחקייה, מר חמודי כנעאן, נכח במקום ואף סייע לה. בנוסף, היא הגישה תצהירי עדות ראשית מטעם בעלה מר עסאם זין-אלדין וחברתה הגב' נבאדה ג'ורן, אשר העידו כי נכחו במקום וראו את המפגע.

הכרעת בית המשפט – דחייה בשל היעדר הוכחה ומהימנות

בית המשפט קבע כי דין התביעה להידחות, וזאת משום שהתובעת לא עמדה בנטל הראייתי המוטל עליה להוכיח את נסיבות התרחשות התאונה ואת קיומו של מפגע. השופטת קבעה כי עדות התובעת הייתה "מתחמקת, בלתי עקבית" וכי לא מצאה ליתן בה אימון.

היעדר גרסה קוהרנטית וריבוי סתירות מהותיות:  בית המשפט עמד על כך שהתובעת לא העלתה גרסה קוהרנטית בכתבי הטענות או בראיות שהוגשו. הסתירות התייחסו הן למקום והן לנסיבות התרחשות התאונה:

מקום התאונה:  הגרסאות נעו בין "מתחם המשחקייה בבניין מי בייבי בירכא" (כתבי התביעה), לבין "חנות בנהריה" (מסמך רפואי מיום 09.09.2014), לבין "ליד הקופות" בקומה הראשונה (העד מטעמה, מר אמל עזאם), לבין "בדיוק אחרי המדרגות מהרכבת" בקומה השנייה (עדות התובעת ובעלה בחקירה).

המפגע:  הטענה כי המים והסבון נזלו "ממכונת שטיפת הרצפות" שהייתה מונחת באזור, הועלתה רק בתצהיר העדות הראשית, שנים לאחר התאונה. עדויות התובעת ובעלה לעניין גודל וצבע המכונה נותרו עמומות וחסרות פירוט.

עדויות העדים:  עדות בעלה של התובעת נותרה ללא סיוע, ובית המשפט קבע כי מדובר ב"עדות אחת היוצאת משתי פיות" של צדדים המעוניינים בתוצאות ההליך. עדות חברתה של התובעת, הגב' נבאדה, הייתה עמומה וחסרת פירוט אודות המקום המדויק. עדותו של העד אמל עזאם (קרוב משפחה של הבעל), שהוזמן מטעם התובעת, סתרה את גרסאות התובעת ובעלה והצביעה על מיקום אחר לגמרי (בסמוך לכניסה הראשית/קופות בקומה הראשונה).

היעדר תיעוד ושיהוי:  התובעת לא צילמה את מקום התאונה או את מכונת השטיפה הנטענת, חרף ביקורים חוזרים במתחם לאחר האירוע. מחדל זה, לצד השיהוי המשמעותי בהגשת התביעה, פגע באופן קריטי ביכולת הנתבעת להתגונן.

החלת נטל ההוכחה בדיני נזיקין:  השופטת קבעה כי הנטל רובץ על התובעת להוכיח את יסודות עוולת הרשלנות. בהיעדר גרסה עובדתית קוהרנטית ובהיעדר הוכחה לקיומו של מפגע, לא הוכח קשר סיבתי בין מעשיה או מחדליה של הנתבעת ובין התאונה. בית המשפט דחה גם את האפשרות להעביר את נטל ההוכחה לנתבעת מכוח סעיף 38 לפקודת הנזיקין (כלל "הדבר מעיד על עצמו"), וזאת משום שהתובעת לא הציגה ולו ראשית ראיה ל"הימלטות מים" ו/או לקיומו של מפגע בלתי סביר במקום. נפסק כי "העובדה שפלוני החליק או נפל, אין בה כשלעצמה כדי ללמד על אחריות בעל או מחזיק המקרקעין".

הכרעת הדין

לאור כל האמור, בית המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה את נסיבות התאונה ואת חבות הנתבעת. בהתאם, נדחתה התביעה נגד "מיי בייבי", וכן נדחתה התביעה נגד "הראל" (מכוח היעדר חבות בסיסית של המבוטחת). התובעת חוייבה לשאת בהוצאות הנתבעות בסך כולל של 7,000 ₪ לכל אחת מהן.

עד למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי