בית המשפט המחוזי הטיל אחריות על מבוטחים בביטוח חיים, דחה את תביעת האלמנה וקבע כי אי תשלום פרמיות וחתימה על הצעה שגויה היא באחריות המבוטח

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת נדונה תביעתה של פלונית (להלן: ״התובעת״) כנגד כלל חברה לביטוח בע״מ (להלן: ״הנתבעת״) שיוצגה ע״י ב״כ עוה״ד רם דורון ואח׳ ממשרד עוה"ד דורון, בורבין צופין. פסק הדין ת״א 65208-05-21 ניתן מפי כבוד השופט, סגן הנשיאה שאהר אטרש ביום 23 יולי 2024.

ענייננו בתביעה כספית שהוגשה על ידי אלמנתו של מנוח, בגין תשלום תגמולי ביטוח על פי שתי פוליסות ביטוח חיים שהוצאו על שם המנוח. 

הפוליסה הראשונה, כללה כיסוי מסוג ריסק למקרה פטירה בסך 2 מיליון ש״ח, אשר לא שולם על ידי הנתבעת. במוקד המחלוקת עמדה שאלת תוקף ביטול הפוליסה. הנתבעת טענה כי הפוליסה בוטלה כדין לאחר שהפרמיות לא שולמו במשך תקופה ממושכת, וכי ניתנו התראות כנדרש בחוק חוזה הביטוח. מנגד, טענה התובעת כי לא ניתנו התראות על אי תשלום הפרמיות או על כוונה לביטול הפוליסה, וכי לפיכך הביטול נעשה שלא כדין. 

הפוליסה השנייה, כללה כיסוי לשלוש הלוואות בסכום כולל של 2 מיליון ש״ח, מתוכם שילמה הנתבעת כ-1.5 מיליון ש״ח תגמולים. טרם פטירת המנוח, ביקשה התובעת לבטל חלק מהכיסויים בפוליסה זו. במקביל, נערכה פוליסה שלישית על סך 1.5 מיליון ש״ח, אשר לפי תנאיה לא משולמת במקרה שהמבוטח שם קץ לחייו בשנה הראשונה לתוקפה. 

הנתבעת טענה, כי הפוליסה השנייה הונפקה בדיוק על פי הצעת הביטוח עליה חתמו המבוטחים. לטענתה, היא שילמה את מלוא הסכום המגיע על פי תנאי הפוליסה, ואף מעבר לכך לפנים משורת הדין, מאחר שחלק מהכיסויים כבר בוטלו לבקשת התובעת עצמה טרם פטירת המנוח. 

מנגד, טענה התובעת כי הנתבעת טעתה בהגדרת שתיים מההלוואות הכלולות בפוליסה השנייה. לטענתה, הפוליסה שהונפקה על ידי הנתבעת וסוכן הביטוח, לא תאמה את רצונם להתאים פוליסת ביטוח להלוואה שקיבלו, ולא תאמה את סכום ההלוואה או את אופייה.  לטענת התובעת, לאחר הבנת הטעות שנעשתה על ידה ובמקום לתקן את הפוליסה השנייה השגויה, ערכה הנתבעת למנוח את הפוליסה השלישית, אשר הייתה למעשה "פוליסה משלימה", שתתאים לרצונו המקורי. על בסיס טענות אלו, דרשה התובעת תשלום מלוא סכום הפוליסה השנייה כפי שנרכשה במקור, ללא ההפחתה שבוצעה בפועל. 

בית המשפט המחוזי דן ופסק:

בנוגע לפוליסה הראשונה, קבע  המחוזי כי זו בוטלה כדין על ידי הנתבעת. 

המחוזי קבע, כי הוכח שהפרמיות עבור הפוליסה הראשונה לא שולמו במשך תקופה ממושכת לפני פטירת המנוח, וזאת על סמך מסמכים שהציגה הנתבעת, ובהם דו"ח גבייה ודו"ח שנתי. בית המשפט הדגיש כי ככל שברצון התובעת להתכחש להיעדר התשלום, עליה הנטל להציג ראיות פוזיטיביות לתשלום הפרמיות.

המחוזי קבע, כי חברת הביטוח מילאה את הוראות סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח כנדרש. נקבע כי הנתבעת שלחה שתי הודעות התראה כדין: הראשונה, דרישה בכתב לתשלום הפרמיה עם ארכה של 15 ימים, והשנייה, הודעה כי הפוליסה תתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם החוב לא ישולם. בית המשפט דחה את טענת התובעת כי לא קיבלה את ההודעותוהסתמך על כך שהמסמכים נשלחו לכתובת הרשומה של חברת המנוח, כמצויין בהצעת הביטוח, ושמסמכים קודמים שנשלחו לאותה כתובת התקבלו, לרבות דוחות שנתיים ומכתבים אחרים.

יתרה מזאת, התובעת הודתה כי קיבלה את הודעת ההתראה השנייה כחודש לפני פטירת המנוח. בית המשפט ראה בכך הוכחה למודעותה לחוב הפרמיות ולאפשרות ביטול הפוליסה. נקבע כי די בקבלת ההודעה השנייה כדי לקיים את דרישות החוק, שכן היא כללה את המידע הנדרש, לרבות גובה החוב, מתן הודעה קודמת והאזהרה על ביטול הפוליסה. 

המחוזי קבע, כי הפוליסה התבטלה כדין שכן חרף ידיעת התובעת על קיומו של חוב פיגורים, וכן ידיעתה כי הפוליסה הראשונה תבוטל אם החוב לא ישולם תוך 21 ימים, בחרה התובעת שלא לעשות כל פעולה אקטיבית על מנת לשלם את החוב בתוך התקופה האמורה. בית המשפט הדגיש, כי התכלית של סעיף 15(א) היא להבטיח מודעות המבוטח לקיום החוב ולאפשרות ביטול הפוליסה ומתן הזדמנות למבוטח לסלק את החוב, וכי תכלית זו הושגה במקרה זה. בית המשפט דחה את טענת התובעת כי נדרשה הודעת ביטול נוספת, והסתמך על עדות סוכן הביטוח שהיה מודע לכך שהפוליסה מתבטלת אוטומטית לאחר 21 ימים, ועל לשון החוק המציין מפורשות את בטלות הפוליסה לאחר 21 ימים. 

נדחתה גם טענת התובעת כי אי התשלום נבע מבעיה טכנית בהרשאה, ונקבע כי סביר יותר שהמנוח או מי מבעלי החשבון בחברה, בחרו באופן מודע שלא לשלם את הפרמיות עקב קשיים כלכליים. לאור כל זאת, קבע בית המשפט כי ביטול הפוליסה הראשונה נעשה כדין. 

בנוגע לפוליסה השנייה, בית המשפט דחה את טענות התובעת וקבע כי הנתבעת פעלה כדין, זאת בהתבסס על מספר טעמים:

הנתבעת הנפיקה את הפוליסה השנייה בדיוק על פי תנאי הצעת הביטוח עליה חתמו התובעת והמנוח, לרבות סוג הכיסוי והגדרת ההלוואות. קביעה זו נסמכה על עדות סוכן הביטוח שאישר כי מילא את ההצעה בהתאם לצרכי המבוטחים ולאחר שהסביר להם את פרטי הכיסוי, ועל הודאת התובעת כי קראה את ההצעה טרם חתימתה. 

נדחתה  טענת התובעת בדבר העברת מסמכי ההלוואה לנתבעת. המחוזי הסתמך על חוות דעתו של מר דני קהל, יועץ פנסיוני מומחה מטעם הנתבעת, אשר קבע כי הנתבעת וסוכן הביטוח אינם מוסמכים או מיומנים לבחון ולפרש הסכמי הלוואה.

המחוזי הדגיש כי המבוטחים נושאים באחריות לתוכן המסמכים עליהם חתמו. הוא הסתמך על פסיקה קודמת הקובעת כי חתימה על מסמך מהווה ראיה לכך שהחותם קרא והבין את תוכנו.

לאור כל זאת, קבע המחוזי כי הנתבעת פעלה כדין ואף מעבר לכך בתשלום תגמולי הביטוח, כאשר שילמה את מלוא סכום הביטוח על פי תנאי הפוליסה השנייה, למרות שחלק מהכיסויים כבר בוטלו לבקשת התובעת עצמה טרם פטירת המנוח.

סוף דבר: המחוזי  דחה את התביעה במלואה. נקבע כי הפוליסה הראשונה בוטלה כדין עקב אי-תשלום פרמיות, תוך עמידה בדרישות החוק. לגבי הפוליסה השנייה, נדחו טענות התובעת בדבר טעות בהנפקתה, ונקבע כי הנתבעת פעלה בהתאם להצעת הביטוח החתומה.

נכון למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט העליון.