עיתון פוליסה האם הפרת תנאי המיגון שוללת כליל את הכיסוי הביטוחי מבטחת נדרשה לשלם יתרת תגמולי ביטוח עקב הפחתה שגויה בהיעדר מיגון

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית משפט השלום בנתניה  נדונה תביעתם של  כמל אזברגה ומוחמד אזברגה (להלן: "התובעים"), שיוצגו עי ע"י  עו"ד רמי שדה כנגד מנורה מבטחים ביטוח בע"מ  (להלן: "הנתבעת") שיוצגה ע"י ב"כ עו"ד עידו רביד. פסק הדין תאד"מ 21109-05-22 ניתן מפי כבוד השופט אלי ברנד ביום כ' אייר תשפ"ד, 28 מאי 2024,

לבית המשפט הוגשה תביעה לתשלום הפרש תגמולי ביטוח עד למלוא שווי נזקיהם של התובעים בגין גניבת רכבם. התובעים הם אב ובנו. הנתבעת ביטחה את הרכב בביטוח מקיף עם חובת התקנת מיגונים להקלת הסיכון. כשנגנב הרכב הנתבעת שילמה לתובעים  רק  חלק מתגמולי הביטוח היות שעלה, כי הקוד הסודי של מערכת המיגון היה בתוך הרכב. 

התובעים טענו, שהשארת הקוד הסודי ברכב אינו מחדל המצדיק שלילה מלאה של הכיסוי הביטוחי ואף לא הפחתה כה ניכרת, כי אין בפוליסה דרישה לקיומו של קוד סודי למערכת המיגון המחייבת החזקתו מחוץ לרכב.

הנתבעת טענה, כי התובעים שיקרו בעת דרישתם ועל כן יש לשלול מהם את הכיסוי הביטוחי בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח(הדן במרמה כנגד חברת ביטוח) ואם לא תתקבל טענה זו הרי שההפחתה שביצעה היא הולמת לאור הפער בין הפרמיה שנגבתה, בהתבסס על אמצעי המיגון האמורים, לבין הפרמיה הנגבית ממבוטחיה בהיעדרם.  

השאלות הטעונות הכרעה הן, האם יש מקום לשלילת הכיסוי הביטוחי מן התובעים על פי הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. במידה שהתשובה שלילית – האם יש הצדקה להפחתה של התגמולים עקב הותרת הקוד הסודי ברכב בניגוד לתנאי הפוליסה, ובמידה שיש מקום לכך – האם שיעור ההפחתה מוצדק.

בית המשפט דן בשאלה אם יש מקום לשלילת הכיסוי הביטוחי מן התובעים. במכתב הדחייה החלקי שנשלח מהנתבעת למוסד לביטוח לאומי נטען להפחתת הפיצוי על ידי הנתבעת ולא הייתה טענה לשלילת הכיסוי הביטוחי.

המועד הראשון בו העלתה הנתבעת את הטענה בדבר שלילת הכיסוי היה בכתב ההגנה. בעת בירור הדרישה והחבות על ידי הנתבעת, התובעים לא הטעו ולא ניסו להטעות אותה אלא הודו בפני החוקר מטעמה, כי הקוד הסודי נותר ברכב. מכאן  שלא היה מקום לשלילת הכיסוי שהנתבעת כבר שילמה בגינו.

עוד קבע בית המשפט, כי  עצם העלאת טענה בכתב ההגנה, שלא עלתה במכתב הדחייה, אסורה על פי הנחיות המפקח על הביטוח. אחד החריגים להנחייה זו הוא טענת מרמה על ידי המבוטח, אולם בית המשפט סבר שלא בוצעה מרמה של התובעים בעת בירור הדרישה ותשלום התגמולים החלקיים. רק בהליך המשפטי הכחישו התובעים את הותרת הקוד הסודי ברכב. אולם הוראת סעיף 25 לחוק אינה עוסקת בהליך המשפטי אלא בשלב בירור החבות. התובעים לא הכשילו מלכתחילה את בירור חבותם באופן שגרם לכך שישולמו  להם תגמולי ביטוח שלא הגיעו להם.

בית המשפט  קבע, כי לשם הסרת כיסוי ביטוחי על פי סעיף 25 לחוק יש להוכיח, כי התקיימו שלושה יסודות: מסירת עובדות בלתי נכונות; מודעות המבוטח להיותן לא נכונות; כוונה להוציא כספים במרמה מן המבטחת. על המבטחת להוכיח את כל אחד מהיסודות הנ"ל. בית המשפט לא השתכנע שהוכח היסוד של מודעות המבוטח להיות העובדות לא נכונות ולכן לא ניתן לייחס לתובעים כוונה להוצאת כספים במרמה מן הנתבעת. זאת במיוחד, כאשר רמת ההוכחה הנדרשת להוכחת יסוד בעל אופי פלילי, היא גבוהה מהנדרש בהליך אזרחי.  בית המשפט קבע שהראיות בעניין כוונת מרמה לא הוכחו ולכן דחה  את טענת הנתבעת, כי יש לשלול מן התובעים את הכיסוי הביטוחי.

אשר לשאלה האם יש מקום להפחתת התגמולים עקב הותרת הקוד הסודי ברכב, הפוליסה דרשה במפורש מערכת איתוראן, שהקוד נועד לשם ניתוקה באופן תקני. עצם הדרישה בפוליסה להתקנת מערכת שהפעלתה ונטרולה מותנה בהקשת קוד סודי הופך את הקוד הסודי לחלק אינטגרלי ממערכת האיתור.

התובעים טענו, כי הנתבעת לא קיימה את חובת ההבלטה שנקבעה בתקנה 3 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (צורת הפוליסה ותנאיה), הדורשת שסייג לחבות המבטח או להיקף הכיסוי יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו או יובלטו במיוחד על ידי שימוש באותיות שונות או בצבע שונה, שאם לא כן המבטח לא יהיה זכאי להסתמך עליהם. לנוכח פערי הכוחות המובנים בין הצדדים, חייב המבטח להפנות את תשומת ליבו של המבוטח לסייגים הכלולים בפוליסה ולוודא כי הבין מהם התנאים שאם לא יתקיימו לא יזכה לתגמולי ביטוח. 

בית המשפט סבור, שבענייננו, גם אם אופן הדגשת הסייג בפוליסה אינו עונה במדוייק על הוראות תקנה 3 עדיין הוא  נותן מענה מספק לצורך, ליידע את המבוטח על הסייג. במיוחד בשעה שמדובר בסייג שכל בר-דעת מבין את הגיונו, שכן מה הטעם  באמצעי מיגון שניתן לנטרלו רק באמצעות קוד סודי אם הקוד הסודי חשוף לעין כל מי שנכנס לרכב.  היות והפוליסה קובעת כי היקף אחריות המבטחת מושפע מהפעלת אמצעי המיגון כנדרש והותרת הקוד הסודי שוללת את האפקטיביות של אמצעי המיגון,  קיימת הצדקה להפחתת שיעור התגמולים לנוכח מחדלם של התובעים.

אשר לשאלה האם שיעור ההפחתה מוצדק. אי-נקיטת אמצעי להקלת סיכונו של המבטח גוררת הפחתה יחסית של שיעור התגמולים – על-פי היחס בין דמי הביטוח ששולמו לבין דמי הביטוח שהיו משתלמים במצב שבו לא ננקט האמצעי המיגון.

הפוליסה של התובעים כללה דרישה לשני אמצעים להקטנת הסיכון. הקוד הסודי מנטרל אך ורק את אחד מהם. מחדלם של התובעים הוביל לשלילה רק של אחד מהם. היות שלא הוכח מה משקלו היחסי של כל אחד משני אמצעי הקטנת הסיכון בפוליסה, הניח בית המשפט, כי מדובר באמצעים שמשקלם היחסי זהה ומאחר שרק אחד מהם נשלל והשני נותר, שיעור ההפחתה בפרמיה עבור פוליסה הכוללת רק אמצעי מיגון אחד אמור להיות מחצית מן ההפחתה בהיעדר שניהם. במצב דברים זה אין הצדקה להפחתה של 82% משיעור התגמולים אלא רק להפחתה בשיעור של 41% ויש לשלם לתובעים פיצוי בשיעור כולל של 59% מסכום הנזק. 

בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה וחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את יתרת תגמולי הביטוח שצריכים היו להשתלם בהתאם לקביעת בית המשפט ואת אגרת בית המשפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.