בהיעדר קביעה של השמאי שהנזק נגרם כתוצאה מהתאונה נדחתה התביעה והתובעת לא הרימה את נטל הראיהתפקידו של השמאי הוא לשום את נזקי התאונה ולא הוא שקובע מהו הנזק שנגרם בתאונה

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית משפט השלום באשקלון נדונה תביעתו של אלי פרידמן בע"מ (להלן: "התובע") שיוצג ע"י ב"כ עוה"ד אופיר חמדי כנגד ניצן הורביץ (להלן: "הנתבע") שיוצג ע"י ב"כ עוה"ד ליטל חמו ממשרד עו"ד אסף ורשה. פסק הדין תאד"מ 59454-07-23 ניתן מפי כבוד השופטת הבכירה סבין כהן ביום א' אב תשפ"ד, 5 אוגוסט 2024. 

לבית המשפט הוגשה תביעה כספית בגין נזק רכוש, אשר נגרם למשאית התובעת כתוצאה מתאונת דרכים בה היו מעורבים המשאית, הנהוגה בידי עובד התובעת, ורכב הנתבע, הנהוג על ידו.

אין חולק, כי נהג המשאית והנתבע נסעו זה לצד זה, כאשר משאית התובעת נוסעת בנתיב השמאלי. הנתבע רצה להשתלב בנתיב הזה מתוך הנתיב הימני, נהג המשאית לא הבחין בו, בשל שדה ראייה מוגבל, בעוד שהנתבע היה סבור, כי נהג המשאית מבחין בו ומאפשר לו לעבור נתיב. כתוצאה מכך השתפשף רכב הנתבע עם חלקו השמאלי בחלקה הימני קדמי של המשאית.

המחלוקת הינה בשאלת הנזקים שנגרמו למשאית.

התובעת תמכה טענותיה בעדותו של נהג המשאית ובחוות דעת שמאית. 

היות שאין מחלוקת באשר לאופן התרחשות התאונה בית המשפט קבע, שבשים לב לכך שהנתבע ביקש להיכנס לנתיבו של נהג התובעת, נתיב שלא היה פנוי והיות ונהג התובעת לא יכול היה להבחין בנתבע בכניסתו, שכן בשדה הראייה של נהג התובעת, כיוון כניסתו של הנתבע הינו "שטח מת", הרי שהאחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע.

אשר לנזק, ציין בית המשפט שנהג התובעת לא ידע להצביע על הנזק שנגרם למשאית. כאשר נשאל בעניין זה השיב, כי לא התעמק בנזקים שנגרמו למשאית ועניין זה נותר לפתחה של התובעת.

עוד ציין נהג המשאית, כי לרוב הוא נוהג על משאית קבועה אך מאז התאונה החליף את המשאית.

הנתבע מצדו טען, כי לא הבחין בנזק כלשהו על גבי המשאית. לשיטתו, כיוון שהמשאית לא נפגעה, הרי שהוא בחר שלא להפעיל את ביטוח רכבו ובחר לתקן את הנזק ברכבו, שעלותו הוערכה באותה עת בסכום של כ- 1,200 ₪, מחצית מעלות ההשתתפות העצמית. בדיעבד, הסתבר, כי מדובר בסך הכל בשפשוף שגרם לירידת הצבע של המשאית במקום השפשוף, כך שהרכב כלל לא הצריך תיקון. עוד ציין הנתבע, כי במעמד האירוע הרכבים צולמו וניתן לראות, כי לא נגרם נזק למשאית ואף גובה הפגיעה ברכב לעומת גובה הפגיעה הנטענת במשאית, אינו מתיישב עם טענת התובעת לנזק.

בית המשפט הבהיר, שתפקידו של שמאי הוא לשום את נזקי התאונה. השמאי אינו זה שקובע מהו הנזק שנגרם בתאונה, אלא אם כן, ברי היה לכל, כי אין נזק קודם כלשהו לתאונה. מצד שני, שמאי יכול להבחין פעמים רבות בין נזק אפשרי כתוצאה מתרחיש כלשהו ובין נזק ישן. לכן, על מנת ששמאי ישום נזקי תאונה, עליו לדעת, כי אמנם הנזקים נגרמו בתאונה ובהיעדר מידע כזה מצד מי שהיה מעורב בתאונה, הרי שחוות הדעת יכולה ללמד לכל היותר על הנזקים שברכב, אך לא על הגורם לאותם נזקים.

והוסיף בית המשפט, כי במקרה זה, השמאי ביצע שומה לנזקים שמצא ברכב. העד העיד, כי לא התעמק בסוגיית הנזק ומכאן, גם לא מסר למעסיקיו מהם הנזקים שנגרמו לרכב כתוצאה מהתאונה. לכן השמאי אינו יכול להשיב על השאלה האם הנזק שנמצא על ידו נגרם כתוצאה מאירוע התאונה.

נהג הרכב, שהוא זה שהיה בזמן התאונה והכיר את מצבו של הרכב עובר לתאונה, לא ידע לומר מהם הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה. העד לא ידע לומר האם הפנס נפגע בתאונה ואף לא ידע להשיב האם הרכב עבר תאונה נוספת בין אירוע התאונה ובין מועד בדיקת הרכב על ידי השמאי, הגם שעברו ימים ספורים, ביניהם סוף שבוע.

גם בטופס הדיווח על אירוע התאונה, אין כל התייחסות לנזקי המשאית.

ב"כ הנתבעת טענה, שניתן לראות מתמונות הרכב כפי שצולמו על ידי השמאי, כי הרכב עבד עובר לבדיקתו על ידי השמאי. בית המשפט קבע, שסביר בעיניו להניח, כי המשאית אמנם עבדה ומטבע הדברים, עצם העובדה שהמשאית עבדה בין אירוע התאונה ובין מועד הבדיקה אין בו כדי להעיד דבר, אם כי לא ניתן להתעלם מכך, שגם על השאלה האם בין מועד התאונה ובין מועד הבדיקה התרחשו תאונות נוספות. על כך לא ידע העד להשיב. 

בית המשפט קבע, שכאשר אין עדות ישירה באשר לפגיעה כתוצאה מאירוע התאונה וכאשר מתמונות המשאית עולה, כי המשאית עברה טלטלות אלו ואחרות (ניתן לראות גם על הפגוש השמאלי, שפשופים דומים לאלו שבצדו הימני) ובנוסף, עדות הנתבע עצמו מלמדת, כי לא נגרם נזק למשאית ולכן  אין בסיס לקביעה כי אמנם נגרם למשאית נזק כתוצאה מאירוע התאונה.

בית המשפט ציין, כי לנתבע היה אינטרס לדווח על אירוע התאונה, אם אמנם נגרם נזק למשאית אולם הוא בחר שלא להפעיל את פוליסת הביטוח, מתוך הנחה שמדובר בנזק לרכבו בלבד ואז היה זה כלכלי עבורו לשלם עבור התיקון בעצמו. מובן, כי אם היה סבור שנגרם נזק למשאית, היה מעדיף הנתבע להפעיל את פוליסת הביטוח שתכסה גם את נזקיו וגם את נזקי המשאית (שהיא צד ג').

בנוסף, נהג המשאית טען, כי בסופו של יום המשאית תוקנה.  בית המשפט קבע כי לעניין זה השלכות באשר למועד התהוות הנזק, שכן על פניו, למרות הפגיעה, המשאית היתה כשירה להמשיך ולנסוע  ומשכך, מי יוכל לאשר שלא מדובר בנזק קודם? לעניין זה השלכות גם באשר להוכחת הנזק, שכן אם אמנם הרכב תוקן, היה על התובעת להציג אסמכתאות באשר לגובה הנזק, זאת בפרט, כאשר לטענת הנהג הרכב נפגע גם בפגיעות נוספות ותוקן.

בית המשפט קבע, כי לא הוכח מהו הנזק שנגרם בתאונה, לכן אין מקום לפצות את התובעת בגין הנזקים הנטענים.  אמנם, ייתכן ונזק כלשהו נגרם למשאית, הגם שמדובר בפגיעה שאינה משמעותית, כשלרכב הפרטי לא נגרם כל נזק, ובהיעדר אפשרות לקבוע מהם הנזקים מתוך חוות הדעת שנגרמו כתוצאה מאירוע התאונה, דין התביעה להידחות בשל היעדר הוכחת הנזק.

לפיכך ובהתבסס על ההנמקות הנ"ל, דחה בית המשפט את התביעה כנגד הנתבע וקבע  כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את תביעתה