טענת המרמה בביטוח: בית המשפט דחה תביעה בסך 149,900 ₪ וקבע כי התובע ביצע מרמה ותבע בגין אירועי פריצה פיקטיביים

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית המשפט השלום בתל אביב נדונה תביעתו של אייל אלחדד (להלן: "התובע") אשר יוצג על ידי עו"ד ששי לב, נגד הכשרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבע") אשר יוצגה על ידי עו"ד ארז דיין. פסק הדין ניתן על ידי כב' השופט יאיר דלוגין ביום 12 יוני 2025, והוכרעו בו סוגיות מהותיות בנוגע להוכחת טענת המרמה לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") ולרף ההוכחה הנדרש בתביעות ביטוח מסוג זה.

עניינו של ההליך ת"א 46346-06-23 אייל אלחדד נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ, בתביעה כספית בסך 149,900 ₪ שהגיש התובע בגין תגמולי ביטוח עקב פריצה נטענת לדירתו בבת ים ביום 14.12.2022. בית המשפט דחה את התביעה וחייב את התובע בהוצאות הנתבעת בסך כולל של 27,808 ₪, בקובעו כי הוכחה טענת המרמה והתובע לא פעל בתום לב.

בהתאם לאמור בפסק הדין, לגרסת התובע, ביום 14.12.2022 יצא לעבודה בסביבות השעה 09:00, לאחר שווידא כי כל הפתחים סגורים ונעל את דלת ביתו. באותו היום, בסביבות 19:30 בערב, שב הביתה והבחין לתדהמתו כי דלת הכניסה נפרצה וכי המשקוף ניזוק לחלוטין.

כאשר נכנס לביתו, הסתבר לו שתמונות של האמן מנשה קדישמן נגנבו וכן מחשבים ניידים. כמו כן הבחין, כי נעקרה כספת שהייתה ממוקמת בתוך ארון חדר השינה ומחוברת לקיר, שהכילה דברי ערך, כגון תכשיטים, שעון רולקס וכסף מזומן בסך 5,000 ₪.

התובע הזמין את משטרת ישראל והתייצב לחקירה בתחנת המשטרה כדי להגיש תלונה. ביום 21.12.2022 התקבלה הודעת המשטרה על החלטה שלא להמשיך ולחקור בגין האירוע.

התובע פנה לנתבעת כחברת הביטוח שביטחה את הדירה באותה העת. חברת הביטוח הפעילה שמאי וחוקר והוציאה ביום 2.3.2023 מכתב דחייה בגין תביעת התובע, שבו נרשם כי לפי המידע שברשות הנתבעת, עולה חשד כבד לגבי אמיתות המקרה, לרבות ביחס לתכולה הנטענת כגנובה ועל כן הנתבעת דוחה את דרישת הפיצוי לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.

התובע תבע סכום כולל של 149,900 ₪ בגין רכוש שנגנב כמפורט להלן: 3 תמונות של האמן מנשה קדישמן - 38,000 ₪, תכשיטים - 31,800 ₪, שעון רולקס מדגם סאב מרינר שחור - 45,000 ₪, כסף מזומן - 5,000 ₪, שני מחשבים ניידים - 5,400 ₪ והוצאות, טרדה ובטלה - 25,000 ₪.

הנתבעת בכתב ההגנה דחתה מכל וכל את טענות התובע, טענה כי מבדיקה יסודית ומעמיקה עולה חשד, כי האירוע לא התרחש כלל או התרחש בנסיבות שונות ובמעורבות התובע ו/או מי מטעמו, כי הרכוש למעשה לא נגנב כלל, כי בבדיקת נסיבות האירוע נמסרו גרסאות שאינן נכונות לגבי המקרה ועלו סתירות בגרסת התובע וכי הוכח בחקירה כי התובע ניסה לרמות את חברת הביטוח.

בית המשפט התבסס על דו"ח חקירה יסודי, מפורט ומנומק שהוגש על ידי הנתבעת. החקירה נערכה בשני שלבים. לגבי השלב הראשון, הוגש דו"ח ביום 19.1.2023 (להלן: "הדו"ח הראשון") ולאחר השלב השני הוגש דו"ח נוסף מסכם ביום 21.2.2023 (להלן: "הדו"ח השני"). 

בדו"ח הראשון צוין לגבי הכספת, כי לוח העץ של הארון שדרכו חוברה הכספת לקיר באמצעות ברגים נמצא עם שני חורים נקיים ולמעט שריטות קלות ביותר לא נמצאו סימני עקירה או סימנים המעידים על שימוש בחפץ כלשהו לעקירת הכספת. כמו כן, נקבע כי אילו אכן היו עוקרים את הכספת, לוח העץ היה נשבר כולו, ועל כן עלה חשד כבד כי הכספת לא נעקרה כלל.

בדו"ח השני נקבעו ממצאים מחשידים נוספים ביחס לנסיבות האירוע. עלה חשד שהמבוטח הוא זה שפתח את ברגי הג'מבו מתוך הכספת עצמה, כדי להעלים אותה. תביעת המבוטח לגניבת שעון הרולקס העלתה סימני חשד לחוסר אמינות, כאשר בחקירתו טען התובע כי באירוע הפריצה משנת 2019 (להלן: "אירוע הפריצה הראשון") שדווח לאיי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, לא היה לו שעון רולקס ולא נגנב שעון כזה, אולם מבדיקת דו"ח התביעה הקודם בגין אירוע הפריצה הראשון, עלה כי התובע כן תבע באותה תביעה בגין גניבת שעון רולקס מדגם סאב מארינר.

כאשר עומת התובע עם ממצאים אלה, טען בחקירה החוזרת שהשעון שנגנב בפריצה באירוע הפריצה הראשון בשנת 2019 היה על רקע ירוק ואילו השעון שנגנב באירוע מושא התביעה הנוכחית היה על רקע שחור. אולם בחקירתו של התובע מיום 4.1.2023, אמר התובע כי לפני 7 שנים היה לו שעון רולקס סאב מארינר בצבע ירוק אך לפני כ-5 שנים הוא החליף אותו בשעון רולקס מדגם אחר וגם אותו הוא מכר, דבר שלא מסתדר עם גרסתו שלפיה נגנב באירוע הפריצה הראשון בשנת 2019.

בחקירתו הנגדית של התובע הסתבר שלאחר המקרה הנטען מושא התביעה הנוכחית, אירעה לטענתו עוד פריצה לביתו, ביום 26.3.2023 (להלן: "אירוע הפריצה השלישי"), אשר דווח לאיי.די.איי חברה לביטוח בע"מ. בחקירתו הנגדית נשאל לגבי מה נגנב באירוע הפריצה השלישי וטען שמדובר בג'ינסים ובבשמים, ולא הזכיר שעוני יד כלשהם וגם לא תמונות של מנשה קדישמן.

והנה, הסתבר ממסמכים שאיתרה הנתבעת בקשר לאירוע הפריצה השלישי, שגם באירוע זה, בניגוד לעדותו בחקירה הנגדית, טען התובע לגניבת שני שעוני יד, האחד קרטייה והשני רולקס, וגם טען לגניבת שלוש תמונות של מנשה קדישמן. שוב נמצא אפוא התובע דובר שקר וללא שנתן בדיעבד הסבר מניח את הדעת מדוע לא העיד אמת כשנשאל על זהות התכולה שנגנבה באירוע הפריצה השלישי.

בית המשפט קבע, כי עלה בידי הנתבעת להוכיח את טענת המרמה לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. השופט ציין, כי החוקר מטעם הנתבעת נחקר לפניו ועשה עליו רושם אמין ביותר ולא מצא שבאמצעות חקירתו הצליח התובע להצביע על סתירות או אי דיוקים בחקירה שערך.

מנגד, ההתרשמות של בית המשפט מהתובע ביחס למהימנותו בנוגע למקרה הנוכחי, הייתה שלילית למדי. עדותו הדגימה חוסר שקט ניכר ומתיחות. אותות האמת כפי שהן באות לידי ביטוי בהתנהלותו על דוכן העדות, עוד הרבה לפני התייחסות לסתירות בגרסתו, העלו חשד ממשי לגבי אמיתות גרסתו.

בית המשפט מצא, כי התובע לא סיפק הסבר מניח את הדעת, כיצד ייתכן שבשאלה שהופנתה אליו לגבי הפריטים שנגנבו לפי טענתו באירוע הפריצה הראשון משנת 2019, הוא לא ציין את שעון הרולקס יקר הערך ואילו לאחר שהדברים נבדקו על ידי הנתבעת, הסתבר שגם אז דיווח התובע כי נגנב שעון כזה.

בית המשפט קבע, כי המשקל המצטבר של כל הממצאים, מקיימים בהחלט את רף ההוכחה המוגבר יותר הנדרש כדי להוכיח טענת מרמה בתביעת ביטוח מצד מבוטח. בית המשפט הדגיש כי הרף הנ"ל אמנם גבוה מהטיה רגילה של מאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, אולם אינו שווה ערך לרף הנדרש במשפט פלילי וגם הרף הפלילי לא דורש הוכחה מוחלטת אלא רק מעבר לכל ספק סביר.

בית המשפט ציין, כי מדובר בתובע שטען במהלך תקופה של כ-4 שנים ל-3 פריצות שונות לביתו, שבמסגרתן טען לגניבה של פריטים זהים/דומים בשווי ניכר, קרי שעוני רולקס, תמונות של האמן מנשה קדישמן, מחשבים נישאים, מבלי שצורפו לתביעה חשבוניות או קבלות לגבי השעונים והתמונות, תוך כך שהתובע לא מוסר לחוקר מטעם הנתבעת עובדות אמת לגבי מספר לא מועט של עניינים חשובים ורלוונטיים מאוד לתביעה.

בית המשפט חייב את התובע לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ₪ וכן את הוצאות התמלולים בסך של 3,686 ₪, הוצאות חוות דעת השמאי מטעמה בסך של 3,122 ₪ והוצאות דו"ח החוקר מטעמה בסך של 1,200 ₪ וכן בהוצאות החוקר והשמאי בגין העדות שלהם שניתנה בבית המשפט כפי שנפסק.

חשיבותו של פסק הדין בתיק דנן, היא בכך שבית המשפט קובע סטנדרטים ברורים להוכחת טענת המרמה בביטוח ומבהיר את רף ההוכחה הנדרש. הפסיקה מדגישה, כי התנהלות חשודה מצטברת של מבוטח לאורך זמן, כולל תביעות חוזרות ונשנות בגין פריטים דומים, סתירות בגרסאות והעלמת מידע רלוונטי, יכולה להוביל להוכחת מרמה גם ללא הוכחה חד-משמעית לביום מוחלט של האירוע.

פסק הדין מחדד את החשיבות של חקירה מקצועית ויסודית מצד חברות הביטוח, ומראה כי בית המשפט נותן משקל רב לממצאי חוקרים מקצועיים המבוססים על תיעוד ותמלול של שיחות עם המבוטח. הפסיקה גם מדגישה את החשיבות של אותות האמת ושפת הגוף של העד על דוכן העדות בקביעת מהימנותו.

עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי