בית המשפט העליון קבע הלכה מחייבת: כספי פנסיה שטרם מומשו של חדל פירעון שנפטר יועברו לנהנים ולא לקופת הנושים

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים נדונה תביעתה של מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (להלן: "המערערת") אשר יוצגה על ידי עו"ד מעיין אלישע ועו"ד מתן דביר, נגד ינקוביץ משה ז"ל, אשר יוצג ע"י עו"ד רונית לוי ועו"ד צבי שוורץ; עו"ד אופיר פדר אשר יוצג ע"י עו"ד גלית שוקרון ועו"ד מאיר גרוס; והכונס הרשמי אשר יוצג ע"י עו"ד אסף ברקוביץ' ועו"ד סיגל חביב (להלן ביחד: "המשיבים"). פסק הדין ניתן על ידי כב' השופט עופר גרוסקופף ביום 26 יוני 2025, והוכרעו בו סוגיות מהותיות בנוגע לגורל כספי הפנסיה של חדל פירעון שנפטר ושטרם מומשו.

עניינו של ההליך ע"א 8990/22 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' ינקוביץ משה ז"ל ואח', בערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 13.11.2022 שהורה על העברת כספי הפיצויים לקופת הנושים. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וחייב את המשיבים בהוצאות המערערת, בקובעו כי כספי הפנסיה שטרם מומשו שייכים לנהנים על פי תנאי ההסדר הפנסיוני ולא לקופת הנושים.

ביום 29 בינואר 2015 הגיש החייב המנוח, מר משה ינקוביץ ז"ל (להלן: "החייב"), בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כחדל פירעון. ביום 12 במרץ 2015 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, ובהמשך מונה עו"ד אופיר פדר כנאמן על נכסיו (להלן: "הנאמן"). החייב הוכרז כחדל פירעון ביום 26 בספטמבר 2016.

נגד החייב הוגשו תביעות חוב בסכום כולל של כ-280,000 ש"ח, מתוכן אושרו תביעות על סך כ-190,000 ש"ח. זאת, בעוד שבקופת הנושים נצברו כ-80,000 ש"ח במהלך ניהול הליך חדלות הפירעון. במהלך חייו צבר החייב כ-329,000 ש"ח בקרן הפנסיה המנוהלת על ידי המערערת. מתוך סכום זה, כ-127,000 ש"ח היו משויכים לרכיב הפיצויים וכ-202,000 ש"ח לרכיב התגמולים. בנוסף, בחשבון החייב אצל המערערת הייתה יתרת כספים בקופת גמל בסכום של כ-8,000 ש"ח. החייב הלך לעולמו ביום 26 בדצמבר 2021, בטרם ניתן אישור לתוכנית פירעון ומתן הפטר. בעקבות זאת, ביום 31 במרץ 2022 פנה הנאמן לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בבקשה למתן צו מניעה ואיסור דיספוזיציה בכספי הפנסיה.

השאלה המרכזית שנדונה בהליך בבית המשפט המחוזי, הייתה למי מוקנים כספי פנסיה שנצברו לטובתו של אדם שהוכרז כחדל פירעון, אשר הלך לעולמו בטרם מומשו, ומבלי שניתנה הוראה על ידי בית משפט של חדלות פירעון למימושם והעברתם לידי הנאמן - האם לנהנים על פי תנאי ההסדר הפנסיוני או לקופת הנושים. עיון בפסיקות הערכאות הדיוניות גילה כי שאלה זו נדונה לא אחת, ואולם הדעות חלוקות. חלק מהפסיקות תמכו בהעדפת הנהנים על פי תנאי ההסדר הפנסיוני, בעוד אחרות העדיפו  את קופת הנושים.

המערערת טענה, כי בהתאם להוראות תקנון קרן הפנסיה, בשילוב עם הוראת סעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), אין לנאמן, וכפועל יוצא לקופת הנושים, זכות בכספי הפיצויים לאחר מותו של החייב. לפי עמדתה, זכויות שצבר עמית בקרן פנסיה מתורגמות לאחר פטירתו לזכות לקבלת קצבה או תשלום הנזקפת תחילה לטובת שאיריו, בהיעדר כאלה - למוטבים שקבע, ובאין שאירים או מוטבים - ליורשיו.

המערערת הדגישה, כי הוראת סעיף 147 לחוק הירושה קובעת כי כספי פנסיה שיש לשלם עקב מותו של עמית אינם נכללים בעיזבון אלא אם הותנה אחרת. לפיכך, אף אם כספי הפנסיה מוקנים ליורשי העמית שנפטר, אין לראותם כחלק מהעיזבון, ועל כן הנושים לא יכולים להיפרע מהם.

מנגד, הנאמן טען כי כספי הפיצויים המוחזקים על ידי המערערת הוקנו לו בטרם נפטר החייב, עת הוכרז כחדל פירעון, וכי זכאותו של החייב לקבלת כספי הפיצויים התגבשה עם סיום העסקתו שהתרחש עובר לפטירתו. לפיכך, נטען כי סעיף 147 לחוק הירושה איננו רלוונטי, בין היתר משום שהזכאות לכספים לא התגבשה בעקבות מותו של החייב. הנאמן הדגיש כי הדבר יביא להחזר חוב לנושים בשיעור של כ-91% (לעומת כ-31% אלמלא סכום זה), בעוד שמדובר בחייב שחובותיו נוצרו בתום לב, ויורשיו אינם נזקקים לכספים.

לעומת זאת, יורשי החייב הצטרפו לטענות המערערת ודחו את טענות הנאמן. הם הדגישו כי הנאמן לא הגיש כל בקשה בחייו של החייב לפדיון כספי הפיצויים, ואף טען כי מדובר בכספים מוגנים שנדרשת הסכמת החייב לפדותם - הסכמה שלא ניתנה.

השופט עופר גרוסקופף, שכתב את פסק הדין, קיבל את הערעור וקבע הלכה מחייבת לפיה כספי פנסיה שלא מומשו בחיי החייב, בין אם כספי תגמולים ובין אם כספי פיצויים, ושבית המשפט של חדלות פירעון לא אישר את העברתם לנאמן עובר למועד פטירתו של החייב, שייכים לנהנים על פי תנאי ההסדר הפנסיוני.

בית המשפט העליון ביסס את החלטתו על שלושה שיקולים מרכזיים: השיקול התכליתי - העברת כספי הפנסיה בהליך חדלות פירעון לידי הנאמן, מבלי שניתן בעניין זה צו שיפוטי, אינה מתיישבת עם ההגנות שביקש המחוקק להקנות לכספי הפנסיה; השיקול המהותי - משלא מומשו כספי הפנסיה בחייו של החייב, עם מותו פקעה מבחינה חוזית זכותו לקבלת אותם כספים, והומרה בזכות הנהנים; שיקול האחדה - חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון") מורה, כי ההליך מנוהל נגד נכסי העיזבון בלבד, ממנו מוחרגים כספי הפנסיה שטרם מומשו.

בית המשפט העליון הדגיש, כי הקניית כספי הפנסיה לנאמן או העברתם לניהולו אינה מתרחשת באופן אוטומטי עם ההכרזה על החייב כחדל פירעון, אלא היא תלויה במתן החלטה שיפוטית לפי סעיף 85(א1) לפקודת פשיטת הרגל או סעיף 228 לחוק חדלות פירעון, כאשר החייב עודנו בחיים.

פסק הדין מכריע מחלוקת פסיקתית רבת שנים ומקנה וודאות משפטית לחברות הביטוח, קרנות הפנסיה וקופות הגמל. הפסיקה מבהירה כי עם פטירת חדל חייב שהיה בהליך חדלות פירעון, ללא קבלת הוראה מוקדמת מבית המשפט לחדלות פירעון, יש להעביר את כספי הפנסיה לנהנים על פי תנאי ההסדר הפנסיוני מבלי לחשוש לתביעות מצד הנאמן או הנושים.

החלטה זו חוסכת מחברות הביטוח וקרנות הפנסיה צורך בבירורים מורכבים בכל מקרה של פטירת מבוטח, ומאפשרת העברה יעילה ומהירה של הכספים לנהנים. זאת בהתאם לתכלית המרכזית של סעיף 147 לחוק הירושה - לאפשר לנהנים לקבל את הכספים במהירות ובפשטות, בסמוך לפטירתו של המנוח. הפסיקה גם מחזקת את ההגנות הקיימות על כספי הפנסיה ומדגישה את החשיבות של תכנון פנסיוני נכון. היא מבהירה כי כספי הפנסיה נהנים מהגנה מיוחדת גם במצבי חדלות פירעון, וכי הנהנים על פי תנאי ההסדר הפנסיוני זוכים לעדיפות על פני נושי החייב.

משמעות נוספת של הפסיקה היא הבהרה, כי קביעת מוטבים בפוליסות ביטוח חיים ובתוכניות פנסיוניות חשובה במיוחד, שכן היא מסייעת להבטיח שהכספים יגיעו לנהנים המיועדים גם במקרים של קשיים כלכליים של המבוטח. פסק הדין מבהיר כי חברות הביטוח וקרנות הפנסיה יכולות להעביר כספי פנסיה ותגמולים לנהנים על פי תקנון הקרן או הפוליסה, גם כאשר המנוח היה בהליך חדלות פירעון, ובלבד שלא ניתנה הוראה מוקדמת מבית המשפט להעברת הכספים לנאמן. הפסיקה מעודדת תכנון פנסיוני מוקדם וקביעת מוטבים ברורים, ומחזקת את האמון הציבורי במערכת הפנסיונית הישראלית. היא גם מספקת כלים ברורים למניעת מצבים של אי-וודאות משפטית שהיו קיימים עד כה.