תביעת מבוטחת נגד חברת הביטוח נדחתה – אירוע של מרמה והונאה לאחר מכירת הרכב אינו "גניבה" המכוסה בפוליסה
- liad60
- 26 בנוב׳
- זמן קריאה 4 דקות
ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)
בית משפט השלום בקריות, מפי כבוד השופט יובל וסרקרוג, פרסם ביום 10 בנובמבר 2025 פסק דין בתיק תא (קריות) 43134-07-21, אשר דחה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח שהגישה מבוטחת כנגד חברת הביטוח שלה, בגין אירוע נטען של גניבת רכב. בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין, לא מדובר באירוע "גניבה" כהגדרתו בפוליסה, אלא באירוע של מרמה והונאה לאחר מכירת הרכב ומסירת החזקה בו בהסכמה.
פסק הדין מדגיש את החשיבות של בחינת מכלול הנסיבות בטענת גניבה, במיוחד כאשר האירוע התרחש במסגרת עסקת מכר שהושלמה (לכאורה) ומסירת החזקה נעשתה מרצון.
הרקע העובדתי ופרטי האירוע
התביעה הכספית הוגשה על ידי דיאנה שקריה (להלן: "התובעת") אשר יוצגה על ידי בא כוחה עו"ד הישאם נעמנה, כנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"), אשר ביטחה את רכב התובעת ויוצגה על ידי באת כוחה עו"ד שרון גליק.
לטענת התובעת, רכבה נגנב, והיא ביקשה לחייב את הנתבעת בתשלום תגמולי הביטוח. הנתבעת דחתה את הדרישה בטענה כי לא מדובר באירוע "גניבה" כהגדרתו בפוליסה, אלא בסכסוך אזרחי-עסקי שבו התובעת רומתה על ידי קונה הרכב. על כן, מאחר ומדובר במעשה הונאה, התובעת אינה זכאית לפיצויים בהתאם לפוליסה.
העובדות המוסכמות לעניין הן כדלקמן:
התובעת פרסמה מודעה למכירת רכבה באתר יד2. בעקבות המודעה, פנה אליה אדם בשם דן דיאצ'וק (להלן: "הקונה"), שהציג את עצמו כמעוניין לרכוש את הרכב תמורת 91,000 ש"ח. הצדדים נפגשו ביום 29.03.2021 וחתמו על זיכרון דברים למכירת הרכב, ובמעמד זה שילם הקונה מקדמה בסך 2,000 ש"ח באמצעות שיק שנפרע. סוכם כי התובעת תמסור את הרכב לקונה ביום 14.04.2021, בכפוף לתשלום יתרת התמורה בסך 89,000 ש"ח.
ביום 13.04.2021, הקונה התקשר לתובעת והציע להקדים את מועד קבלת החזקה ברכב ביום אחד, תוך הבטחה להעניק לה רכב חלופי עד שתקבל את רכבה החדש. באותו המעמד הגיע הקונה לבית התובעת, הציג לה אישור לפיו ביצע העברה בנקאית בסך 88,500 ש"ח לחשבונה (ואת היתרה בסך 500 ש"ח שילם במזומן). הוא שלח לתובעת צילום מסך של ההעברה.
לאחר שהתובעת אמרה שאינה רואה את ההעברה, הקונה מסר לה המחאה נוספת בסך 88,500 ש"ח לצורך הבטחת התשלום, ואמר כי ההעברה תיראה למחרת. לטענת התובעת, היא הסכימה לתת לקונה אך ורק לבצע נסיעת מבחן, אלא שאז הוא נמלט עם הרכב וגנב אותו.
התובעת הגישה תלונה במשטרה על גניבת הרכב ביום 19.04.2021. במקביל, הגישה התובעת תביעה אזרחית נגד הקונה להחזרת הרכב, אך הקונה הספיק להעביר את הבעלות על הרכב על שמו ביום 14.04.2021, ולאחר מכן העביר את הבעלות לצד ג' ביום 18.04.2021.
טענות הצדדים וליבת המחלוקת
התובעת טענה כי הרכב נגנב, שכן לשיטתה מסרה את מפתחות הרכב לצורך "נסיעת מבחן" בלבד, ולא הייתה כוונה להעביר את החזקה בו, אלא שהקונה לא השיב את הרכב ונמלט עמו.
הנתבעת טענה, כאמור, כי לא מדובר באירוע גניבה אלא במעשה הונאה וכשלון תמורה, שאינו מכוסה בפוליסה.
ליבת המחלוקת נסובה סביב השאלה האם האירוע שתואר, קרי - נטילת רכב על ידי קונה פוטנציאלי שהציג אישור העברה בנקאית כוזבת ומסר שיק ביטחון שלא נפרע, וזאת לאחר חתימה על זיכרון דברים למכירה וסמוך למועד שנקבע למסירת הרכב – מהווה "מקרה ביטוח" מסוג "גניבה" לפי הפוליסה.
הכרעת בית המשפט
בית המשפט הדגיש כי כאשר מבוטח טוען להתרחשותו של מקרה ביטוח, עליו להוכיח ארבעה תנאים מצטברים, כפי שמציין ירון אליאס בספרו "דיני ביטוח" (מהדורה שלישית, 2016, עמ' 426):
יסוד הסיכון - הסיכון אשר התממש הוא מן הסיכונים המכוסים על ידי הפוליסה.
יסוד הנזק – הנזק שנגרם הוא מסוג הנזקים המכוסים בפוליסה.
יסוד הסיבתיות – הנזק שנגרם אירע במישור הסיבתי כתוצאה מהתממשות הסיכון המכוסה.
יסוד הזמן - הסיכון אשר התממש החל לפעול את פעולתו במהלך תקופת הביטוח (יסוד זה אינו במחלוקת בענייננו).
על סמך תנאים אלו, בית המשפט קבע כי דין התביעה להידחות. נקבע כי אף אם נטילת רכב למטרת "נסיעת מבחן" ואי-השבתו עשויה להיחשב כ"גניבה" לצורך הפוליסה במצב דברים רגיל, הרי שבענייננו "מכלול הנסיבות והצטברותם מובילה למסקנה לפיה אין מדובר באירוע גניבה אגב 'נסיעת מבחן', אלא אירוע מרמה והונאה לאחר מכירת הרכב וקבלת החזקה בו, כאשר מסירת החזקה נעשתה בהסכמה".
נימוקי בית המשפט לדחיית התביעה:
סדר כרונולוגי ומהות האירוע: "נסיעת מבחן" מתבצעת ככלל בשלב ראשוני לפני חתימת הסכם. במקרה זה, אירוע ה"גניבה" הנטען התרחש כשבועיים לאחר שנחתם זיכרון דברים למכירת הרכב, ובמועד שבו סוכם מראש שהקונה יקבל את החזקה ברכב. העובדה שהקונה הגיע יום קודם למועד המסירה המוסכם, הייתה בתיאום ובהסכמת התובעת.
מסירת החזקה והתשלום: הקונה הציג לתובעת מסמך הנחזה להיות העברה בנקאית של יתרת התמורה, ומסר בנוסף שיק כבטוחה. נטילת הרכב נעשתה בהסכמת התובעת וברשותה, לאחר שהוצגה לה אסמכתא לכאורה על תשלום התמורה כולה. הרכב לא הוצא בכוח, והתובעת לא סברה שרכבה נגנב באותו יום.
מועד הגשת התלונה: התובעת לא הגישה תלונה על גניבת הרכב באותו יום שבו מסרה אותו לקונה לצורך אותה "נסיעת מבחן" לכאורה. התלונה הוגשה רק כ-6 ימים לאחר מכן, ביום 19.04.2021, וזאת רק לאחר שהשיק שמסר הקונה סורב ביום 18.04.2021. עובדה זו מעידה כי אין הלימה בין מועד נטילת הרכב לבין מועד הגשת התלונה, אשר נעשתה במועד קרוב יותר למועד שבו סורב השיק.
העברת הבעלות: הקונה הצליח להעביר את הבעלות על הרכב על שמו כבר ביום 14.04.2021, בהתאם לזיכרון הדברים. התובעת לא סיפקה הסבר מניח את הדעת כיצד הצליח הקונה להעביר בעלות אם רק מסרה לו מפתחות ל"נסיעת מבחן".
אירוע ביטוחי: האירוע שמהווה את עילת התביעה הוא העובדה שהשיק חזר או שההעברה הבנקאית שהוצגה לא בוצעה בפועל, כלומר: מעשה הונאה מצד הקונה וכשלון תמורה. בית המשפט קבע כי "אלה אינם יכולים להיחשב כאירוע ביטוחי בהתאם לפוליסה". פוליסת ביטוח תקנית לא נועדה לכסות סוגי סיכונים כגון מעשה הונאה.
למעלה מן הדרוש ציין בית המשפט, כי השתלשלות העניינים כמפורט לעיל גם נעדרת את "רכיב הפתאומיות" הנדרש לא פעם באירוע ביטוחי או "תאונתי" כדוגמת "גניבה". התובעת לא ציפתה כי קונה הרכב ישיב לה את הרכב באותו יום, ככל שאכן היה מדובר ב"נסיעת מבחן קלאסית". כאמור רק לאחר מספר ימים שהתשלום חזר ולא נפרע, דרשה לקבל את הרכב חזרה. אמנם רכיב הפתאומיות אינו רכיב הכרחי, אך הוא מהווה אינדיקציה נוספת לכך שאין עסקינן בגניבה ובכל מקרה לא קיימת הלימה בין מועד נטילת הרכב לנסיעת מבחן לבין מועד הגשת התלונה, כאשר זו נעשתה במועד קרוב יותר למועד שבו סורב השיק.
לסיכום, בית המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה כי התרחש מקרה ביטוח של "גניבה" כמשמעותו בפוליסה, אלא אירוע מרמה והונאה, ועל כן התביעה נדחתה במלואה.
התובעת חויבה לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 2,500 ש"ח.
נכון למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע על הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי