תביעת ביטוח מקיף נדחתה כי המבוטחת הסתירה עבר תאונתי בכוונת מרמה

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת נדחתה תביעתה של אבראהים טאהא בע"מ (להלן: "התובעת") שיוצגה על ידי בא כוחה עוה"ד סלימאן סלימאן, נגד מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "מנורה")  אשר יוצגה על ידי בא כוחה עוה"ד נ. שלו – בוקאי ועו"ד אסף ורשה   ואח', וכן נגד סוכן הביטוח (להלן: "הנתבע") אשר יוצג על ידי בא כוחו עוה"ד יוסף נחשון. איילון חברה לביטוח בע"מ צורפה להליך כצד שלישי.

פסק הדין ניתן על ידי כבוד השופטת הבכירה שאדן נאשף-אבו אחמד ביום 28 באוקטובר 2025 בתיק ת"א 56611-10-21, והוכרעו בו סוגיות הנוגעות לחובת הגילוי של המבוטח בעת כריתת חוזה ביטוח, לנטל ההוכחה של כוונת מרמה, ולשלילת כיסוי ביטוחי בשל מתן תשובות כוזבות.

עניינו של התיק נסב סביב תביעה של התובעת לקבלת תגמולי ביטוח מקיף ממנורה בגין נזקי רכוש שנגרמו למשאית שבבעלותה בתאונת דרכים, כאשר מנורה טענה כי התובעת לא השיבה תשובה מלאה וכנה בעניין עברה הביטוחי בהצעת הביטוח.

עובדות המקרה

התובעת, שבבעלותה משאית מדגם מרצדס (להלן: "המשאית") רכשה ממנורה פוליסת ביטוח מקיף, שהונפקה ביום 2.9.2020 ותחולתה מיום 1.9.2020. הפוליסה נרכשה על בסיס הצעת ביטוח שמולאה בתשאול טלפוני ביום 31.8.2020. הצעת הביטוח מולאה על ידי פקידה ממשרדו של הנתבע.

שבעה ימים לאחר רכישת הפוליסה, ביום 7.9.2020, המשאית הייתה מעורבת בתאונת דרכים. הנהג ברכב היה מנהל והבעלים היחיד של התובעת, אברהים טאהא (להלן: "המנוח") אשר הלך לעולמו כ-6 חודשים לאחר הגשת התביעה.

בתחילה הוגשה התביעה נגד הנתבעת בלבד (מנורה). בהמשך, תוקן כתב התביעה וצורף סוכן הביטוח כנתבע נוסף בהליך. לאחר תיקון כתב התביעה, ולצד כתב ההגנה מטעמה, הגישה הנתבעת הודעה לצד שלישי כנגד הנתבע והמבטחת שלו בביטוח אחריות מקצועית, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הצדדים השלישיים").   

מנורה דחתה את התביעה בנימוק שתשובות המנוח בהצעת הביטוח לא תאמו את המציאות, והוא הסתיר עובדות מהותיות ונתן תשובות כוזבות בכוונת מרמה, כאשר הצהיר שלא היו לו תביעות בעבר, אך בבדיקה התגלו 3 תביעות קודמות.

במהלך שנת הביטוח הקודמת לפוליסה, שהייתה בסקוריטס ביטוח בע"מ (להלן: "סקוריטס")  הייתה המשאית מעורבת ב-3 תאונות (בספטמבר 2019, נובמבר 2019 ויוני 2020). סוכן הביטוח הקודם של התובעת, הסוכן וליד, העיד כי סקוריטס וכן חברת ביטוח נוספת סירבו לבטח את המשאית שנה נוספת בשל מעורבותה ב-3 תאונות בשנה אחת, והוא עדכן את המנוח בכך. המנוח פנה לנתבע, ומילא את הצעת הביטוח ללא גילוי של מלוא העבר הביטוחי.

טענות הצדדים

התובעת תיארה בכתב התביעה כי ביום 7.9.20 בשעה 09:00 או בסמוך לכך, עת נהג המנוח במשאית בכביש 79 במחלף נצרת – עילוט, רכב פרטי שנסע לפני המשאית עצר באופן פתאומי בכיכר תנועה, ועת ניסה המנוח "לברוח" ממנו על מנת שלא לפגוע בו, התהפכה המשאית ונגרמו לה נזקים.

בהמשך נטען כי יש לחייב את מנורה בתשלום תגמולי הביטוח מכוח פוליסה תקפה, בהיותה מבטחת המשאית בזמנים הרלוונטיים. היא דחתה את טענת מנורה להיעדר כיסוי וטענה כי המנוח מסר לנתבע טרם עריכת הביטוח על 3 תביעות קודמות והעביר לו אישור עבר ביטוחי. לדבריה המנוח אף שילם פרמיה עבור פוליסת ביטוח מקיף שהפיקה הנתבעת. לטענת התובעת לעניין חובת הגילוי בכריתת חוזה ביטוח, ידיעת הנתבע נחשבת כידיעת מנורה, שכן סוכן הביטוח נחשב לשלוח המבטח במו"מ לכריתת החוזה. התובעת הכחישה כוונת מרמה מצידה וטענה כי אם ניתנו תשובות לא נכונות בהצעת הביטוח שמולאה ע"י הנתבע, יש להטיל את האחריות למחדל זה על הנתבע, שכן מתוקף מעמדו כסוכן ביטוח הרי הוא נושא בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעת כמבוטחת. 

התובעת מוסיפה וטוענת כי פעולותיו של הנתבע כסוכן ביטוח מחייבות גם את הנתבעת כמבטחת וזו נושאת באחריות כלפי התובעת נוכח אחריותה השילוחית לכל מעשה או מחדל של הנתבע - סוכן הביטוח שלה.

מנורה טענה כי דין התביעה להידחות מחמת היעדר כיסוי ביטוחי. ראשית נטען כי לא מתקיים מקרה ביטוח על פי הפוליסה ולפיכך התובעת אינה זכאית לקבלת תשלום כלשהו. בהמשך נטען כי התובעת הפרה את חובת הגילוי בכך שלא מסרה תשובות מלאות וכנות והסתירה עובדות מהותיות בכוונת מרמה, וזאת משום שבהצעת הביטוח הצהירה כי לא היו לה תביעות ב-3 השנים האחרונות, בעוד שבפועל היו לה 3 תביעות קודמות. מנורה טענה כי אילו ידעה את העובדות לאשורן, לא הייתה מסכימה לבטח, אף לא בדמי פרמיה גבוהים יותר, וכי מבטח סביר אחר היה מסרב לבטח בנסיבות אלה. עוד טענה מנורה, כי המנוח לא גילה בהצעת הביטוח כי חברת הביטוח הקודמת סירבה לבטחה אף שבהצעת הביטוח נשאלה התובעת אם חברת ביטוח כלשהי דחתה בעבר את הצעתה או סירבה לחדש פוליסה. כמו כן נטען כי התובעת לא העבירה לנתבעת מידע ומסמכים מהותיים לברור החבות והנזק.  לפיכך, מנורה פטורה כליל מחבות.

הכרעת בית המשפט

השופטת התייחסה לכך שהגורם שהיה מעורב בתהליך הזמנת הפוליסה מטעם התובעת אינו בין החיים, ואין אדם אחר מטעם התובעת שיכול להעיד על השתלשלות הדברים. בנסיבות אלו, התובעת אינה מסוגלת להציג גרסה עובדתית על יסוד עדויות ממקור ראשון לעניין נסיבות מילוי הצעת הביטוח או ביחס לשלב המשא ומתן לקראת עריכת חוזה הביטוח.

השופטת קבעה כי דין התביעה להידחות:

הפרת חובת הגילוי וכוונת מרמה: בית המשפט קיבל את טענת מנורה כי התשובות שמסר המנוח בהצעת הביטוח בנוגע להיעדר תביעות ב-3 השנים שקדמו לפוליסה לא תאמו את האמת. התברר כי המנוח ענה בשלילה לשאלה זו, למרות שבפועל היו 3 תביעות קודמות. השופטת קבעה כי העבר הביטוחי הוא "עניין מהותי" וחשיבותו הוכחה בכך ששתי חברות ביטוח אחרות סירבו לבטח את המשאית בשל 3 התאונות שאירעו בשנה הקודמת".

מודעות המנוח: נקבע כי המנוח היה מודע למהותיות המידע שהסתיר, שכן ידע ששתי חברות ביטוח סירבו לבטח את התובעת (אף בפרמיה מוגדלת). הוא הסתיר בכוונה תחילה את המידע מתוך מטרה לזכות בכיסוי ביטוחי, ולכן פעל בכוונת מרמה. יסודות "כוונת מרמה" הוכחו.

פטור המבטחת: משנקבע כי ניתנה תשובה לא כנה בעניין מהותי בכוונת מרמה, הרי שמנורה פטורה מתשלום תגמולי הביטוח.

מבחן המבטח הסביר: בנוסף, נקבע כי גם בהנחה שלא הוכחה כוונת מרמה, מנורה פטורה, שכן מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו. העובדה ששתי חברות ביטוח אחרות סירבו לבטח את התובעת לימדה כי כך היה נוהג גם מבטח סביר.

אחריות סוכן הביטוח (הנתבע): בית המשפט דחה את הטענה לייחוס ידיעה לנתבע, וקבע כי התובעת לא הוכיחה שהמנוח סיפר לנתבע על 3 התאונות לפני הפקת הפוליסה. מכיוון שהפטור של מנורה נקבע בשל כוונת המרמה של המנוח, ולא בשל מעשי הנתבע, לא נמצאה עילה לחייב את הנתבע.

דחיית התביעה: לאור כל האמור, התביעה כנגד מנורה והנתבע נדחתה. כפועל יוצא, נדחתה גם ההודעה לצד שלישי.

פסק הדין

השופטת חייבה את התובעת לשלם למנורה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪, ולנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

נכון למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע על הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי