תאונת דרכים עקב הידרדרות רכב חונה היא אירוע ביטוחי; הפוליסה נותרה בתוקף מאחר שלא בוטלה כדין

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בית משפט השלום בנתניה, מפי כבוד השופט נועם רף, פרסם ביום 05  בנובמבר 2025 פסק דין מקיף ומנומק בתיקים 74332-12-20  ו-29579-08-22  אשר קיבל את תביעותיהם של הנפגע, פלוני (להלן: "התובע"), ושל המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), נגד חברת הביטוח, שומרה חב' לביטוח בע"מ (להלן: "שומרה"), וחייב אותה לשאת במלוא הפיצוי לנפגעים. פסק הדין דן בשאלות מהותיות בדבר הגדרת "תאונת דרכים" ו"רכב מנועי" כאשר הרכב שימש כמחסן, וכן הכריע בשאלת תוקפו של ביטוח חובה שלא בוטל כדין על ידי המבטחת. ההכרעה מדגישה את חשיבות נטל ההוכחה המוטל על חברת הביטוח להוכיח היעדר כיסוי ביטוחי ואת הקו הנוקשה של הפסיקה בהתייחס לתנאי ביטול פוליסות חובה.

התובע יוצג על ידי בא כוחו, עו"ד משה בן-ארוש. המל"ל יוצג על ידי בא כוחו, עו"ד חנן קזאז. הנתבע, יוצג על ידי באי כוחו, עו"ד ארנון אפרת ועו"ד יסמין גודיס. שומרה יוצגה על ידי בא כוחה, עו"ד זיו מנדלוביץ. קרנית יוצגה על ידי בא כוחה, עו"ד אבי ל. אמסלם.

הרקע העובדתי ופרטי האירוע

התביעות עניינן אירוע שהתרחש ביום 20.8.2015  בשוק נתניה. במהלך האירוע, רכב מסוג סובארו, (להלן: "הרכב") הידרדר לכיוון הדוכן בו עבד התובע, פגע בו, וגרם לו נזקי גוף חמורים. הרכב היה בבעלותו של מר אשר חי חימוביץ (להלן: "הנתבע"), אשר הודה כי הרכב שימש לו באותה עת כ"סוג של מחסן לאחסון סחורה", וכי עמד כחמישה חודשים בחניה ללא שימוש יום יומי בנסיעה. יחד עם זאת, הרכב היה מבוטח אצל שומרה בפוליסת ביטוח חובה תקפה לתקופה שמיום 1.2.2015 ועד 31.1.2016.

התובע,  אשר נפגע במהלך עבודתו, הגיש תביעה נגד הנתבעים, ובהם הנתבע, שומרה וכן קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), אשר צורפה כמקובל בעת מחלוקת על כיסוי ביטוחי. במקביל, גם המל"ל הגיש תביעה שיבוב כנגד שומרה בגין גמלאות ששולמו לתובע.

שומרה התגוננה במספר טענות מהותיות: טענתה העיקרית הייתה כי האירוע אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשמ"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), מאחר שלטענתה הרכב שימש כזירה בלבד, לא היה תקין ועל כן אינו עונה להגדרת "רכב מנועי". לחלופין, טענה כי התאונה הייתה "מעורבת" עם מלגזה שפגעה ברכב וגרמה להידרדרותו, ובנוסף טענה להיעדר כיסוי ביטוחי עקב ביטול הפוליסה והחלפתה לרכב אחר עוד בטרם התאונה.

טענות שומרה (הנתבעת):

התאונה הייתה מעורבת, כאשר מלגזה פגעה ברכב וגרמה לו להידרדר, ולכן הרכב הפוגע שימש "כזירה" בלבד. בנוסף,  הרכב שימש בפועל כמחסן לאחסון סחורה ולא ככלי תחבורה, לא היה תקין וחסר לו רישיון רכב בתוקף, ולכן אינו עונה להגדרת "רכב מנועי" ו"תאונת דרכים" בחוק. לבסוף, פוליסת ביטוח החובה לא הייתה בתוקף במועד התאונה, מאחר שהוחלפה לרכב אחר על ידי הבעלים הקודם, וזאת בטרם התאונה.

טענות התובע, המל"ל וקרנית (באשר לכיסוי):

הידרדרות של רכב, כפי שאירעה, מהווה "שימוש ברכב מנועי" לפי הגדרת החוק, והרכב לא שינה את ייעודו המקורי באופן בלעדי. כמו כן, הטענה למעורבות מלגזה היא בגדר השערה ולא הוכחה על ידי שומרה, אשר עליה הנטל. זאת ועוד, שהפוליסה לא בוטלה כדין, שכן לא הומצאה תעודת הביטוח המקורית כנדרש בתקנות.

ליבת המחלוקת, אם כן, נסובה סביב שלושה צירים: האם האירוע הוא תאונת דרכים, האם הייתה מעורבות של גורם חיצוני (מלגזה), והאם ביטוח החובה היה תקף במועד התאונה.

הכרעת בית המשפט 

בית המשפט קיבל את עמדת התובע והמל"ל ודחה את טענות שומרה במלואן, בקבעו באופן נחרץ כי מדובר בתאונת דרכים וכי הפוליסה הייתה בתוקף.

דחיית הטענה למעורבות מלגזה ונטל ההוכחה

בית המשפט קבע כי שומרה לא עמדה בנטל הראייתי המוטל עליה להוכיח מעורבות של מלגזה בתאונה. נטל זה משמעותי במיוחד כאשר חברת ביטוח מבקשת להפחית את אחריותה. הנתבע עצמו, בעדותו, לא ידע לקבוע בוודאות מה גרם להידרדרות הרכב וכינה את האפשרות למעורבות מלגזה בגדר "חמישים-חמישים".  בהיעדר כל ראיה חיצונית, דוגמת עדויות ראייה, תיעוד מצולם או דוחות חקירה התומכים באופן ספציפי ומהימן בגרסה זו.בית המשפט קבע, כי הסתברות שאינה עולה על 50% אינה מספיקה לצורך הרמת הנטל האזרחי. לפיכך, הטענה נדחתה, והוכרע כי הרכב הידרדר כתוצאה מכשל פנימי, ככל הנראה אי-נקיטת אמצעי זהירות מספקים בעת חנייתו (כגון משיכת בלם יד או שימוש ב"סטופרים").

הגדרת האירוע כ"תאונת דרכים" – הידרדרות ושימוש משולב

בית המשפט דחה את טענת שומרה כי הרכב שימש "כזירה" או "כמחסן" ואיבד את מעמדו כ"רכב מנועי". 

ראשית, אף שהרכב שימש גם כמחסן, הוא לא שינה את ייעודו הבלעדי. הנתבע אישר שהרכב היה מסוגל לנוע בכוחו המכני, וכי נעשה בו שימוש קודם לכן. הפסיקה קובעת כי לא כל שימוש ארעי ולא-תחבורתי שולל את מעמד הרכב ככלי תחבורה מנועי.

שנית, הרכיב המרכזי שקיבל את ההכרה הוא עצם הידרדרות הרכב.  בית המשפט הדגיש כי הידרדרות היא חלק בלתי נפרד מ"שימוש ברכב מנועי" כהגדרתו המרחיבה בחוק הפלת"ד, גם כאשר ההידרדרות מתרחשת עקב כשל מכני או רשלנות בחניה. ההידרדרות נחשבת לחלק מהסיכונים הטמונים בשימוש בכלי רכב, וכך, בהתאם לפסיקה המכונה "הלכת החפץ שנפל", הוכר האירוע כתאונת דרכים לכל דבר ועניין.

הכיסוי הביטוחי נשאר בתוקף – הכשל בביטול הפוליסה

הסוגיה המרכזית בפסק הדין נגעה לשאלה האם פוליסת ביטוח החובה של שומרה הייתה בתוקף ביום התאונה, על אף ניסיונות הנתבע להחליף אותה לרכב אחר. בית המשפט קבע כי הפוליסה נותרה בתוקף, משום שלא בוטלה כדין, וזאת בהתאם לכללים שאינם ניתנים להתנאה בביטוח חובה.

בית המשפט הזכיר את הוראות תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תנאי חוזה לביטוח חובה של רכב מנועי, תש"ע-2010, הקובעות כי תנאי מוקדם לביטול פוליסה על ידי בעל הפוליסה הוא החזרת תעודת הביטוח המקורית לידי המבטחת. דרישה זו נועדה להבטיח את הרצף הביטוחי ולמנוע מצב בו רכב נע ללא כיסוי חובה תקף.

כמו כן הדגיש בית המשפט כי הנטל להוכיח שהחלפת הפוליסה וביטולה בוצעה באופן שהפסיק את הכיסוי הביטוחי - וכי התעודה המקורית אכן הוחזרה – נופל לפתחה של שומרה.

בית המשפט קבע, כי שומרה כשלה בהרמת הנטל. לא הוצגה תעודת הביטוח המקורית, לא הובאה כל ראיה קבילה לכך שהתעודה נמסרה פיזית לידי המבטחת, וכן לא זומנו עדים רלוונטיים – כולל עובד החברה שביצע את ההחלפה. מתוכן השיחה שנערכה עם סוכן הביטוח דאז, עלה כי אין הוא זוכר באופן מפורש אם הלקוח (הבעלים הקודם) החזיר את התעודה המקורית.

בשל כך בית המשפט קבע כי בהיעדר עמידה בדרישת החזרת התעודה המקורית, "ההחלפה לא השתכללה". משמעות הדבר היא שביטוח החובה של שומרה נשאר בתוקפו המלא במועד התאונה, ובכך נדחתה טענתה המרכזית של החברה.

הכרעת הדין:

שומרה חויבה לשלם לתובע סך של 240,933  ₪ (25% מהנזק), בתוספת הוצאות אגרה ושכר טרחת עו"ד.

שומרה חויבה לשלם למל"ל סך של 722,798  ₪ בגין תגמולי השיבוב.

חשוב לציין כי בית המשפט השתמש בסמכותו לחייב את שומרה לשאת גם בהוצאות משפטיות של קרנית ושל הנתבע (מר חימוביץ). 

נכון למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע על הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי