סוכן ביטוח במצב קוגניטיבי מידרדר שהפעיל מוקד מכירות בלתי מורשה יחזיר עמלות ויישא באחריות באופן חלקי יחד עם חברת הביטוח

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית משפט השלום בפתח תקווה נדונו שני תיקים שאוחדו ועניינם זהה: בתיק ת"א 713-03-17 הגישה התובעת, מגדל  חברה לביטוח (להלן:"חברת הביטוח"), אשר יוצגה על ידי בא כוחה עו"ד מנחם רובינשטיין, תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע, סוכן ביטוח שהתקשר עמה בהסכם (להלן:"הנתבע"), אשר יוצג על ידי בא כוחו עו"ד איתן קוהלי, על סך 854,941 ₪.  בתיק ת"א 51159-12-16 הגיש הנתבע התנגדות לבקשה לביצוע שיק על סך 394,000 ₪ שמשך לפקודת התובעת. פסק הדין ניתן על ידי כב' השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע ביום 11 בספטמבר 2025, והוכרעו בו סוגיות מהותיות בנוגע לאחריות חברת ביטוח וסוכן ביטוח במקרה של פעילות מוקד מכירות טלפוני בלתי מורשה והחובה להחזר עמלות בגין פוליסות שבוטלו.

עניינו של התיק נסב סביב תביעה על סך כולל של 1,233,774 שקל לאחר שהנתבע, סוכן ביטוח מורשה בעל ותק של 35 שנה, התקשר ביום 16.8.15 בהסכם עם חברת הביטוח לשיווק פוליסות ביטוח חיים ובריאות. כחודש לפני כן התקשר הנתבע בהסכם עם מוקד טלפוני בשם "עסקה שווה" לשיווק טלפוני של פוליסות ביטוח. בחודשים ספטמבר-דצמבר 2015 הועברו לנתבע מהמוקד 1,400 הצעות ביטוח המבוססות על מכירה טלפונית, והוא חתם עליהן והעבירן לחברת הביטוח שהנפיקה פוליסות בהתאם.

לאחר שחברת הביטוח שילמה לנתבע מקדמות בסך 1,043,461 ש"ח עבור הפוליסות, בוטלו פוליסות רבות על ידי המבוטחים בטענה שכלל לא רכשו את הפוליסות. עם ביטולן, חלה על פי ההסכם חובה על הנתבע להחזיר לחברת הביטוח את המקדמות שקיבל בגין הפוליסות שבוטלו.

טענות הצדדים

חברת הביטוח טענה, כי בעקבות דרישתה להשבת המקדמות, בפגישה ביום 7.2.16 עם מנהל מרחב המרכז, הודה הנתבע בחובו. בהמשך נפגש הנתבע עם מנהל אגף הכספים, ומסר לו שיק על סך 20,000 שקל שנפרע וכן שיק מעותד על סך 394,000 שקל שחזר מחמת אכ"מ/נה"ב. חברת הביטוח הדגישה כי הנתבע הצהיר בפניה ששוחח אישית עם המבוטחים והם אישרו את הצעות הביטוח, ולא סיפר על הפעלת מוקד מכירות חיצוני.

המבקשת טענה, כי רק בנובמבר 2015, בעקבות ריבוי תלונות של מבוטחים שהכחישו את העסקאות הטלפוניות, הודה הנתבע בפני נציגה כי הפעיל מוקד טלפוני לא מורשה. לטענתה, סכום חובו של הנתבע נכון למועד הגשת התצהירים עומד על 1,233,774 שקל.

הנתבע טען כי הוא נפל קורבן ל"עוקץ" מתוחכם של מפעילי המוקד. לטענתו, חברת הביטוח ידעה על הפעלת המוקד באמצעות המפקח מטעמה, וכי חברת הביטוח הציעה עמלות גבוהות ביודעה על פעילות המוקד. הנתבע הוסיף כי המפקח היה מודע לפעילות המוקד הטלפוני וכי חברת הביטוח עודדה ודרבנה אותו להמשיך בפעילות גם לאחר שהחלו להתקבל בקשות ביטולים חריגות.

הנתבע טען כי החל מינואר 2016 חסמה חברת הביטוח את כל הרשאותיו בתיקי הלקוחות ופגעה בשמו הטוב מול לקוחותיו בהודיעה להם שאינו מורשה לפעול כסוכן ביטוח. לטענתו, חברת הביטוח הפרה את ההסכם ואף הסתירה מידע ונתונים בחוסר תום לב. בכך, לדבריו נגרם נזק עצום למוניטין שלו. כמו כן נטען כי הנתבע חלה בדמנציה ונפל קורבן להונאה מצד מפעילי המוקד.

הכרעת בית המשפט

מעיון בסיכומי הצדדים עולה, כי עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם חברת הביטוח הוכיחה את סכום העמלות שעל הנתבע להחזיר לה בגין הפוליסות שבוטלו. סוגיה נוספת עסקה בשאלה האם ידעה חברת הביטוח על הפעלת המוקד על ידי הנתבע, בין אם באופן מפורש ובין אם "עצמה עיניה" לנוכח התעוררות חשד שהיה עליה לבררו. כך או כך נטלה חברת הביטוח סיכון למעשי התרמית של המוקד, מהם נפגעו הן חברת הביטוח והן הנתבע.

השופטת מימון שעשוע קבעה, כי חברת הביטוח הוכיחה את סכום העמלות שעל הנתבע להחזיר לה. בהתאם להסכם, הנתבע אישר את הסכמתו כי "כל נתון, פרט, חישוב או עובדה הרלוונטיים לנספח זה ולהסכם, הינם בהתאם לרישומי וחישובי החברה בלבד לרבות במערכותיה". השופטת ציינה, כי הנתבע לא הציג כל דו"ח נגדי או חוות דעת חשבונאית השוללים את נכונות רישומיה הממוחשבים של חברת הביטוח.

לעניין ידיעת חברת הביטוח על הפעלת המוקד, השופטת קבעה כי מעדויות עדי חברת הביטוח עולה שלפחות במחצית התקופה הרלוונטית (מנובמבר 2015 ואילך) ידע המפקח, ולמצער היה עליו לדעת, שהנתבע משווק פוליסות באמצעות טלפניות שאינן רק פקידות משרדו. השופטת קבעה, כי היה על חברת הביטוח לערוך בירור מעמיק יותר, קל וחומר בעת הגעת מכתבי המבוטחים שהכחישו ביצוע עסקה ביטוחית.

לכאורה, חברת הביטוח הינה הנפגעת היחידה מהתרשלותה בעניין זה, שכן לתובע לא נגרם כל נזק, כאשר כל שנדרש ממנו הוא להשיב את העמלות שקיבל מחברת הביטוח על סמך הצהרותיו השקריות לגבי רכישת הפוליסות על ידי המבוטחים בשיחה טלפונית אישית עימו. לכן, בשל העובדה שקיימה פיקוח לוקה בחסר על הנהלים שהיא עצמה קבעה, ואיפשרה לסוכן מטעמה לשווק פוליסות באמצעות מוקד טלפוני בלתי מורשה ומבלי לברר כיצד מתחלקות מקדמות העמלות בין הסוכן ובין המוקד, תרמה חברת הביטוח ברשלנותה להיווצרות מצב בו רוב העמלות ששולמו כמקדמות הועברו למוקד בטרם חלפה שנה ראשונה של הפוליסה ולנתבע לא נותר כסף להחזיר.

השופטת הדגישה, כי הנתבע היה מודע לפעילות המוקד והעביר כספים למוקד מתוך העמלות שקיבל מחברת הביטוח. היא קבעה כי הנתבע ידע שהצהרותיו בפני חברת הביטוח אינן נכונות וכי התנהלותו חורגת מהמותר בחוק ובהסכם ולמרות זאת המשיך בפעילות מול חברת הביטוח והמוקד והמשיך להעביר כספים למוקד מתוך העמלות ששולמו לו בידי חברת הביטוח. שיטת הפעולה הזו המשיכה להתקיים גם לאחר שנמסר לו על ידי חברת הביטוח כי ישנם ביטולים רבים של פוליסות וכי מבוטחים מדווחים כי הם לא ביצעו עסקאות טלפוניות כפי שנטען. לפיכך, הנתבע הוא האחראי העיקרי להעברת מרבית סכום העמלות שקיבל למוקד, בידיעה כי יידרש להחזירן לחברת הביטוח אם הפוליסות יבוטלו בשנתן הראשונה.

השופטת קבעה: "לנוכח העובדה שחברת הביטוח היא הגוף הגדול, המקצועי והמאורגן, מול סוכן בודד שמצבו הקוגניטיבי החל להידרדר, ומאידך גיסא – לנוכח ידיעתו ומעורבותו המלאים של הנתבע כמפורט לעיל, לעומת מחדל רשלני של חברת הביטוח, אני מחלקת את האחריות להפסד ביחס של 60% לנתבע ו-40% לחברת הביטוח".

לעניין מצבו הקוגניטיבי של הנתבע, השופטת ציינה כי בתקופה הרלוונטית החלה ירידה קוגניטיבית אצל הנתבע, אך לא הוכחה פגיעה מוחית ברמה שפגעה בכישוריו המנטליים הבסיסיים ושללה את רצונו החופשי לשקול ולקבל החלטות בתחום המקצועי. מנהל אגף הכספים, אשר נפגש עם התובע בפברואר 16', לאחר שנדרש להחזיר את סכום העמלות ששולמו, מסר בתצהירו כי התנהגות הנתבע הייתה רגילה בעיניו וכי אף הנתבע דן עמו על דרכים אפשריות להחזר העמלות.

השופטת דחתה את התביעה באופן חלקי וחייבה את הנתבע להחזיר לתובעת סך של 720,264 שקל (60% מתוך 1,233,774 שקל בניכוי 20,000 שקל ששולמו). לנוכח התוצאה, קבעה השופטת שכל צד יישא בהוצאותיו.

עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש  ערעור לבית המשפט המחוזי