נקבעה אחריות למועצה מקומית בגין מפגע נסתר ופסיקה תקדימית: ביהמ"ש אימץ נכות תפקודית זהה לרפואית חרף קביעת מומחה

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בית משפט השלום בתל אביב-יפו, מפי כבוד השופט אילן צור, פרסם ביום 16 בנובמבר 2025 פסק דין מקיף בתיק ת"א 24787-05-20, אשר עסק בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף, שנגרמו לתושבת עקב נפילה במפגע שהיה מצוי בתחום השיפוט של הרשות המקומית. פסק הדין נוגע לשאלת אחריות רשות מקומית למפגעים סמויים, וכן לסוגיה המהותית של הקשר בין נכות רפואית לבין נכות תפקודית, במיוחד בנסיבות בהן מומחה בית המשפט קובע מפורשות כי לא נותרה מגבלה תפקודית.

התובעת, פלונית (להלן: "התובעת"), אשר יוצגה על ידי בא כוחה עו"ד יריב אילון, הגישה תביעה נגד מועצה אזורית שדות דן (להלן: "המועצה" או "הנתבעת"), אשר יוצגה על ידי באת כוחה עו"ד שושנה גלס.  לצדה של התובעת עמד גם המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), אשר יוצג על ידי עו"ד גיא סיוון,  מכוח זכות שיבוב בגין גמלאות ששולמו לתובעת עקב תאונת העבודה.

פסק הדין התמקד בשלוש שאלות עיקריות: ראשית, האם נשאה המועצה באחריות למפגע ומהו שיעור האשם התורם, אם קיים, של התובעת. שנית, האם הוכח קשר סיבתי בין התאונה לבין נזקים הנטענים בכתף ימין, מעבר לנזק במרפק. ושלישית, כיצד יש להעריך את שיעור הנכות התפקודית של התובעת לאור קביעת המומחה בדבר היעדר מגבלה תפקודית, והשפעת הפיצויים על תגמולי המל"ל.

עובדות המקרה והנזק שנגרם

עניינו של התיק נסב סביב אירוע שאירע ביום 23.11.2017, כאשר התובעת, שעבדה כמנהלת מחלקת תרבות במועצה, מעדה ונפלה במהלך הליכתה. הנפילה אירעה בסמוך למדרכה ליד הצרכנייה ביישוב. לטענת התובעת, רגלה נקלעה לשקע שהיה ממוקם בצמוד לאבן שפה בולטת במדרכה. המפגע היה מוסתר על ידי שלולית מים עקב גשם שירד באותו יום, מה שהקשה על הבחנה בו. כתוצאה מהנפילה, אובחן אצל התובעת שבר במרפק ימין, ובהמשך היא התלוננה גם על כאבים בכתף ימין.

לצורך קביעת הנכות, מונה מטעם בית המשפט המומחה האורתופדי ד"ר אבשלום כרמל.  המומחה קבע לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%  בגין הגבלה בתנועות כיפוף ויישור במרפק ימין, שהיא ידה הדומיננטית. המומחה מצא כי תלונות התובעת לגבי כאבים בכתף ימין אינן קשורות סיבתית לתאונה, בין היתר בשל חלוף הזמן עד שהחלה להתלונן על כך, וכן בשל אפשרות לתרומה של ניתוח אונקולוגי קודם. נקודת מפתח בקביעת המומחה הייתה המסקנה כי לא נותרה לתובעת כל מגבלה תפקודית לעבודתה המשרדית הרגילה, על אף הנכות במרפק.

טענות הצדדים

טענות התובעת והמל"ל: התובעת טענה כי המועצה התרשלה בתחזוקת המדרכה וכי השילוב של אבן שפה בולטת ושקע באספלט, שהוסתר על ידי שלולית, היווה "מפגע". היא הפנתה לעדותו של נציג המועצה שאישר כי המדרכה במקום הייתה ידועה כ"מדרכה בעייתית" ובכך הוכחה ידיעת המועצה על הסכנה. התובעת טענה כי הנכות התפקודית שלה גבוהה משמעותית מהנכות הרפואית שנקבעה, ויש להעמידה על שיעור של 30% כיוון שהפגיעה ביד הדומיננטית משפיעה על יכולתה לבצע פעולות יומיומיות ועבודה משרדית ממושכת הכרוכה בהקלדה. המל"ל הצטרף לטענות בדבר אחריות המועצה, מכיוון שעל יסוד קביעת האחריות התגבשה זכותו לשיבוב בגין גמלאותיו.

טענות המועצה (הנתבעת): המועצה הכחישה את עצם קיומו של מפגע המצדיק הטלת אחריות. היא טענה כי המקום היה סביר ומתוחזק, וכי על התובעת היה לנהוג בזהירות מרבית ולשים לב למדרך רגלה. המועצה הסתמכה על קביעת מומחה בית המשפט בדבר היעדר מגבלה תפקודית, וטענה כי ככל שתוטל עליה אחריות, יש לייחס לתובעת אשם תורם מלא (100%) בגין חוסר זהירותה בכניסה לשלולית.

הכרעת בית המשפט: מפגע, אחריות ואשם תורם

כבוד השופט אילן צור בחן את מכלול הראיות, וקבע כי הוכח שמערך אבן השפה הבולטת והשקע שלצדה, כפי שתוארו על ידי התובעת ואושרו חלקית בעדויות, אכן עלה לכדי מפגע שהיה על המועצה לצפות. בית המשפט הדגיש כי רשות מקומית אינה יכולה להתנער מאחריותה לתקינות דרכים ומדרכות, במיוחד כאשר עד מטעמה אישר כי האזור היה מוכר כבעייתי.

בהתייחס לטענת האשם התורם, בית המשפט קבע כי אמנם המפגע היה מוסתר על ידי שלולית מים, אך העובדה שהתובעת דרכה לתוך שלולית מבלי שהבחינה בגבולה התחתון ובתוכה, מגלמת מידה מסוימת של חוסר זהירות. בהתחשב בכך שהתאונה אירעה בשעת צהריים ובנסיבות שבהן המפגע היה סמוי, הוחלט לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור מתון של 10%.

הכרעת בית המשפט: סטייה מהמומחה וקביעת נכות תפקודית זהה לרפואית

במישור הנזק, בית המשפט אימץ את קביעת המומחה לנכות רפואית של 10% במרפק ימין. עם זאת, ובאופן חריג, בחר בית המשפט שלא לקבל את קביעת המומחה בשלמותה בנוגע לקשר הסיבתי של הפגיעה בכתף ימין. לאחר בחינת התיעוד הרפואי, הקביעה כי התובעת סבלה מפגיעה חמורה במרפק באותה גפה, והעובדה כי המומחה לא שלל לחלוטין אפשרות למרכיב טראומטי באבחון הכתף, הוסיף בית המשפט נכות רפואית נוספת בשיעור 4% בגין מגבלות בכתף. סך הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה עמד אפוא על 13.6%.

המהלך המשפטי המשמעותי ביותר בפסק הדין נוגע להערכת הנכות התפקודית.  על אף קביעת המומחה המפורשת כי לא נותרה לתובעת מגבלה בעבודתה המשרדית, בית המשפט קבע כי לנכות הרפואית יש משמעות תפקודית העולה על אפס. השופט צור עמד על הכלל המשפטי לפיו בית המשפט אינו כבול לקביעת המומחה בעניין זה, ומחובתו לבחון את השלכות הפגיעה בהתאם למכלול הנסיבות האישיות של התובעת, לרבות גילה, עיסוקה והיקף שנות העבודה שנותרו לה.

בית המשפט הדגיש כי הפגיעה ביד הדומיננטית, המרפק והכתף, במצטבר, עלולה להקשות על התובעת בהמשך דרכה המקצועית, ובמיוחד על "כושר התחרות שלה בשוק העבודה החופשי" אם תיאלץ, מסיבה כלשהי, לעזוב את מקום עבודתה הנוכחי. בכך, למעשה, הפך בית המשפט את הנכות הרפואית לנכות תפקודית, וקבע כי הנכות התפקודית תועמד על שיעור זהה לנכות הרפואית המשוקללת, קרי – 13.6%. קביעה זו משקפת גישה מרחיבה במקרים שבהם הנכות הרפואית היא משמעותית, גם אם היא אינה משפיעה באופן מיידי על השכר.

חישוב הנזק, ספיגת הפיצויים בתגמולי המל"ל והשיבוב

על בסיס הנכות התפקודית שנקבעה, ערך בית המשפט תחשיב נזק שהביא לידי ביטוי את הפסדי ההשתכרות, עזרת הזולת והוצאותיה של התובעת, וכן את רכיב הכאב והסבל. סך הפיצויים המלא בראשי הנזק השונים עמד על 276,125  שקלים חדשים.

מסכום זה נוכה האשם התורם בשיעור 10% (בסך 27,615 שקלים), כך שסך הפיצויים המגיע לתובעת עמד על 248,510 שקלים חדשים.

לאחר מכן ניגש בית המשפט לשלב ניכוי גמלאות המל"ל. הוא קבע כי גמלאות המל"ל ששולמו וישולמו לתובעת, עמדו על סכום כולל של 486,554 שקלים חדשים. מכיוון שסכום תגמולי המל"ל עלה משמעותית על סך הפיצויים שנקבע לתובעת (248,510 שקלים), הוכרע כי התביעה נבלעת במלואה בתגמולי המל"ל.

בנוגע לתביעת השיבוב שהגיש המל"ל כנגד המועצה, בית המשפט דחה אותה באופן מוחלט. הדחייה התבססה על הוראת סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין, הקובעת כי המוסד לביטוח לאומי אינו זכאי לתבוע שיבוב כנגד המעביד. ההיגיון הכלכלי והמשפטי מאחורי הוראה זו הוא שהמעביד, המועצה במקרה זה, שילם דמי ביטוח עבור עובדיו למוסד לביטוח לאומי, ולכן זכאי ליהנות מהביטוח אותו מימן. המל"ל, כמוהו כמבטח, אינו יכול לחזור אל מי ששילם את הפרמיה בגין הגמלאות ששולמו.

סוף דבר

לסיכום, לאור ספיגת סכום הפיצויים המלא בתגמולי המל"ל, לא נותר סכום לתשלום לתובעת בגין הנזקים. המועצה חויבה לשלם לתובעת החזר הוצאות שהוציאה בגין חוות דעת מומחים מטעמה, וכן שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 שקלים חדשים. תביעת השיבוב של המל"ל נדחתה, והמל"ל חויב בהוצאות המועצה ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקלים. פסק הדין ממחיש את המגמה הרואה בנכות רפואית בעלת שיעור בינוני משמעות תפקודית, גם כאשר מומחה קובע אחרת, מתוך ראייה כוללת וארוכת טווח של יכולת ההשתכרות בשוק העבודה החופשי.

נכון למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע על הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי