חברת הובלות זכתה בתביעה לתגמולי ביטוח למרות שלא המציאה אישור מיגון, וזאת לאחר שבית המשפט קבע כי התנאי למיגון לא השפיע על הסיכון לקרות מקרה הביטוח

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית משפט השלום ברמלה נדונה תביעתה של חאלד הובלות ומסחר קוידר בע"מ (להלן: "התובעת"), אשר יוצגה על ידי עוה"ד נתנאלה בן שושן ודורין מנולוביץ ממשרד עו"ד ערן פאר, נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 1"), אשר יוצגה על ידי עו"ד עדי לירון, ונגד סוכנות לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2") ורפאל סויסה (להלן: "הנתבע 3"), אשר יוצגו על ידי עו"ד מאיר אליעש. פסק הדין ניתן על ידי כב' השופטת, סגנית הנשיא אביגיל פריי ביום 5 באוגוסט 2025, בת"א 47727-07-20.

בפסק הדין נדונה תביעה בעניין נזקים שנגרמו למשאית בבעלות התובעת וסירובה של הנתבעת 1 לשאת בתשלום תגמולי הביטוח בגין נזקים אלו. התובעת היא חברה העוסקת בהובלות ובבעלותה מספר רב של משאיות ונגררים, ובהם גם המשאית שניזוקה (להלן: "המשאית"). הנתבעת 1 הייתה מי שביטחה, לטענת התובעת, את המשאית בפוליסת ביטוח מקיף, הנתבעת 2 הייתה סוכנות הביטוח של התובעת, ואילו הנתבע 3 היה סוכן ביטוח אשר הועסק על ידי הנתבעת 2.

ביום 2.10.2017 ביקשה התובעת באמצעות מנהלה לחדש את ביטוח המשאית, ולצורך כך פנה האחרון לנתבעים והתבקש להשלים בדיקת מיגון למשאית. בו במקום שילם גם עבור ביטוח החובה בגין המשאית. לטענת התובעת בכתב התביעה, נוכח העובדה כי בדיקת המיגון הייתה דרושה לצורך רכישת ביטוח מפני גניבות בלבד וכפי שהיה נהוג בין הצדדים, התובעת נשלחה לבצע את בדיקת המיגון אך נמסר לה כי המשאית תהיה מבוטחת בביטוח מקיף, למעט ביטוח מפני גניבה. כן נמסר כי לאחר שתושלם בדיקת המיגון יתווסף גם רכיב זה לביטוח. היה ברור לצדדים כי התובעת תמשיך לעשות שימוש במשאית והמשאית תעלה על הכביש עד לביצוע בדיקת המיגון, שכאמור הייתה דרושה לעניין ביטוח מפני גניבה בלבד.

ביום 29.10.2017 אירע "מקרה ביטוח" - בזמן פריקת סחורה מהמשאית, התהפכה המשאית תוך שאחת הבוכנות נשברה ונגרם למשאית נזק רב. מדובר בתאונת דרכים ונזק עצמי המכוסה בפוליסה. התובעת עדכנה את הנתבעים 2 ו-3, מילאה טופס דיווח ואף נשלח על ידי הנתבעים שמאי מטעם הנתבעת 1. אולם תשלום לא בוצע לידי התובעת, ולאחר כחצי שנה הנתבעת שלחה כתב סילוק סופי ומוחלט על סך 50,000 ₪ שמתנה קבלת תגמולי ביטוח מופחתים בחתימה על סילוק סופי ומוחלט של התביעה.

הנתבעת 1 טענה בכתב ההגנה שלא הייתה פוליסה בתוקף בעת קרות האירוע. לטענתה, האירוע נובע משבר מכני ואינו מכוסה בפוליסה בכלל. כמו כן, לטענתה האירוע אירע עקב הטענת משקל כבד מהמותר ועל כן אין כיסוי ביטוחי. הפוליסה שביקשה התובעת לרכוש הייתה מותנית בקיומו של אישור מיגון בתוקף ובהיעדרו לא ניתן בשום שלב תוקף לפוליסה והנתבעת 1 לא אישרה את הפקתה בשום שלב. לטענת הנתבעים 2 ו-3, אין לסוכן הביטוח אחריות להזכיר למבוטח לחדש פוליסת ביטוח או למלא אחר תנאיה, אך למרות זאת הסוכנות הבהירה לתובעת את המשמעות של אי מילוי תנאי הפוליסה.

בית המשפט קבע כי אמנם, ככלל על מנת שייקבע כי נכרת חוזה ביטוח בין הצדדים יש להצביע על קיבול של המבטחת ועל ביצוע תשלום בגין הפוליסה. אולם בענייננו, מקום בו אישרה עובדת הנתבעת 2 כי האפשרות שנשמרו בידיה פרטי האשראי של התובעת, ולאור הנחיית התובעת לבצע התשלום בהתאם להצעת הביטוח, אין מקום לקבוע כי על בסיס היעדר תשלום לא הוקמה פוליסת ביטוח כדין.

בית המשפט המשיך לקבוע, כי התנאי שנקבע על ידי הנתבעת 1 לחידוש הפוליסה היה הצגת אישור מיגון עדכני. הנתבעת 1 לא העלתה תנאי נוסף כלשהוא, ובהתאמה שיחות הטלפון בין נציגת הנתבעת 2 למנהל התובעת עסקו אך ורק בדרבונו לבצע את בדיקת המיגון בהקדם האפשרי. בהתאם להוראות סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח, היה על בית המשפט לבחון האם התנאי שהציבה המבטחת השפיע על הסיכון המבוטח.

בית המשפט קבע, כי התנאי שהציבה הנתבעת 1 התייחס לאישור קיום אמצעי מיגון בלבד, וחבות המבטח כפופה לתנאי זה אשר לא הייתה לו כל השפעה על מקרה הביטוח שהביא לנזק למשאית המבוטחת. באופן דומה גם הובן התנאי על ידי נציגת הנתבעת 2 אשר הבהירה כי ככל והמשאית תיגנב לא תהיה התובעת זכאית לתגמולי ביטוח. בית המשפט הפנה לתכתובת המייל בין נציגי הנתבעת 1 מיום 14.11.2017, בה צוין במפורש כי אם יימצא בבדיקה בפועל מיגון על פי דרישות המיגון, ניתן לתת כיסוי ביטוחי רטרואקטיבי.

בית המשפט הוסיף וקבע כי הטענה כי הנזק נגרם למשאית התובעת בעקבות שבר מכני הועלתה לראשונה בכתב ההגנה, וטענה זו לא נסמכה על חוות דעת מקצועית. הטוען לתחולת חריג לקיומו של כיסוי ביטוחי - עליו הראיה להוכיח את טענתו. הנתבעת טענה כי הסיבה לאירוע התאונה נבעה מכשל מכני שהביא להתהפכות המשאית, אולם לא הוכיחה טענה זו.

בית המשפט הוסיף וציין כי במהלך ישיבת ההוכחות הסתבר כי קיימים מסמכים נוספים הנוגעים להתקשרות בין הצדדים אשר לא גולו במסגרת הליכי גילוי המסמכים. מסיבה שאינה ברורה לא מצאו הנתבעים כולם להציג את התכתובות המלאות הנוגעות לטיפול בדרישת התשלום. החלטת הנתבעים שלא להציג את כלל המסמכים הרלוונטיים לסוגיית ביטוח המשאית בשנת 2017-2018 עומדת בניגוד להוראות בית המשפט ובניגוד להצהרותיהם. בית המשפט קבע כי לא מצא כי בענייננו יש מקום לסנקציה של מחיקת כתב טענות, אולם הסיק מהמעט שהוצג בפניו כי חזקה שהנתבעים לא הציגו מסמכים נוספים העשויים לחזק עוד יותר את הטענה לפיה הנתבעת 1 עצמה סברה כי יש מקום למתן כיסוי ביטוחי גם בנסיבות אי הצגת אישור המיגון.

לעניין הנתבעים 2 ו-3, קבע בית המשפט כי התובעת, מלבד טענות כלליות, לא הצביעה על פעולה רשלנית או בחוסר תום לב מצידם. אלו פעלו בהתאם להנחיות הנתבעת 1, עדכנו את התובעת על חובתה להציג אישור מיגון עדכני, ופעלו לוודא כי התובעת מודעת לחובה זו ולדחיפות בביצוע הבדיקה. וממילא, מעת שקבע בית המשפט כי הנתבעת 1 אישרה בזמן אמת מתן כיסוי ביטוחי וכי על פי הוראות הדין יש לתת לאירוע התאונה נשוא התביעה כיסוי ביטוחי, ממילא לא גרמו הנתבעים 2 ו-3 כל נזק לתובעת.

בנסיבות נשוא ההליך והתנהלותו, ובהתאם לפסיקת בית המשפט בעניין הוראות סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, מצא בית המשפט כי יש להורות על פסיקת ריבית מיוחדת. בית המשפט ציין כי לעניין הריבית המיוחדת לקח גם בחשבון את אופן ניהול ההליך על ידי הנתבעת 1, אי גילוי מסמכים רלוונטיים להליך וחזרתה מעמדתה שהובעה בהודעת הדוא"ל מיום 14.11.2017 - וזה המועד ממנו תחושב הריבית המיוחדת. את גובה הריבית המיוחדת מצא בית המשפט להעמיד בנסיבות העניין על 5%.

בסיכומם של דברים, קבע בית המשפט כי הנתבעת 1 תישא בתשלום סך 136,162 ₪ הנושאים הפרשים בהתאם להוראות סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח מיום 29.10.2017 עד למועד התשלום בפועל. מסכום זה יש לנכות את ההשתתפות העצמית ותשלום הפרמיה המוסכם בסך 23,774 ₪ כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה. את הסכומים המגיעים לתובעת תשלם הנתבעת 1 בתוך 30 יום. לסכומים אלה יתווספו מיום הגשת התביעה ועד ליום 14.11.2017 הפרשים כחוק, ומיום 14.11.2017 יש להוסיף להפרשי ההצמדה ריבית מיוחדת. בנוסף, תשלם הנתבעת 1 לתובעת גם הוצאות משפט בסך 2,164 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪. התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 נדחתה, והתובעת תישא בהוצאות הנתבעים ביחס לניהול ההליך בסך כולל של 15,000 ₪.

עד למועד כתיבת שורות אלו, טרם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי