התקבלה טענת מרמה

עו"ד ג'ון גבע

בבית משפט השלום בהרצליה נדונה תביעתה של פרי ירוחם – חברה לרכב בע"מ (להלן: "התובעת") כנגד ירין ממן (להלן: "הנתבע 1") וכנגד הכשרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"). שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין (תא"מ (הרצ') 45729-05-19) אשר ניתן באוגוסט 2020, מפי כבוד השופטת יעל מרמור דומב.

בפני בית המשפט הונחה תביעה, שעניינה נזק רכוש שנגרם עקב תאונת דרכים שאירעה בשנת 2018, בין רכב שהיה בבעלות התובעת לבין רכב שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), בבעלות סבתו של הנתבע (להלן: "המבוטחת") ובוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "הכשרה").

על פי הנטען בכתב התביעה, התאונה התרחשה עת שנסע רכבה של התובעת בנתיב נסיעתו כדין. לפתע, הגיח רכב הנתבעים, שלא נתן זכות קדימה, בניגוד לתמרור שהוצב בנתיב נסיעתו, פגע ברכב התובעת וגרם לו נזק.

הנתבע טען, כי התאונה אירעה בשל תנאי הדרך הקשים במקום התרחשות התאונה וכתוצאה מכך שתשומת לבו של נהג רכב התובעת הייתה נתונה לשיחת טלפון בשעה שנהג ברכב, ולא לדרך שהייתה לפניו.

הכשרה מצידה טענה, כי יש לדחות את התביעה כנגדה בשל היעדר כיסוי ביטוחי לתאונה, שכן, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, הנתבע נהג ברכב עת היה בן 18 שנים, בניגוד מוחלט למגבלת הגיל שנקבעה בפוליסת הביטוח, לפיה על הנוהג ברכב להיות לפחות בן 50 שנים.

במענה לטענת הכשרה, הפנה הנתבע להלכת פיקאלי בה נקבע כי במקרה בו נגרם נזק לרכוש בשעה שהרכב היה נהוג בידי אדם שאינו עומד במגבלת הגיל הקבועה בפוליסה, לא תישלל כליל זכותו של בעל הפוליסה לקבל תגמולי ביטוח והוא זכאי לתגמולי ביטוח מופחתים.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק, קבע בית המשפט, כי דין התביעה כנגד הנתבע להתקבל בחלקה, ודין התביעה נגד הכשרה להידחות.

תחילה, ציין בית המשפט כי עדותו של נהג רכב התובעת לפיה נסע בדרך ראשית, נכנס לצומת תוך שהוא בוחן אותה וממשיך בנסיעה רציפה, עד שלפתע פגע בחלקו הקדמי רכב הנתבעים, שלא נתן לו זכות קדימה, הייתה מהימנה ולא נסתרה וזאת בניגוד לעדות הנתבע. נוסף על כך, עדות נהג התובעת התיישבה עם מקום התאונה כפי שהוצג על ידי שני הצדדים, עם התמונות שצולמו לאחר התאונה, וכן עם מוקד הנזק ברכב התובעת.

עוד הוסיף בית המשפט, כי במקרה הנדון, התובעת הציגה גרסה סדורה ועקבית אשר נתמכה בראיות, בעוד שגרסת הנתבע הייתה מלאה בקשיים וסתירות ולכן יש להעדיף את גרסתה ביחס לאופן התרחשות התאונה.

בהתאם לזאת, קבע בית המשפט כי מרבית האחריות לתאונה רבצה לפתחו של הנתבע. עם זאת, גם לנהג התובעת היה חלק בקרות התאונה וזאת מכיוון שהוא נסע במהירות מופרזת ולא האט לפני הכניסה לצומת, וזאת למרות שבצומת עמד רכב שהסתיר את שדה הראיה מכיוון נסיעת הנתבע.

לאחר מכן, התייחס בית המשפט לטענת היעדר הכיסוי הביטוחי וקבע כי במקרה הנדון, ניתן להחיל את החריג לתחולת הלכת פיקאלי, אשר קובע כי ידיעת המבוטח בצירוף אי עמידה במגבלת הגיל כהתנהלות מתמשכת של המבוטח, מהווה 'כוונת מרמה' השוללת את הכיסוי הביטוחי, זאת להבדיל מהתנהלות חד פעמית.

זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי הנתבע לא טען דבר בעניין הסרת הכיסוי הביטוחי למרות שהיה מודע לטענות הכשרה, ואף הגיש את כתב ההגנה מטעמו זמן רב לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם הכשרה. כמו כן, טענות הנתבע התמקדו בשאלת האחריות לתאונה, וזאת בעוד שבשאלת הכיסוי הביטוחי לא חלק על טענות הכשרה כלל, לא במסגרת כתבי הטענות ואף לא במהלך הדיון בו הפנה באופן חסר להלכת פיקאלי מבלי לטעון לגוף המקרה הנדון.

יתרה מכך, לא נטענה מצד הנתבע כל טענה ביחס למודעות המבוטחת להגבלה הקיימת בפוליסת הביטוח המקיף, אלא ההיפך הוא הנכון, שכן, מעדות הנתבע עלה כי המבוטחת הייתה מודעת לצורך בהתאמת הביטוח לנכד הנתבע העושה שימוש תדיר ברכב, ועל כן דאגה לרכוש עבורו ביטוח חובה מתאים, אולם את הביטוח המקיף לא עדכנה מסיבותיה.

נוכח האמור לעיל, בית המשפט קבע כי הנתבע עשה שימוש ברכב באופן קבוע בידיעת המבוטחת והדבר קיים את התנאים להוכחת 'כוונת מרמה' ועל כן, לא ניתן להחיל במקרה הנדון את הלכת פיקאלי ולא ניתן לקבוע כי על הכשרה להעמיד כיסוי ביטוחי חלקי לנתבע.

סוף דבר, בית המשפט קיבל את התביעה כנגד הנתבע וחייב אותו לשלם לתובעת סך של 24,160 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. התביעה נגד הכשרה נדחתה.