המחוזי: תביעת פלונית נגד חברה לביטוח התקבלה חלקית – לא התקבלו טענות חסרות ביסוס שהועלו מטעם הנתבעת

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד התקבלה תביעתה של פלונית (להלן: "התובעת") אשר יוצגה על ידי בא כוחה עוה"ד ד. שריד, נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "הפניקס") אשר יוצגה על ידי בא כוחה עוה"ד א. פאר.

פסק הדין ניתן על ידי כבוד השופטת מרב בן-ארי ביום 3 בנובמבר 2025 בתיק ת"א 27355-10-22, ונדונו בו סוגיות הנוגעות לקביעת נכות תפקודית בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ובפרט לשילוב נכויות בתחומים שונים (אורתופדי, פסיכיאטרי) ומשקל עברה הרפואי של התובעת.

עובדות המקרה

עניינו של התיק נסב סביב תביעה כספית לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1998, בתאונת דרכים שאירעה ביום 17.3.22 (התנגשות חזיתית). התובעת פונתה לבית החולים עם שברים מרובים (בשורשי כפות הידיים, באף, בצלעות, באצבע יד שמאל ואגודל יד ימין) וחתך בברך. היא נאלצה לעבור מספר ניתוחים לקיבוע השברים. בהמשך,  התאונה הובילה להתפתחות תלונות בתחום הנפשי, שהצריכו טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי.

מומחי בית המשפט קבעו לתובעת נכויות רפואיות בשיעור משוקלל של כ-48%:

נכות אורתופדית משוקללת בשיעור של 21%.

נכות פסיכיאטרית בשיעור של 25% בגין הפרעה פוסט טראומטית, המלווה בסימנים קליניים בחומרה בינונית והגבלה ניכרת בתפקוד הנפשי, החברתי ובכושר העבודה.

בנוסף, נקבעו נכויות קלות בתחום א.א.ג ובתחום הפלסטי (צלקות).

נקבע על ידי מומחה שהתובעת אינה כשירה לעבודה הכרוכה במאמצים פיזיים בידיים. כמו כן ציין שהוא אינו צופה החמרה, צורך בטיפולים אורתופדיים או מגבלה בתפקודה בעתיד. 

טענות הצדדים

טענות התובעת:

התובעת טענה כי בשל הפגיעות הקשות שנגרמו לה בתאונה – הן הפיזיות והן הנפשיות – נכותה התפקודית היא בשיעור של 50% לכל הפחות. לטענתה, התאונה גדעה את יכולתה לבנות קריירה ולפתח את עצמה מבחינה חברתית וזוגית. היא הדגישה כי אופק העבודה שלה צומצם משמעותית, כושר השתכרותה מוגבל, והיא אינה מסוגלת להתמיד בעבודה מסודרת ובמשרה מלאה. התובעת עתרה לפיצוי כולל של כ-2.6 מיליון ₪ בגין כל ראשי הנזק, תוך התבססות על שכר פוטנציאלי בגובה השכר הממוצע במשק.

טענות הנתבעת 

הנתבעת טענה לחוסר מהימנות של התובעת בהתייחס לעברה הרפואי של ותפקודה לאחר התאונה. נטען שיש לקבוע כי התובעת אינה סובלת מנכות תפקודית כלל, וזאת משום שאין קשר סיבתי בין התאונה לבין חוסר יציבות תעסוקתית או לימודית, ככל שקיים. הנתבעת ציינה שהתובעת שבה לעבוד כסייעת וכמלצרית, חזרה לתפקוד נורמלי ואף עוסקת בפעילות ספורטיבית, מנהלת קשר זוגי וקשרים חברתיים. הנתבעת ייחסה את קשיי התובעת לעברה הרפואי שקדם לתאונה, אשר כלל אבחנה של הפרעת קשב ואירועים נפשיים קודמים, ולא לפגיעות מתאונת הדרכים. 

בהתאם, נשענה הנתבעת על קושי נפשי שהתרחש אצל התובעת בתקופת שירותה הצבאי. זאת על אף שמומחה בית המשפט ציין שמודבר באירוע חד פעמי וכי לא נהוג לראות פנייה לקב"ן צבאי כאירוע נפשי או פסיכיאטרי, בפרט אם מדובר במצב חד פעמי שאינו משקף תחלואה נפשית. כמו כן, הנתבעת טענה ללא כל ביסוס ראייתי כי מחלת עור ממנה סובלת התובעת טומנת בחובה השפעות ביחס לדימוי העצמי וכתוצאה מכך מתקיימות גם השפעות נפשיות. גם כאן, נקבע כי טענה זו הינה חסרת ביסוס ונשללה על ידי מומחה בית המשפט. 

זאת ועוד, הנתבעת ניסתה להישען על טענה לפיה התובעת תיארה תחושות בדידות כתוצאה ממצבה, בעוד בתצהיריה היא תיארה חברים שעזרו לה וכי היא עברה להתגורר בשותפות עם חברתה הטובה. לטענת התובעת עובדה זו מצביעה על תפקוד חברתי תקין לגמרי וניהול שגרת חיים תקינה. גם כאן קבע מומחה בית המשפט כי קיומו של קשר חברתי עם מספר חברים אינו שולל את הגדרת הנכות. 

לבסוף, הנתבעת סמכה את טענותיה בדבר "כשרונה" של התובעת להציג בפני בית המשפט מצגים שקריים בהסתמך על כך שאביה של התובעת העיד כי לתובעת יש כשרון משחק. בית המשפט קבע שמדובר בהוצאת הדברים מהקשרם, שכן דברים אלו נאמרו מפי אבי התובעת על רקע פירוט מצד האב לגבי כך שהוא עודד את בתו לנסות ללמוד משחק בכדי לנסות לשפר את מצב רוחה לאחר התאונה. כמו כן ציין בית המשפט כי התרשם שהתובעת בחורה כנה ועדותה נעדרה "כשרון משחק" כלשהו.

הכרעת בית המשפט

כבוד השופטת מרב בן-ארי דחתה את טענות הנתבעת, בעיקרן, וקיבלה את תביעת התובעת חלקית.

דחיית טענת העבר הרפואי והאמינות:

בית המשפט קבע כי הנתבעת "ניפחה"  אפיזודות בודדות לכדי טענת "עבר רפואי" ללא בסיס בחקירת המומחים או בחומר הראייתי. כמו כן בית המשפט קבע כי מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה שלל קיומו של עבר נפשי משמעותי שיש לייחס לו את מצבה הנוכחי של התובעת. השופטת קיבלה את חוות דעתו המקצועית של המומחה ודחתה את טענות הנתבעת בדבר חוסר מהימנותה של התובעת. הודגש כי ניסיונותיה של התובעת לחזור לתפקוד תקין, כגון חזרה זמנית לעבודה, הם במסגרת חובתה להקטין את הנזק, ואינם מעידים על היעדר משמעות תפקודית לנכויות שנגרמו.

בנוסף נקבע כי בתחום הנפשי אין עבר בכלל. לפי המומחה בתחום הפסיכיאטרי, לא ניתן לכנות את האפיזודות הבודדות שתוארו (קושי לאחר פרידה מבן זוג בתקופת בית הספר התיכון ומשבר נפשי בתקופת הצבא) כעבר נפשי. 

קביעת הנכות התפקודית המשולבת:

השופטת ציינה כי גם בנושא זה אין ממש בטענות הנתבעת אשר הופנו למהימנותה של התובעת  וניסיונותיה לחזור לתפקוד תקין בתחומי החיים השונים כחלק מרצונה להקטין את הנזק. השופטת קבעה כי התובעת סובלת מנכות תפקודית משולבת – הן בתחום הפסיכיאטרי והן בתחום האורתופדי – אשר מגבילה אותה באופן משמעותי:

הנכות האורתופדית מקשה עליה לבצע עבודות פיזיות או עבודות הדורשות מאמץ גופני בידיים (בשל הפגיעות בשורשי כפות הידיים ובאמות).

הנכות הפסיכיאטרית (פוסט טראומה) משפיעה על יכולתה להתמיד בעבודה, על יחסי עבודה, ומגבילה את קשת העבודות בהן תוכל להתפתח ולשמור על יציבות תעסוקתית.

בית המשפט קבע כי בהתחשב בסך הנכויות הרפואיות (47.95% משוקלל), תפקודה של התובעת עד כה, והסיכונים לתקופות משבר ואי-יציבות בעתיד עקב הנכות הפוסט טראומטית, שיעור הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות יעמוד על 35%. בסיס השכר לחישוב הפסדי ההשתכרות נקבע לפי השכר הממוצע במשק (12,550 ₪ נטו), לאור רציפות והתמדה בעבודה שהפגינה התובעת עובר לתאונה. בהקשר זה נקבע שהתובעת הפגינה מאמצים לחזור לתפקוד תקין: לימודים, עבודה ותרבות פנאי. בית המשפט התרשם שחוסר התמדה שנראה מצד התובעת אינו נובע מרצון להשיג רווח משני, אלא מנכותה הפסיכיאטרית. 

סכום הפיצויים:

בהסתמך על חישובי אבדן כושר השתכרות, הפסדי שכר לעבר, עזרת הזולת, הוצאות, כאב וסבל הוחלט בסיכום לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 1,794,475 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

נכון למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט העליון.