המחוזי: נדחתה בקשת רשות ערעור לאור עקרון הזהירות בהתערבות החלטות ביניים, אי חובה במיצוי הליכים מול הביטוח הלאומי וחשש מפני פגיעה אפשרית במשיב

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת דחה בקשת רשות ערעור שהגישה חברת ביטוח ישיר (להלן: "המבקשת")  שיוצגה ע"י ב"כ עוה"ד מארק שירין ואח', נגד פלוני (להלן: "המשיב") שיוצג ע"י ב"כ עוה"ד ר' גאבר.

ההחלטה ניתנה על ידי כבוד השופט אברהם אברהם ביום 19 באוקטובר 2025 בתיק רע"א 46022-04-25. ההחלטה התמקדה בשאלת התערבות ערכאת הערעור בהחלטת ביניים של בית משפט השלום, ובחובתו של נפגע בתאונת דרכים למצות את זכויותיו בוועדות המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל")  לפני שמבקש להביא ראיות לסתור את קביעת הנכות הרפואית.

עובדות המקרה

המשיב נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 27 באוקטובר 2016. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (מל"ל) כתאונת עבודה, אולם ועדות רפואיות של המל"ל קבעו כי לא נותרה למשיב נכות רפואית כתוצאה מהתאונה.

במסגרת תביעה שהגיש לבית משפט השלום הוא ביקש להתיר לו הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, ובקשתו התקבלה. מכאן בקשת הרשות לערער, ובה טוענת המבקשת כי הבקשה להביא ראיות לסתור נובעת כל כולה מבדיקת MRI שנעשתה למשיב כשש שנים לאחר התאונה, אלא שבממצאי בדיקה זו אין כדי לתמוך במסקנת בית משפט השלום, שכן אין היא מצביעה על כל שינוי שחל מאז הבדיקה הקודמת (שעליה בין היתר נשענו ועדות המל"ל בקביעתן כי לא נותרה במשיב נכות רפואית).

טענות הצדדים

טענות המבקשת (ביטוח ישיר)

המבקשת טענה כי הבקשה להביא ראיות לסתור נסמכת על בדיקת MRI שנעשתה למשיב כשש שנים לאחר התאונה, וכי ממצאי הבדיקה אינם תומכים במסקנת בית משפט השלום מאחר שאינה מצביעה על שינוי מאז הבדיקה הקודמת שעליה נשענו ועדות המל"ל.

המבקשת טענה כי הדרך הנכונה בה היה על המשיב לבחור היא בהגשת תביעה למל"ל להחמרת המצב.

טענות המשיב (פלוני)

המשיב טען כי אין מקום להתערב בהחלטת הביניים של בית משפט השלום, שכן המבקשת תוכל לטעון טענותיה במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי.

המשיב הדגיש כי שיקול הדעת של הערכאה המבררת בעניין הבאת ראיות לסתור הוא "רחב ביותר", וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בו.

לגופו של עניין, המשיב טען כי המקרה שלו הוא מקרה חריג המצדיק הבאת ראיות לסתור, כיוון שהוצגה בפני בית המשפט בדיקה רפואית שלא הייתה בפני ועדות המל"ל, גם אם היא נעשתה לאחר מכן. הוא טען כי חל שינוי מהותי במצבו, המצדיק את מתן ההיתר. אחר כך פנה המשיב לטענות שמעלה המבקשת בבקשת הרשות לערער, ותוקף אותן כבלתי נכונות או מדויקות מבחינת העובדות ושגויות ומתעלמות מן המצב המשפטי הנכון.

הכרעת בית המשפט

כבוד השופט אברהם אברהם דחה את בקשת רשות הערעור.

ההחלטה התבססה על שני עקרונות מהותיים:

הראשון, זהירות בהתערבות בהחלטת ביניים: בית המשפט אינו נוטה להתערב בהחלטת ביניים של הערכאה המבררת, בפרט בהחלטה המתירה הבאת ראיות לסתור, שלגביה נתון לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב. הודגש כי בית משפט השלום שקל את ששקל, ובכלל זה נשקלו טענותיה הרבות של המבקשת כפי שנפרסו גם לפני בית המשפט, והסיק את אשר הסיק. בית המשפט לא מצא הצדקה להתערבות בשיקול דעת זה. התערבות בהחלטת ביניים תיעשה כאשר ההחלטה עשויה להשפיע באופן מהותי על בעל דין, להסב נזק משמעותי, להביא לקיומו של הליך מיותר, ועוד כיו"ב. זה איננו המקרה שלפנינו, ככל שהדברים נוגעים למבקשת.

בהערת אגב ציין בית המשפט המחוזי,  כי שונים היו פני הדברים אילו באה הבקשה מצידו של המבקש, שאז דחיית בקשתו להתערבות בהחלטה שדחתה בקשה שלו להתיר הבאת ראיות לסתור משמעה היה חסימת דרכו מלהוכיח את שיעור נכותו כתוצאה מן התאונה. כשהפנייה באה מצידה של המבקשת, אם בסופו של דבר עמדת המומחה הרפואי לא תהייה שונה מזו של ועדות המל"ל, אזי כל שייגרם למבקשת הוא עלות מיותרת שתישא בה בדמות שכרו של המומחה, והארכת ההליך, עד להמתנה לחוות הדעת של המומחה. אלא ששיקולים אלה צפויים להתגמד לעומת הפגיעה האפשרית במבקש אם תיחסם דרכו מלהוכיח את תביעתו.

העקרון השני על פיו התבססה ההחלטה הוא אי חובה למצות הליכים מול המל"ל:  נפסק כי אין על תובע למצות את זכויותיו בוועדות המל"ל בטרם יבקש להביא ראיות לסתור.

בית המשפט המחוזי קבע, כי על פי ההלכה הפסוקה, הדין אינו כופה על הנפגע לפנות למל"ל לצורך קביעת דרגת נכותו, והוא זכאי לכך שדרגת נכותו תיקבע על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ותקנותיו.

בית המשפט המחוזי ציטט פסיקה הקובעת כי הן במקרה של החמרה במצב והן במקרה בו ועדה רפואית לא נתנה דעתה לנכות קיימת, הצדק מחייב שהעניין יתלבן על ידי מתן היתר להבאת ראיות לסתור. בית המשפט סירב לקבל את הטענה כי במקרה של החמרה, על הנפגע לפנות תחילה אל המוסד לביטוח לאומי.

השופט קבע במפורש, כי "כעולה מן האמור, אין על התובע לשוב אל ועדות המוסד לביטוח לאומי בתביעה להחמרה, אם הוא אוחז בידו בדיקה שנעשתה בו לאחר שקבעו ועדות המל"ל את אשר קבעו." התובע זכאי לבקש היתר להביא ראיות שבכוחן להביא לסתירה, בדיוק כפי שעשה במקרה זה. 

נזק למבקשת לעומת נזק למשיב

בית המשפט המחוזי הוסיף כי התערבות בהחלטת ביניים תיעשה רק כשהיא עשויה להשפיע באופן מהותי על בעל דין או להסב נזק משמעותי. השופט ציין כי כשבקשת הערעור מוגשת על ידי המבקשת, הנזק שייגרם לה לכל היותר הוא עלות מיותרת בדמות שכר המומחה והארכת ההליך, וכי שיקולים אלה מתגמדים לעומת הפגיעה האפשרית במשיב אם תיחסם דרכו מלהוכיח את תביעתו.

הכרעת בית המשפט המחוזי

לאור האמור, הבקשה נדחתה.  המבקשת חוייבה לשאת בשכר טרחת עורכי הדין של המשיב בסך כולל של 2,500 ₪ ומע"מ, וכן באגרת הערעור ששילם המשיב בהגשת הבקשה.