המחוזי דחה ערעור על דחיית תביעה לתגמולי ביטוח ימי

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בפני כבוד השופט, סגן הנשיאה אורן שוורץ,  נדחה ערעור שהגיש מר ציון כמיסה (להלן: "המערער") אשר יוצג על ידי בא כוחו עוה"ד מרדכי סאסי,  נגד איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה") אשר יוצגה על ידי בא כוחה עוה"ד אורי צחורי.

פסק הדין ניתן ביום 16 בנובמבר 2025 בתיק ע"א 52837-03-25,  ועסק בערעור לגבי פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופט אלי ברנד) מיום 03.12.2024, בגדרו נדחתה תביעה של המערער לתגמולי ביטוח ימי.

הרקע העובדתי ופרטי האירוע

המערער הוא בעליה של ספינת מנוע (להלן: "הספינה") המבוטחת אצל המשיבה.  עניינו של ההליך נסב סביב אירוע שאירע ביום 14.09.2019,  במהלכו, בעת הפלגה,  השתחרר חבל העוגן של הספינה, נכרך סביב המדחפים וגרם לעצירתה הפתאומית.

המערער טען כי כתוצאה מהאירוע נגרמו לספינה נזקים כבדים למנועים, לגירים (תיבות התמסורת), לצירים ולמדחפים,  ודרש תגמולי ביטוח.  המשיבה דחתה את עיקר התביעה.

בית משפט השלום דחה את התביעה במלואה,  וקבע כי על אף שהמערער הוכיח את נסיבות האירוע (הסתבכות חבל העוגן), הוא לא הרים את הנטל להוכיח קשר סיבתי בין האירוע לבין הנזקים הנטענים, במיוחד למנועים ולגירים.  בית המשפט ביסס את קביעתו על חוות דעתו של המומחה מטעמו, המהנדס יצחק שכטרמן אשר מונה בהסכמת צדדים. הנזק היחיד שהוכח כקשור לאירוע היה קל בעלות של כ-7,700 ₪, סכום הנמוך מההשתתפות העצמית בפוליסה.

בית משפט השלום קבע עוד כי המערער מנע בירור מעמיק של הנזקים כאשר לא שיתף פעולה עם בדיקת המנועים ופירוקם. בנוסף, נקבע כי המערער לא הוכיח שהנזקים המהותיים יותר, שהתגלו בבדיקה מאוחרת, קשורים לאירוע המקורי ולא לאירוע נזק אחר ומאוחר יותר, שעליו לא הוגשה תביעה.

תמצית טענות הצדדים בערעור

טענות המערער

המערער טען כי בית משפט קמא שגה בהסתמכותו המכריעה על חוות דעת המומחה שכטרמן. לטענתו, המומחה פעל בניגוד עניינים מובהק בהיותו מבוטח אצל המשיבה,  ואף נעדר מומחיות ספציפית במכונאות ימית.  המערער הוסיף וטען כי המומחה לא פעל לפירוק המנועים כפי שהורה לו בית המשפט, ובכך הטיל עליו את האשם שלא בצדק. המערער טען כי הוא למעשה ביקש לפרק את המנועים, אך המשיבה והמומחה מטעמה הם שמנעו את הבדיקה ופעלו לסכלה. 

המערער טען כי שגה בית המשפט כשדחה את התביעה כולה,  ובפרט את רכיב הנזק לגירים, שכן הייתה הסכמה של כלל המומחים, לרבות מומחה בית המשפט, כי האירוע גרם נזק לפחות עד תיבות ההילוכים. על כן היה על בית המשפט לפסוק פיצוי בגין רכיב זה. בנוסף,  לטענתו, המשיבה ומומחיה פעלו בחוסר תום לב, מסרו חוות דעת סותרות ואף טען שאחד משמאי המשיבה ביקש ממנו שוחד.

טענות המשיבה

המשיבה טענה כי יש לדחות את הערעור על הסף, שכן פסק הדין של בית משפט השלום מפורט ומנומק היטב, ומבוסס על ראיות ועדויות.  לטענתה, המערער לא הרים את נטל הראיה להוכחת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנזק למנועים ולגירים, ואף נמנע מהגשת חוות דעת מומחה מטעמו.

המשיבה דחתה את הטענות נגד מומחה בית המשפט, וטענה כי אלו הועלו רק לאחר שחוות דעתו לא הייתה לשביעות רצון המערער. כמו כן הודגש כי המומחה מונה בהסכמה בין הצדדים.  המשיבה הפנתה לקביעה העובדתית של בית משפט השלום לפיה האחריות למניעת בדיקת המנועים רובצת לפתחו של המערער. עוד נטען כי הנזקים המשמעותיים שהתגלו מאוחר יותר נגרמו באירוע אחר, שהתרחש לאחר האירוע נשוא התביעה.

הכרעת בית המשפט המחוזי

כבוד השופט אורן שוורץ דחה את הערעור ואימץ את ממצאיו וקביעותיו של בית משפט השלום, וזאת משלושה טעמים עיקריים: הקשר הסיבתי והכשלת הבדיקה; טענת ניגוד העניינים של המומחה; והנזק לגירים.

הקשר הסיבתי והכשלת הבדיקה

בית המשפט המחוזי קיבל את קביעתו של בית משפט השלום לפיה המערער "סיכל באופן שיטתי את בדיקת המנועים על ידי המומחה שכטרמן". בית המשפט קבע כי המערער הערים קשיים והציב מכשולים בפני ביצוע בדיקת המנועים המפורקים, בדיקה שהמומחה ראה אותה כהכרחית לקביעת ממצאים חד-משמעיים. כמו כן העלה המערער דרישות ביטוח בלתי סבירות והטיל ספק בכשירות המכונאי. 

נקבע, כי מסקנת המומחה שכטרמן בדבר היעדר קשר סיבתי מוכח בין תפיסת החבל במדחפים לבין נזק במנועים מתיישבת עם עדויות נוספות שנשמעו בפני בית משפט השלום, כגון עדות המכונאי יעקב אשר ובעל המספנה מר אבי גל , אשר אישרו כי מניסיונם, אירוע של תפיסת חבל במדחף אינו גורם לנזק למנוע הפנימי.

טענת ניגוד העניינים של המומחה

בית המשפט דחה את טענות המערער לפסילת חוות דעתו של המומחה שכטרמן בשל טענה לניגוד עניינים.  ראשית, נקבע כי טענה זו הועלתה רק לאחר שהמומחה הגיש את חוות דעתו הסופית שהייתה לרעת המערער, דבר המעורר חשש כי הבקשה נובעת מחוסר שביעות רצון מתוצאות חוות הדעת.  שנית, המומחה הצהיר כי אינו מצוי בניגוד עניינים ,  וכי הקשר שלו עם המשיבה מתמצה בביטוח אחריות מקצועית שנערך עבורו באמצעות סוכנות ביטוח.  שלישית, המומחה נחקר ארוכות, ומתוך תשובותיו עלה כי הוא אינו מספק שירותי ייעוץ או חוות דעת למשיבה, והוא לא ערך חוות דעת עבורה באופן פרטי ב-10 השנים האחרונות.  נקבע כי נסיבות אלו אינן עולות כדי "קשר עבודה רציף" או ניגוד עניינים כקבוע בתקנות.

הנזק לגירים (תיבות התמסורת)

בית המשפט המחוזי אימץ את קביעות בית משפט השלום לפיה המערער לא הצליח להוכיח את עצם הנזק שנגרם לתיבות התמסורת ואת הקשר הסיבתי בינו לבין האירוע.  פרט לעדותו של המערער עצמו, לא נמצאה כל ראיה לקיומו של נזק בגירים ,  והמערער אף לא הציג תמונה נטענת של "גיר שרוף". המערער גם הכשיל את האפשרות לבדיקת הגירים על ידי גורמי המקצוע של היצרן.

בית המשפט נסמך על עדותו של המכונאי מר יעקב אשר, שבדק את הספינה בסמוך לאירוע ושלל את טענתו העובדתית של המערער, בציינו כי השמן ב-2 הגירים היה תקין ולא נראה שעבר טראומה.

סיכום ההכרעה

בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בפוליסת ביטוח ימי שחלים עליה הדין והנוהג האנגלי. פוליסה מסוג זה אינה נשלטת על ידי חוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981, אלא כאמור- על ידי הדין האנגלי.  דין זה מטיל את נטל ההוכחה על המבוטח להוכיח כי הנזק נגרם כתוצאה מסיכון ימי.  מאחר והמערער כשל בהוכחת הקשר הסיבתי ואף הכשיל את בירור הנזק , דין תביעתו להידחות.

המערער לא הגיש חוות דעת כלשהי בהקשר לדין האנגלי אך עמד על חקירה של ד"ר רחל רימון, מומחית לדין האנגלי בתחום המשפט והביטוח הימי אשר הגישה חוות דעת לבית המשפט מטעם המשיבה. על פי ממצאיה של ד"ר רימון חלות מגבלות על פיצוי בגין ירידת ערך במקרה בו הנזק מתוקן באופן עצמי וכן נמצא כי הפוליסה אינה מכסה נזקים תוצאתיים.

ממצאיה של ד"ר רימון לא נסתרו אף לאחר שנחקרה בחקירה שכנגד על ידי המערער. בית המשפט הכריע כי המערער בחר לנהל את תביעתו לפי הבנתו ובאופן כמעט עצמאי. אולם הוא כשל בכך. אף מתוך אותן ראיות שהובאו לפני בית משפט השלום לא עלה בידיו להוכיח את הנזק הנטען ושאותו הנזק אכן נגרם כתוצאה מאירוע כריכת חבל העוגן על מדחפי הספינה. בנסיבות אלה לא היה מנוס מדחיית תביעתו. לפיכך דין הערעור להידחות.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וחייב את המערער בשכר טרחת עורך דין המשיבה בסך 10,000 ש"ח מתוך העירבון שהופקד.

נכון למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע על הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.