בית משפט השלום בעכו קבע: דיווח כוזב אודות תאונה מקים תביעת מרמה - ש. שלמה חברה לביטוח פטורה מאחריות לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית המשפט השלום בעכו נדונה תביעתו של תאמר אשקר (להלן:"התובע") אשר יוצג על ידי עו"ד אברהים באדר, נגד ענאן ריאן (להלן:"הנתבע") אשר יוצג על ידי עו"ד שולי עבד אלרחמן. נתבעת נוספת היא ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ (להלן:"שלמה") אשר יוצגה על ידי עו"ד אלישי לוי. פסק הדין ניתן על ידי כב' השופטת פרחה ג'ובראן מילר ביום 26 אוגוסט 2025, והוכרעו בו סוגיות מהותיות בנוגע למרמה בתביעת תגמולי ביטוח והחבות הנזיקית בין הנהגים המעורבים בתאונה.

עניינו של התיק נסב סביב תביעה כספית על סך 115,816 שקל לתשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח מקיף, לאחר שרכבו של התובע (רכב סקודה) ניזוק כליל בתאונת דרכים מיום 28 מאי 2023. התובע לא היה מבוטח בביטוח מקיף בעת התאונה, ואילו הנתבע (בעל רכב סיאט) היה מבוטח אצל שלמה בפוליסת ביטוח מקיף אשר היתה תקפה במועד התאונה.

התובע טען כי ביום 28 במאי 2023 בשעה 00:30 לערך, נהג ברכבו בכביש ראשי ביישוב כאבול, ובשלב מסוים אותת כדי לפנות שמאלה, תוך כדי שהוא מוודא לדבריו כי הכביש מאפשר זאת והחל את פנייתו. לפתע הגיח רכב הסיאט מאחור, נהוג בידי הנתבע, במהירות מופרזת, עקף את רכב הסקודה ופגע בו בחלקו הקדמי השמאלי, דבר שגרם לנזקים בלתי הפיכים והכרזת הרכב כאבדן גמור.

לטענת התובע, התאונה אירעה באחריותו הבלעדית של נהג הסיאט (הנתבע), אשר התרשל בנהיגתו בכך שנהג במהירות מופרזת ו/או בפראות ו/או בפזיזות כאשר עקף את רכב הסקודה באופן מסוכן, לא נתן זכות לנהג הסקודה ולא הקפיד על חוקי התעבורה. לפיכך על הנתבעים לפצותו בגין נזקיו. התובע הוסיף כי פנייתו לנתבעת (שלמה) סורבה בטענה של חוסר שיתוף פעולה, למרות שלטענתו הוא שיתף פעולה באופן מלא עימה, ולמרות שהנתבע הודה באחריותו לתאונה ופוצה ע"י שלמה.

הנתבע הודה בעצם התרחשות התאונה אך טען כי היא אירעה בנסיבות שונות מאלה המתוארות בתביעה, וכי התאונה נגרמה בשל רשלנותו של התובע שנהג ברכבו בחוסר אכפתיות ובאדישות. בנוסף, הנתבע הכחיש את שווי הנזקים והדגיש את חובתה של שלמה לפצותו ולשפותו בהתאם לפוליסת הביטוח של רכבו (סיאט) אשר היתה בתוקף בעת התאונה.

שלמה הודתה בקיומה של פוליסת ביטוח תקפה לרכב הנתבע (סיאט), אך טענה כי מחקירה שבוצעה על ידה עולה כי נמסר לה דיווח כוזב אודות התאונה, כאשר הוסתרו ממנה עובדות מהותיות. הסתרה זו עשויה לעלות לכדי תביעת מרמה בתגמולי ביטוח לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. לחלופין טענה שלמה כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של התובע שביצע פנייה שמאלה בחוסר זהירות וללא איתות. הנתבעת הודתה כי פיצתה מכוח הפוליסה את הנתבע בגין נזקיו, אך טענה כי התשלום בוצע בטעות, טרם קבלת דו"ח החקירה לידיה. 

בדיון הראיות שהתקיים ביום 9 במרץ 2025 נשמעו עדויות כל הצדדים, כאשר ראיה מרכזית בתיק הייתה סרטון מצלמות אבטחה שתיעד את התאונה בזמן אמת. מעדויות הצדדים ומהסרטון התבהר כי התאונה אירעה בעת שהתובע החל לבצע פניה שמאלה ובו בעת הנתבע ביצע עקיפה במהירות גבוהה.

המחלוקת המרכזית נסבה סביב השאלה האם הדיווח שנמסר לשלמה על ידי הנתבע אודות נסיבות התאונה היה דיווח כוזב המקים תביעת מרמה. הנתבע דיווח במקור לשלמה כי "בעת עקיפה של רכב משמאל, כלב קפץ אל הכביש הופתעתי מהכלב הזזתי את ההגה ימינה, ופגעתי ברכב צד ג'". לאחר מכן, בחקירה שנערכה על ידי שלמה, שינה הנתבע את גרסתו וטען כי הסיבה לסטייה הייתה רכב עם אורות גבוהים שהגיע מהכיוון הנגדי.

השופטת מילר קבעה כי עדות הנתבע חסרת אמינות וכי הוא מסר גרסאות שונות ומנוגדות לגבי נסיבות התאונה. מן הסרטון עלה כי לא היה כלב או חיה אחרת שקפצה לכביש, וכן לא נראה רכב בנתיב הנגדי עם אורות גבוהים. השופטת מצאה כי הנתבע העלים מהנתבעת את העובדה המהותית כי התובע ביצע פניה שמאלה בעת העקיפה, נתון שהיה מהותי להערכת האחריות.

בנוסף עולים פערים בעדויות הנהגים המעורבים בנוגע למידת היכרותם המוקדמת וכן לגבי אופן בו התקיים שיח החלפת הפרטים ביניהם לאחר קרות התאונה. התובע טען כי קיבל את פרטי הנתבע דרך סוכן הביטוח שלו מטמרה, כאשר הסוכן הוא זה שהשיג את הפרטים. לגרסת הנתבע השניים החליפו פרטים כאשר היו יחדיו אצל סוכן הביטוח.

במישור הראייתי, עולה כי שני הנהגים תרמו להתרחשות התאונה- התובע בפנייתו שמאלה מבלי שהיה ער לתנאי הדרך ומבלי שווידא טרם פנייתו שמאלה כי הנתבע מבצע עקיפה, היווה גורם מרכזי לקרות התאונה. הנתבע שיצא לעקיפה במהירות גבוהה בכביש צר יחסית, תרם לקרות התאונה ולהגדלת הנזק. בהינתן האמור, מתבקשת מסקנה לפיה הן התובע והן הנתבע מסרו דיווח כוזב אודות נסיבות התאונה.

בית המשפט קבע כי התקיימו שלושת התנאים המצטברים הנדרשים לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח ופסיקת בית המשפט העליון בעניין פלדמן: מסירת עובדות כוזבות, מודעות המבוטח לכזב, וכוונת מרמה להוציא כספים שלא כדין. השופטת קבעה כי הנתבע היה מודע היטב לנסיבות האמתיות של התאונה ומסר דיווח כוזב במטרה להימנע מאחריות, וכי ישנו חשש של ממש לתיאום גרסאות בין התובע והנתבע. חשש זה תומך בנכונות גרסת שלמה כי ייתכן ומדובר בתביעת מרמה בתגמולים וניסיון "להקריב" את פוליסת הביטוח לשם כיסוי נזקי שני הרכבים.

בהתאם לכך, קבעה השופטת כי שלמה פטורה באופן מלא מתשלום פיצויים לתובע לפי הפוליסה בגין התאונה. מאידך, בבחינת החבות הנזיקית בין הנהגים המעורבים, קבעה השופטת חלוקת אחריות של 75% לתובע ו-25% לנתבע, בהתחשב בכך שהתובע ביצע פניה שמאלה מבלי לוודא שהדרך פנויה, ואילו הנתבע תרם לתאונה בעקיפתו במהירות גבוהה.

השופטת דחתה את התביעה נגד שלמה וחייבה את התובע בהוצאותיה בסכום גלובלי של 6,000 שקל. לעומת זאת, קיבלה את התביעה נגד הנתבע בחלקה וחייבה אותו לשלם לתובע 28,954 שקל (20% מהנזק) בתוספת אגרה מופחתת ושכר טרחת עורך דין.

פסק הדין מהווה תקדים חשוב בכמה היבטים. ראשית, הוא מבהיר כי חברות הביטוח יכולות להתגונן מפני תביעות מרמה גם במקרים בהם יש בסיס עובדתי מסוים לתאונה, אך הנסיבות שדווחו אינן תואמות למציאות. שנית, פסק הדין מדגיש את החשיבות של דיווח מדויק ואמת לחברות הביטוח, וכי העלמת עובדות מהותיות עלולה להוביל לפטור מלא מכיסוי ביטוחי.

כמו כן, פסק הדין מחזק את עמדת בתי המשפט לפיה סרטונים ממצלמות אבטחה מהווים ראיה מהימנה לקביעת נסיבות תאונה, ובמקרים בהם קיים פער בין הדיווח לבין המתועד, בית המשפט נוטה לאמץ את הגרסה המתועדת. הפסיקה גם מבהירה כי גם במקרים של תיאום גרסאות לכאורה בין נהגים מעורבים, בית המשפט יכול לקבוע מרמה אם מוכח כי המטרה הייתה הטעיית חברת הביטוח.

לבסוף, פסק הדין מספק הנחיות ברורות לחברות הביטוח בנוגע לניהול חקירות פנימיות של תביעות חשודות, ומדגיש את החשיבות של חקירה יסודית הכוללת איסוף ראיות עצמאיות כגון סרטונים ממצלמות אבטחה לצד עדויות הצדדים.

עד למועד כתיבת שורות אלו, טרם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי