בית משפט השלום בבאר שבע קבע: חברת ביטוח שלא הוכיחה קשר סיבתי בין כשל ניקוז לנזקי הצפה תישא בעלויות - תביעת חברת הביטוח נגד מועצה אזורית באר טוביה נדחתה

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית המשפט השלום בבאר שבע נדונה תביעתה של מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' (להלן:"התובעת") אשר יוצגה על ידי עו"ד איתן גרובר, נגד מועצה אזורית באר טוביה (להלן:"הנתבעת") אשר יוצגה על ידי עו"ד אליהו הישראלי ועו"ד אלישע אטיאס. פסק הדין ניתן על ידי כב' הנשיא עמית יריב ביום 11 בספטמבר 2025, והוכרעו בו סוגיות מהותיות בנוגע לנטל ההוכחה בתביעות הצפה, לחובת הזהירות של רשויות מקומיות בתחזוקת מערכות ניקוז, ולחשיבות הוכחת קשר סיבתי בעוולת הרשלנות.

עניינו של התיק נסב סביב תביעת פיצוי בסך 379,907 שקל בגין נזקי הצפה שנגרמו לתכולת מחסן המבוטח על ידי התובעת. המחסן ששימש את חברת מובילי נ.ו.ע בע"מ (להלן:"המבוטחת") נמצא ברחוב הזית במושב אמונים, והתובעת ביטחה את התכולה לרבות כנגד סיכוני מים, שיטפון והצפה.

טענות הצדדים

התובעת טענה כי במהלך סוף השבוע שבין הימים 13-16 בינואר 2022 ירדו באזור מושב אמונים גשמים בעוצמה רגילה, אולם מערכות הניקוז והתיעול שבמושב לא תפקדו כראוי ולא הצליחו להוליך את מי הגשמים. כתוצאה מכך, הצטברו מי נגר ברחוב הזית, הגובל בחצר מתחם המחסן, ומשם זרמו לחצר ולתוך המחסן דרך מפתן הדלת.

לטענת התובעת, ההצפה הציפה את המחסן בגובה של כ-40-60 ס"מ, וגרמה לנזק ממשי למלאי הסחורות שאוחסן בו. התובעת הסתמכה על חוות דעתו של ההידרולוג מטעמה, מר שמואל ארבל, אשר קבע כי כמויות ועוצמות הגשמים שירדו היו שכיחות לחלוטין ואינן בגדר אירוע חריג או נדיר.

בחוות הדעת נקבע כי מקור ההצפה נעוץ בליקויים במערכת הניקוז של רחוב הזית, שנגרמו בשל סתימה בתעלת הבטון שלאורכו המערבי של הרחוב או ליקוי במוצא התעלה או סתימה בתעלת העפר המקבילה או תכנון לקוי של מוצאי הקולטנים מן הכביש אל התעלה, או בשילוב של גורמים אלה.

התובעת טענה כי האחריות הישירה לאירוע ההצפה ולנזקים רובצת לפתחה של הנתבעת, וכי נטל הראיה והשכנוע בעניין זה מוטלים עליה בהתאם להוראות סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין. עוד נטען כי מעשי ומחדלי הנתבעת מהווים הסגת גבול במקרקעין ובמטלטלין, גרימת מטרד, גזל, פגיעה בקניין המבוטחת ועוולת הפרת חובה חקוקה. בנוסף, לשיטת התובעת, הנתבעת התרשלה בכך שלא נערכה כנדרש לעונת החורף ולא נקטה אמצעים סבירים למניעת ההצפה.

התובעת טענה כי נזקי ההצפה לתכולת המחסן הוערכו על ידי שמאי מטעמה, מר עופר לוי, בסך של 466,523 שקל לפני חישוב ביטוח חסר, ובסך של 365,731 שקל לאחר חישובו.

הנתבעת הכחישה את טענות התובעת מכל וכל ולגרסתה לא הוכח כל קשר סיבתי בינה לבין הנזקים הנטענים. הנתבעת טענה כי שכרה קבלן מטעמה אשר ביצע תחזוקה שוטפת למערכת הניקוז ולקולטנים, הן בטרם עונת הגשמים והן במהלך התקופה הרלוונטית.

עוד נטען כי הנזקים הנטענים מוגזמים וחסרי ביסוס ראייתי, וכי התובעת לא פעלה כנדרש להקטנת הנזק ולא דיווחה לנתבעת על האירוע במועד. בנוסף, הנתבעת טענה לאשם תורם של המבוטחת, הכוללת ביצוע עבודות שיקום בשטח, מילוי הוואדי הסמוך וסלילת אספלט ללא היתר.

הכרעת בית המשפט

הנשיא יריב דחה מלכתחילה את טענות התובעת לעניין הפחתת נטל ההוכחה מכוח סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין. לגבי סעיף 38 (היות מים "דבר נמלט"), קבע השופט כי אמנם מים הוכרו בפסיקה כדבר העלול לגרום נזק בהימלטו, אך בשונה ממקרים אחרים, תחילת הימלטותם של מי הגשמים היא מן השמיים, וממילא לא ניתן לייחס לנתבעת שליטה במקור זה.

לגבי סעיף 41 ("הדבר מעיד על עצמו"), קבע השופט כי בענייננו לא מתקיימים התנאים הדרושים להחלתו. התובעת ידעה וטענה בפירוט כי מקור ההצפה בליקויי ניקוז, ומשכך אין מדובר במצב של חוסר ידיעה, לא הוכח כי הנזק נגרם מנכס שבשליטת הנתבעת בלבד, ואף לא ניתן לקבוע כי קיים סיכוי גבוה יותר כי הנזק נגרם כתוצאה מהתרשלות הנתבעת.

השופט קבע כי הנתבעת, כרשות מקומית, מופקדת על הנעשה בתחומה ובכלל זה על תחזוקת הרחובות, המדרכות ומערכות הניקוז המצויות בשטחה. תפקידה זה מעוגן בהוראות סעיף 235 לפקודת העיריות, המטילה עליה חובה סטטוטורית כללית לדאוג לניקוז הרחובות ולתחזוקה שוטפת של מערכות הניקוז.

עם זאת, השופט הדגיש כי אין מדובר באחריות מוחלטת, אלא חובת הזהירות של המועצה מותנית בכך שהרשות תפעל כ"רשות סבירה" ותנקוט באמצעים הדרושים והמקובלים על מנת למנוע מפגעים צפויים ותשקיע את המשאבים הסבירים בהתאם לנסיבות. הפסיקה חזרה והבהירה כי חובת הזהירות של רשות מקומית נבחנת לפי "מבחן ההשתדלות" ולא לפי מבחן התוצאה.

בחינת הראיות העלתה כי הנתבעת לא הניחה תשתית עובדתית מלאה המוכיחה כי פעלה בהשתדלות סבירה לתחזוקת מערכת הניקוז ערב האירוע. עדותם של מר יעקב גרשון, מפקח תשתיות ביוב במועצה, ושל מר משה שאכיר, קבלן התשתיות מטעמה, היו חלקיות וסבלו מהיעדר מסמכים תומכים. בפרט, לא צורפה כל תוכנית עבודה מסודרת או יומן בדיקות, ולא נערכה בדיקה במהלך עונת הגשמים בה התרחש האירוע.

אולם השופט קבע כי גם בהיעדר ראיות משכנעות מצד הנתבעת, אין בכך כדי להקל על נטל ההוכחה הראשוני המוטל על התובעת. בחינת ראיות התובעת העלתה כי גם הן אינן מבססות ממצא חד משמעי. המומחה שמואל ארבל ביקר במקום רק כשבעה חודשים לאחר האירוע, ומסקנותיו נסמכו על סימנים שנצפו בשטח מבלי שניתן לקבוע כי אלו היו קיימים במועד האירוע.

יתרה מזאת, חוות הדעת לא הצביעה על ממצא קונקרטי המאפשר לקבוע מהו מקור ההצפה. המומחה הציג בחוות דעתו מספר אפשרויות חלופיות לסיבת הכשל ולא הצביע על ממצא חד וברור. עצם הצגתן של אפשרויות חלופיות, ללא יכולת להכריע ביניהן או לשלול גורמים אחרים, מותירה את חוות הדעת ברמה של השערה בלבד.

השופט דחה את טענת הנתבעת לאשם תורם של המבוטחת, שכן הטענות לא הוכחו כדבעי. עדי הנתבעת לא נכחו במקום לפני האירוע או לאחריו, והסתמכו על תמונות מבלי לדעת מתי צולמו.

לעניין שיעור הנזק, השופט מצא כי התובעת לא הוכיחה את שיעור הנזק במידה הנדרשת. השמאי לא קיבל דוח מלאי מסודר על הסחורה שהייתה במחסן עובר לאירוע, אלא הסתמך על מה שראה במקום לאחר ההצפה. הסתמכות על הערכה חזותית שנעשתה לאחר האירוע, ללא דוחות מלאי מסודרים וללא תיעוד מהימן, אינה מספקת לשם הוכחת נזק קונקרטי.

השופט דחה גם את הטענות לקיומן של עוולות נזיקיות נוספות - הסגת גבול במקרקעין ובמטלטלין, גרימת מטרד ליחיד, גזל, פגיעה בקניין המבוטחת והפרת חובה חקוקה, שכן נטענו בעלמא מבלי שצורפה תשתית עובדתית או ראייתית מינימלית להוכחת רכיבי העוולות הנדרשים בדין.

השופט דחה את התביעה במלואה וחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת בסך 10,000 שקל ובשכר טרחת עו"ד בסך 15,000 שקל. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

השופט הדגיש, כי התובעת הסתפקה בהצגת טענות כלליות בלבד באשר למחדלי הנתבעת בתחזוקת מערכת הניקוז, מבלי שהצליחה להעמיד תשתית ראייתית מספקת להוכחת רכיבי עוולת הרשלנות. גם בנוגע להוכחת שיעור הנזק הנטען לא הוצגה תשתית ראייתית מספקת כאשר הדבר מטיל ספק של ממש בדיוק הערכת הנזק.

עד למועד כתיבת שורות אלו, טרם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי