בית המשפט קבע: אי עדכון כתובת מגורים במשרד הרישוי מונע מנהג מלטעון להיעדר כיסוי ביטוחי - התביעה נגד חברת הביטוח נדחתה

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית המשפט השלום בראשון לציון נדונה תביעה של גלי שלום (להלן:"התובעת") באמצעות בא כוחה עו"ד שי שמואל קורנבלו נגד ווישור חברה לביטוח בע״מ (להלן: "הנתבעת" או "ווישור") אשר יוצגה על ידי בא כוחה עו"ד אמיתי סביון. פסק הדין ניתן על ידי כב׳ הרשמת הבכירה דורון זיו-אב ביום 21 בספטמבר 2025, והוכרעו בו סוגיות מהותיות הנוגעות לחזקת המסירה של הודעות התליית רישיון נהיגה ולהשפעתן על תוקף הכיסוי הביטוחי.

עניינו של התיק נסב סביב שלילת כיסוי ביטוחי לנזקי צד שלישי בסך 45,004 שקל, שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 6 בדצמבר 2023. הנתבעת סירבה לכסות את הנזקים בטענה כי במועד התאונה רישיון הנהיגה של התובעת היה תלוי, ולכן לא היה כיסוי ביטוחי בתוקף.

עובדות המקרה

ביום 6 בדצמבר 2023 פגע רכב התובעת ברכב צד שלישי. התובעת הודתה באחריותה לתאונה, ולרכב הצד השלישי נגרמו נזקים בסך של 45,004 שקל. כאשר פנתה התובעת לנתבעת לתשלום נזקי צד שלישי, השיבה הנתבעת כי התובעת אינה זכאית לתשלום מאחר ובמועד התאונה רישיון הנהיגה שלה לא היה בתוקף.

לפי רישומי משרד הרישוי, ביום 24 באוגוסט 2023 הותלה רישיונה של התובעת בעקבות ניקוד שצברה במסגרת שיטת הניקוד, ועד שלא תעבור קורס נהיגה מונעת, הרישיון אינו תקף. במסגרת ההליך התברר כי נשלחו לתובעת שלוש הודעות:

1. הודעה ראשונה בדבר התליית רישיון - הונפקה ביום 27 ביולי 2021 ונמסרה לידי התובעת ביום 12 ביולי 2021.

2. הודעת זימון לקורס נהיגה נכונה - הונפקה ביום 22 בפברואר 2023 ונמסרה לידי התובעת ביום 13 בפברואר 2023.

3. הודעה שנייה בדבר התליית רישיון - הונפקה ביום 23 באוגוסט 2023 ונמסרה לידי התובעת ביום 14 באוגוסט 2023.

כל ההודעות נשלחו לכתובת מגורי התובעת הרשומה במאגר משרד הרישוי ואף נחתמו על ידיה, לטענת הנתבעת.

טענות הצדדים

התובעת טענה כי לא ידעה על התליית רישיונה ולא היה עליה לדעת עליו, מאחר שמעולם לא קיבלה כל הודעה בדבר ההתליה. לטענתה, הכתובת המופיעה על גבי אישור מסירת ההודעה אינה כתובת מגוריה אלא כתובת המגורים של הוריה, ועל גבי אישורי מסירת ההודעה מופיעה שם שאינו שמה ("זהבה") וחתימה שאינה שלה. יחד עם זאת, התובעת אישרה  כי הייתה מודעת לכך שעקב צבירת דו"חות נזקפו לחובתה נקודות, אולם לא נמסרה לה כל הודעה בדבר חובת ביצוע קורס נהיגה או התליית רישיונה עד מעבר קורס נהיגה.

התובעת הציגה הסכם שכירות לפיו כבר מיום 6 בנובמבר 2011 החלה להתגורר בכתובת אחרת. היא טענה כי יתר דברי הדואר המיועדים לה אכן מגיעים לכתובתה העדכנית, ומשכך האחריות לטעות במען אליה נשלחו הודעות התליית הרישיון אינה רובצת לפתחה. 

בהיבט הנורמטיבי, טענה התובעת כי הודעת התליית רישיון הנהיגה לא נמסרה כדין ועל כן אינה עונה על התנאים הקבועים בתקנה 550(א) לתקנות התעבורה. התובעת טענה כי עמדה בנטל הראייתי לסתירת "חזקת המסירה" הקבועה בסעיף 550(ב) לתקנות התעבורה, וכי בהלכה נקבע שנטל ההוכחה מונח על הצד הטוען להיעדר כיסוי ביטוחי.

הנתבעת טענה כי שלוש ההודעות בדבר התליית רישיון נהיגת התובעת נשלחו כולן לכתובת התובעת המצוינת ברישומי רשות הרישוי ובהתאם לתעודות עובד הציבור שנמסרו מטעם דואר ישראל, ואף כל אישורי המסירה נחתמו על ידי התובעת. לטענתה, לא עלה בידי התובעת לסתור את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה.

הכרעת בית המשפט

הרשמת זיו-אב דחתה את תביעת התובעת וקבעה כי לא עלה בידיה לסתור את חזקת המסירה. הרשמת הדגישה כי עסקינן בשתי רשויות מנהליות - רשות הרישוי ודואר ישראל - ולהן עומדת "חזקת חוקיות המינהל", הקובעת כי הרשות המינהלית פעלה כדין, אלא אם כן הצד שכנגד הוכיח אחרת וסתר את החזקה.

הרשמת מצאה כי הנתבעת הוכיחה שהודעת ההתליה נשלחה על ידי משרד התחבורה לכתובת מגורי התובעת הרשומה במאגריו, ובכך מתקיים חלקה הראשון של חזקת המסירה. החזקה מעוגנת גם בתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה, הקובעת שהודעה על אמצעי תיקון שנשלחה תיראה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו.

אשר לטענת התובעת לפיה הודעות ההתליה נשלחו לכתובת שאיננה עוד כתובת מגוריה אלא לבית הוריה, קבעה הרשמת כי אין בכך כדי לסתור את חזקת המסירה. כתובתה הרשומה של התובעת הייתה במועד משלוח ההודעה כתובת בית הוריה, והתובעת לא טענה אחרת ומקל וחומר לא הוכיחה אחרת. אמנם הוצג על ידי התובעת חוזה שכירות לפיו היא שוכרת דירת מגורים אחרת מזה שנים ארוכות, אך בכך אין כדי ללמד על שינוי בכתובתה הרשומה.

הרשמת קבעה כי "אם התרשלה התובעת בשינוי כתובת המגורים הרשומה שלה, והסתפקה בקבלת דברי דואר רשמיים לכתובת בית הוריה, היא מושתקת מלטעון בדיעבד, כי דבר הדואר הרשמי נשלח לכתובת שאינה כתובתה."

לגבי טענת התובעת כי החתימה על אישור המסירה איננה חתימתה, מצאה הרשמת כי החתימה על גבי ההודעות נעשתה בשם "זהבה", אשר הוא שמה השני של התובעת (שלום גלי זהבה). בכך שהשם השני שימש את החותם לאישור קבלת דבר הדואר, אין כדי להרים את הנטל להוכיח שהחתימה אינה אותנטית.

הרשמת הדגישה כי פרט להצהרתה האמורה, לא הוכיחה התובעת את האמור באמצעות ראיות כלשהן או באמצעות זימון עדים. לא זומנו על ידיה בני משפחתה המתגוררים בבית, ואשר עשויים היו להיות מי שחתמו בשמה על ההודעות, לא זומנו עורכי תעודת עובד הציבור בניסיון לערער את מעמדן הראייתי של התעודות, ולא עד מומחה כלשהו לעניין החתימה.

בנוגע לפגמים הנטענים באישורי המסירה, כמו אי ציון שמם ופרטיהם של המוסרים והפער הקיים בין תאריכי המסירה המצוינים בתעודות עובד הציבור של משרד התחבורה לבין אלה המופיעים בתעודות דואר ישראל, קבעה הרשמת כי מדובר בפגמים טכניים שלפי ההלכה הפסוקה אין בהם כדי לסתור את תקינות מסירת הודעות ההתליה וחזקת המסירה.

הרשמת ציינה כי התובעת ביקשה לטעון לאי ידיעה בפועל אודות התליית רישיונה, אלא שלגבי התליית רישיון מסתפק המחוקק בידיעה קונסטרוקטיבית המעוגנת בסעיף 550(ב) לתקנות התעבורה, בהשוואה לידיעה בפועל הנדרשת במקרה של פסילת רישיון.

פסק הדין

הרשמת קבעה כי התביעה נדחית בכל הטענות. הנתבעת עמדה בנטל הראייתי להוכחת קיומה של חזקת המסירה הקבועה בתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה, בכך שהציגה את תעודות עובד הציבור של דואר ישראל ורשות הרישוי, וכן את אישורי מסירת הודעות ההתליה החתומים בשם התובעת.

מנגד, התובעת לא עמדה בנטל הראייתי לסתירת החזקה, שעה שנמנעה מזימון עדים או ראיות, לא הוכיחה כי נפלו פגמים מהותיים במסירת ההודעות, ולא עדכנה את משרד התחבורה בדבר כתובת מגוריה העדכנית. לפיכך, בדין קבעה הנתבעת שהכיסוי הביטוחי לתובעת אינו חל בקשר עם נזקי התאונה.

התובעת חוייבה בהוצאות הנתבעת בסך 5,974 שקל.

עד למועד כתיבת שורות אלו, טרם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי