בית המשפט: נהג שתועד נוסע במהירות 209 קמ"ש, כשבגופו חומר פעיל של קנאביס ותוצרי קוקאין – יישא לבדו במלוא הנזק שנגרם בתאונת דרכים: הכיסוי הביטוחי של הנהג נשלל למרות שלא הורשע בנהיגה בשכרות או תחת השפעה

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית משפט השלום בכפר סבא נדונה תביעתה של הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת"), שיוצגה על ידי עו"ד יצחק לוזון, נגד מנורה מבטחים לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 1"), שיוצגה על ידי עו"ד אמיתי סביון, ויצחק פור צוף (להלן: "הנתבע 2"), שיוצג על ידי עו"ד ערן אלבר. פסק הדין ניתן על ידי כב' השופטת חגית בולמש ביום 31 ביולי 2025, בת"א (כ"ס) 9334-05-21. בפסק הדין נדונה שאלת הכיסוי הביטוחי במקרה של נהיגה תחת השפעת סמים, כאשר בהליך הפלילי המקביל הורשע הנהג בעבירה מופחתת של "נהיגה במצב השולל שליטה ברכב".

ביום 3.7.2020 אירעה תאונת דרכים בכביש 6, בסמוך למחלף אייל, בין רכב ב.מ.וו המבוטח על ידי התובעת לבין רכב סקודה שבו נהג הנתבע 2. רכב הסקודה היה בבעלות אביו של הנתבע 2, מר יובל יצחק פור, ובוטח בביטוח מקיף אצל הנתבעת 1.

מהתיעוד שהוצג לבית המשפט (סרטון מצלמת דרך) עלה, כי הנתבע 2 נהג במהירות מופרזת ביותר, תוך עקיפת כלי רכב וסטייה בין נתיבים, עד שפגע ברכב הב.מ.וו ובמעקה הבטיחות. לפי דו"ח המשטרה, מהירותו נמדדה בכ־193 קמ"ש ברגע הפגיעה, כשקודם לכן תועדה נסיעה במהירות 209 קמ"ש במצלמת כביש. מיד לאחר התאונה יצא הנתבע 2 מרכבו, חצה את מעקה הבטיחות וברח לשיחים כשהוא מחזיק פלאפון, פחית בירה וקופסת סיגריות.

כוחות משטרה שהגיעו למקום התאונה מצאו את הנתבע 2 בשיחים, וכן מחיפוש ברכב הסקודה שערכו, נמצא חומר החשוד כסם מסוג קנאביס. בבדיקת ינשוף שנערכה במקום נמצא לנתבע 2 ריכוז אלכוהול של 296 מק"ג – מעל המותר על פי פקודת התעבורה. הנתבע 2 סירב תחילה למסור דגימת דם, אך לאחר כ־7 שעות ו־20 דקות נלקחה ממנו דגימה שנבדקה במעבדת הטוקסיקולוגיה בבית החולים שיבא. בבדיקות נמצאו החומר הפעיל של קנאביס (THC) בריכוז של 9 ננוגרם למ"ל דם, חומצת THC בריכוז של 58 ננוגרם למ"ל, ותוצר חילוף של קוקאין (בנזואיל אקגונין) בריכוז של 78 ננוגרם למ"ל. 

בעקבות הממצאים הטוקסיקולוגים, הוגש כנגד הנתבע 2 כתב אישום בבית משפט לתעבורה (ת"ד 13079-08-21), בין היתר בגין עבירה של נהיגה בשכרות. לאחר שהצדדים הגיעו להסדר טיעון, הודה הנאשם (הנתבע 2) במיוחס לו לאחר שכתב האישום תוקן באופן של מחיקת הוראת החיקוק "נהיגת רכב בשכרות" ותיאור העובדות בסעיף 2 לכתב האישום שונה כך שנרשם כי הנאשם נהג "כשהוא במצב השולל שליטה ברכב".  

התובעת, כמבטחת רכב הב.מ.וו, נשאה בעלות תיקון הנזק (257,000 ₪) והגישה תביעת שיבוב נגד הנתבעת 1 והנתבע 2. היא ציינה כי אין מחלוקת על אחריות הנתבע 2 לתאונה ועל גובה הנזק.

הנתבעת 1, כמבטחת של הרכב הפוגע, בו נהג הנתבע 2 בשעת התאונה, שילמה למבוטחה, אביו של הנתבע 2, תגמולי ביטוח בסך של 84,924 ₪. עם זאת, עם התגלות הממצאים הטוקסיקולוגים והגשת כתב האישום, טענה הנתבעת 1 כי הנתבע 2 נהג תחת השפעת סמים מסוכנים (קנאביס וקוקאין), ולכן חל חריג בפוליסה התקנית (סעיף 18ב(5) לתוספת להוראות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986)), הפוטר אותה מכל חבות כלפי התובעת וכלפי אביו של הנתבע 2. יתר על כן, הנתבעת 1 הסתמכה גם על תנאי פוליסת הביטוח וסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, וטענה כי לאחר שתנאי הפוליסה הופרו, בין היתר לאחר שהנתבע 2 מסר מידע כוזב והסתיר מידע מהותי. משכך, הגישה הנתבעת 1 כתב הגנה מתוקן והודעת צד ג' כנגד הנתבע 2 בסך של 341,924 ₪ בגין תגמולי הביטוח ששולמו לאביו של נתבע 2 שלא כדין לטענתה, בסך של 84,924 ₪, ובגין פיצוי כל סכום בו תחוייב הנתבעת 1 לשלם במסגרת התובענה דנן שהועמדה על סך 257,000 ₪. הנתבעת 1 הסתמכה על חוות דעת טוקסיקולוגית של ד"ר שלמה אלמוג, אשר קבע כי הממצאים בדם מעידים על שימוש כרוני בקנאביס וצריכת קוקאין לפני התאונה, וכי הרמות שנמצאו גבוהות משמעותית מהרמות האפשריות לאחר שימוש חד־פעמי.

מנגד, הנתבע 2 טען כי דין טענותיה של הנתבעת 1 להידחות וכי אין מקום להסרת הכיסוי הביטוחי של הנתבעת 1. בכלל זה טען כי אין מקום להורות על השבת תגמולי הביטוח ששולמו על ידי הנתבעת 1 לאביו של הנתבע 2. טען כי שתה אלכוהול ועישן קנאביס רק לאחר התאונה, כשהסתתר בשיחים, לצורך הרגעה. הוא הדגיש כי ההליך הפלילי הסתיים בהרשעה בעבירה מופחתת, ללא ממצאי "נהיגה תחת השפעת סם". 

מומחה מטעם הנתבעת 1 – ד"ר שלמה אלמוג קבע כי ריכוז ה־THC הפעיל בדם (9 ננוגרם למ"ל) 7 שעות לאחר התאונה אינו מתיישב עם שימוש חד־פעמי לאחר האירוע, אלא עם שימוש כרוני לפניו. לדבריו, הרמות שנמצאו גורמות לפגיעה קוגניטיבית ומוטורית- האטה בתגובה, פגיעה בקואורדינציה והערכה שגויה של מרחקים. ביחס לקוקאין, קבע כי תוצר החילוף שנמצא בדמו של הנתבע 2 מעיד על שימוש 9–17 שעות לפני התאונה, במועד שבו סביר שהשפעתו עדיין ניכרה.

מומחה הנתבע 2 – ד"ר דריו ורטניק טען כי הממצאים אינם מעידים על השפעה בזמן התאונה, שכן החומרים הפעילים התפוגגו, והחומרים שנמצאו היו תוצרי חילוף חסרי השפעה. 

בית המשפט קבע כי לפי הדין (פקודת התעבורה ופקודת הסמים המסוכנים), הימצאות סם מסוכן או תוצר חילוף שלו בדם מקימה חזקה שהנהג נהג תחת השפעת סם. נטל ההוכחה להפרכת החזקה מוטל על הנהג, אשר במקרה דנן, הנתבע 2 לא הצליח להרים את הנטל לכך.

בית המשפט קבע כי גרסת הנתבע 2 – לפיה צרך סמים רק לאחר התאונה – אינה אמינה, בין היתר בשל סתירות בגרסאותיו, נהיגתו במהירות חריגה (209 קמ"ש לפי מצלמת כביש), הימנעות מהבאת עדים מרכזיים (בת זוגו ואביו), והממצאים המדעיים המצביעים על שימוש קודם. בית המשפט ציין כי גם סרטון התאונה וההרשעה ב"נהיגה במצב השולל שליטה" מצביעים על נהיגה מסוכנת מאוד, המחזקת את המסקנה בדבר השפעת סמים. חוות דעת ד"ר אלמוג (מומחה מטעם נתבעת 1) נמצאה מהימנה, מקצועית ומבוססת מחקרית, בעוד שחוות דעת ד"ר ורטניק (מומחה מטעם נתבע 2) התבססה בעיקר על גרסת הנהג ללא תמיכה מדעית.

לפיכך, בית המשפט קבע כי הנתבע 2 נהג תחת השפעת סמים בעת התאונה, ולכן חל החריג בפוליסה התקנית בהתאם לסעיף 18ב(5) לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח, האומר כי הפוליסה אינה מכסה "אבדן או נזק שנגרמו בשל היות נהג הרכב נתון להשפעת סמים מסוכנים, כהגדרתם בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973". משכך, קבע בית המשפט כי בדין שללה הנתבעת 1 את הכיסוי הביטוחי בגין התאונה. עם זאת, קבע בית המשפט כי הנתבעת 1 אינה זכאית להשבת תגמולי ביטוח ששילמה למבוטח (אביו של הנתבע 2), מאחר שהיא בחרה שלא לצרף את המבוטח (אביו של נתבע 2) כצד להליך ולא הוכחה יריבות ישירה בעניין זה. 

לפיכך, בית המשפט קיבל את התביעה כנגד הנתבע 2, אשר חוייב לשלם לתובעת סך של כ-257,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה, הוצאות משפט בסך של כ-6,899 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של כ-30,000 ₪ בתוספת מע"מ, חוייב לשאת בשכר עדי התובעת, לשאת בהוצאות הנתבעת 1 בגין המומחה מטעמה ובשכר טרחתה בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. כמו כן, קבע בית המשפט כי יש לדחות את הודעת צד ג' ללא צו להוצאות. 

פסק הדין ממחיש את החלת חריג הנהיגה תחת השפעת סמים בפוליסה התקנית בהתאם לסעיף 18ב(5) לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח, ואת נטל ההוכחה הכבד המוטל על נהג להפריך את החזקה החוקית. פסק הדין מדגיש כי גם כאשר בהליך הפלילי לא הוכחה עבירת "נהיגה תחת השפעת סם", ייתכן שבית המשפט האזרחי יקבע אחרת, לאור רמת ההוכחה הנדרשת (מאזן הסתברויות) והראיות בהליך. ההכרעה אף מהווה תזכורת למבוטחים ולנהגים כי התנהלות לא זהירה, גם אם לא הוכחה עד תום בפלילים, עלולה לשלול את הכיסוי האזרחי ולגרור חיובים כספיים משמעותיים.

עד למועד כתיבת שורות אלו, טרם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי