בית המשפט: מבוטח שהותיר אחריו משפחה, גם אם ילדיו הבוגרים לא היו תלויים בו – זכאי לפיצוי בגין השנים האבודות לפי שיטת הידות, בשיעור של שני שלישים מהכנסותיו. זאת, בניגוד להלכת פינץ...

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית משפט השלום בבת ים נדונה תביעתם של עזבון המנוח גרשון סיוון ז"ל (להלן: "העזבון") ויורשותיו הזכאיות ק' ס' וג' מ' (להלן: "התובעות") נגד רוסלן גאירוב (להלן: "הנהג") והפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס") בתיק ת"א 3056-09-23. התובעות היו מיוצגות על ידי עו"ד אופיר בן משה והנתבעים על ידי עו"ד זיו מנדלוביץ. פסק הדין ניתן על ידי כב' השופטת שרי סנדר מקובר ביום 13 יולי 2025, והוכרעו בו סוגיות מהותיות בנוגע לחישוב פיצויים בגין השנים האבודות במקרים של נפטר שהקים משפחה אך ילדיו לא היו תלויים בו במועד הפטירה.

עניינו של התיק נסב סביב תאונת דרכים קטלנית שאירעה ביום 17.6.2023, בה פגע רכבו של הנהג במנוח גרשון סיוון ז"ל בעת שחצה את הכביש כהולך רגל, וכתוצאה מכך נהרג המנוח (להלן: "התאונה"). המנוח, בן 78 במותו, היה אלמן ואב לשתי בנות בגירות שלא היו תלויות בו כלכלית. רכבו של הנהג היה מבוטח על ידי הפניקס בביטוח חובה שהיה בתוקף במועד התאונה.

לאחר שהפניקס לא חלקה בעניין החבות, הגיש העזבון תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") לפיצוי כולל של 609,248 שקל. התביעה כללה פיצוי בגין הפסדי שכר בשנים האבודות, כאב וסבל, והוצאות קבורה ואבל. המחלוקת המרכזית בתיק לא נסבה סביב העובדות הבסיסיות של התאונה או גובה הנזק, אלא סביב השאלה המשפטית הבסיסית של אופן חישוב הפיצוי בגין השנים האבודות.

התובעות טענו כי חישוב הפיצוי יש לבצע לפי פסק הדין ע"א 8488/08 עזבון המנוחה רוננה סושרד נ' מדינת ישראל (נבו 5.6.2012) (להלן: "הלכת סושרד"), הקובעת חישוב על פי שיטת הידות, לפיה יש לחלק את הכנסות המנוח לשלוש ידות: ידה לצרכיו האישיים, ידה להוצאות משק הבית, וידה לחסכונות. הפיצוי על פי שיטה זו מגיע לכשני שלישים מהכנסות המנוח. לטענת התובעות, יש לתת ביטוי לקיומו של תא משפחתי אצל המנוח גם ללא תלויים, ועל כן יש לבצע חישוב על פי שיטת הידות ולהעמיד את הפיצוי על כשני שלישים מהכנסות המנוח.

מנגד, הפניקס טענה כי יש לבצע את החישוב לפי פסק הדין ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (נבו 11.4.2006) (להלן: "הלכת פינץ"), הקובעת מנגנון חישוב הפיצויים למי שהלך לעולמו כרווק ללא ילדים, לפני שהקים משפחה וללא תלויים. הפיצוי בגין השנים האבודות נקבע בשיעור של 30% מהכנסת המנוח, מתוך הנחה ששיעור זה היה המנוח יכול לחסוך, לאחר ניכוי הוצאותיו מהכנסותיו. לטענת הפניקס, המנוח במקרה דנן הלך לעולמו מבלי שהותיר אחריו תלויים, ועל כן יש להעמיד את הפיצוי בגין השנים האבודות על שיעור של 30% מהכנסות המנוח.

השופטת שרי סנדר מקובר קבעה עמדה ברורה לפיה במקרה של מי שהקים משפחה והותיר אחריו ילדים בגירים שאינם תלויים בו, יש להחיל את הלכת סושרד ולחשב את הפיצוי על פי שיטת הידות. בית המשפט דחה את טענות הפניקס והדגיש כי הלכת פינץ נועדה לפתור אי וודאות ולייצר שיטת חישוב אחידה ונהירה למי שהלך לעולמו לפני שהקים משפחה. הניזוק באותו מקרה הלך לעולמו בגיל צעיר, חודשים ספורים לפני גיל 18, והיה צורך לקבוע את דרך חישוב נזקיו העתידיים.

בית המשפט ביסס את החלטתו על מספר נימוקים מרכזיים: ראשית, הפסיקה מדגישה כי על המבוטח בתביעת תגמולי ביטוח נטל ראשוני להוכיח את התרחשות מקרה הביטוח ונסיבותיו על בסיס נתונים עובדתיים ברורים ועקביים. שנית, הלכת פינץ נוצרה מתוך השערה וחוסר וודאות, שאילצו לחרוג מן הכלל לפיו יש לפסוק פיצוי המתאים למצבו בפועל של הניזוק. אין מקום, על כן, להשוות בין מי שהקים כבר משפחה, שהיו תלויים סמוכים על שולחנו ובגרו, ועודם מהווים משפחתו של הניזוק לכל דבר, כדין מי שלא זכה לכך מעולם.

שלישית, בית המשפט קבע כי הלכת פינץ נועדה להתגבר על חוסר הוודאות העתידית, בעוד שבהלכת סושרד נפסק פיצוי על מצב קיים, ודאי וידוע. לפיכך, אין מקום לקבוע שהלכת פינץ, שהיא החריג לכלל (כפי שנקבע בהלכת סושרד), ושנועדה להתמודד עם אילוץ של חוסר ודאות, היא המחייבת במקום בו ישנה ודאות. רביעית, עצם קיומה של משפחה ברקע, גם אם ללא יחסי תלות, מקימה חזקה שמשפחה נלקחת בחשבון על ידי הניזוק במסגרת ניהול הוצאותיו ו/או חסכונותיו.

בית המשפט התייחס גם לפסיקה עדכנית התומכת בעמדתו. כך, בית המשפט המחוזי בתל אביב בפסק הדין ע"א (ת"א) 20770-06-24 ל.ס.ל נ' מיטל פנחס (נבו, 21.5.2025) (להלן: "עניין פנחס") קבע, לאחר סקירה נרחבת של הפסיקה במקרים דומים, כי תא משפחתי שהוקם אינו מתבטל עם התבגרות הילדים, ויש חזקה שחלק מהכנסת ההורה (גם בהיעדר תלות כלכלית) מופנה לטובת המשפחה, בין אם בסיוע כספי, חיסכון או מתנות. לפיכך, חישוב הפיצוי שם נעשה לפי שיטת הידות.

כמו כן, בית המשפט השלום בירושלים בפסק הדין ת.א. (שלום י-ם) 40846-09-20 פלוני נ' עווד (נבו, 16.11.2024) (להלן: "עניין עווד") קבע כי הלכת פינץ רלוונטית רק למי שלא הקים משפחה, בעוד שמי שהותיר אחריו תא משפחתי, גם בהיעדר תלות כלכלית, אינו נחשב ל"ניזוק חסר תלויים". בהתאם לכך, הוחלה הלכת סושרד והפיצוי חושב לפי שיטת הידות.

בהקשר לחישוב הנזק הקונקרטי, בית המשפט קבע כי אין מחלוקת באשר לבסיס השכר של המנוח, אשר הועמד על סך של 6,492 שקל (המורכבים מהכנסותיו מקצבת זקנה, פנסיה וקצבת שארים). לפי שיטת הידות, חלוקת ההכנסות ב-3 ידות מביאה לכך ששווי כל ידה הוא 2,164 שקל. לפיכך, ההפסד החודשי, העומד על סך ההכנסה בניכוי ידת המנוח, עומד על 4,328 שקל. סכום זה בשיערוך (ריבית והצמדה) ליום עומד על 4,607 שקל.

באשר לתוחלת חייו הצפויה של המנוח, בית המשפט קבע על פי טבלאות תוחלת החיים לשנת 2023 כי המנוח שנפטר בגיל 77.5 היה צפוי לחיות עוד 129 חודשים. מתוך התקופה, מאז התאונה ועד היום חלפו 25 חודשים, ובגין תקופה זו נפסק הפיצוי לעבר בסך 115,175 שקל. בגין יתרת התקופה לעתיד (104 חודשים), נפסק הפיצוי לעתיד בסך 424,989 שקל. סך הכל הפיצוי לעבר ולעתיד - 540,164 שקל.

לבסוף, פסק בית המשפט פיצוי נוסף בגין כאב וסבל בסך 54,084 שקל (רבע מהסכום המקסימלי), ובגין הוצאות קבורה ולוויה בסך 15,000 שקל. סך הפיצוי הכולל הגיע ל-609,248 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור כולל של 15.34% והחזר אגרת בית משפט.

פסק הדין הינו בעל חשיבות רבה בתחום דיני הביטוח והנזיקין ומבהיר מספר עקרונות יסוד חשובים: ראשית, הפסיקה מחזקת עיקרון משפטי חשוב לפיו הלכת פינץ חלה רק על מי שלא הקים משפחה כלל, לעומת זאת מי שהיה הורה ופעיל בחיי ילדיו, גם אם אינם תלויים, זכאי לפיצוי לפי שיטת הידות בהתאם להלכת סושרד. שנית, עצם קיומה של משפחה ברקע, גם אם ללא יחסי תלות, מקימה חזקה שמשפחה נלקחת בחשבון על ידי הניזוק במסגרת ניהול הוצאותיו ו/או חסכונותיו.

שלישית, הפסיקה מדגישה כי שיטת הידות אינה סוף פסוק, והיא חלה כברירת מחדל מקום שבעלי הדין אינם מצביעים על נסיבות המצדיקות חישוב אחר. החזקה ניתנת לסתירה אם קיימות נסיבות במקרה הפרטני המצדיקות לנהוג בדרך אחרת, כמו שיוכח שהמנוח לא ייעד בפועל או לא היה צפוי לייעד חלק מהכנסתו לטובת משפחתו, או שהכנסת המנוח הייתה כה נמוכה עד שלא נותר ממנה עודף משמעותי.

עד למועד כתיבת שורות אלו, טרם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי