בית המשפט:: חברת ביטוח לא יכולה להתנער מחבותה לכיסוי ביטוחי רק על בסיס נתוני מיקום סלולרי- המבוטח זכה בפיצוי מלא למרות טענות חברת הביטוח למרמה

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת נדונה תביעתו של פהד רזק (להלן: "התובע") נגד ישיר איי.די.איי. אחזקות בע"מ (להלן: "חברת הביטוח") בתיק מספר ת"א 45376-09-21. התובע היה מיוצג על ידי עו"ד עיסא בשאראת וחברת הביטוח על ידי עו"ד אמיר עזר. פסק הדין ניתן על ידי כב' השופטת הבכירה נבילה דלה מוסא ביום 11 יולי 2025, והוכרעו בו סוגיות מהותיות בנוגע לחובת חברת הביטוח להוכיח היעדר כיסוי ביטוחי ולמגבלות השימוש בנתוני מיקום סלולרי כראיה להפרת תנאי הפוליסה.

עניינו של התיק נסב סביב תאונת דרכים עצמית, שאירעה ביום 19.12.2020 בשעה 20:00 בערך, בכביש שליד בית חולים פורייה, בה רכבו של התובע עלה על כיכר תנועה והתנגש בעמוד של שלט בכיכר (להלן: "התאונה"). הרכב היה מבוטח על ידי חברת הביטוח בביטוח מקיף, וכתוצאה מהתאונה ניזוק באופן משמעותי.

לאחר שחברת הביטוח סירבה להכיר בתקפותה של פוליסת הביטוח, הגיש התובע כנגדה תביעה לתשלום סך של 80,928 שקל, המורכב מסכום של 54,528 שקל בגין הנזק לרכב וירידת ערך בהתאם להערכת השמאי מטעם חברת הביטוח, סכום של 1,400 שקל בגין גרירת הרכב למגרשים השונים, וסכום של 25,000 שקל בגין הפסד בשל השבתת הרכב, אי אספקת רכב חלופי, עוגמת נפש, טרדה, אי נוחות ובזבוז זמן.

המחלוקת המרכזית בתיק לא נסבה סביב העובדות הבסיסיות של התאונה או גובה הנזק, אלא סביב זהות הנהג בעת התאונה וקיומו של כיסוי ביטוחי לאירוע. על פי תנאי הפוליסה, רק התובע ורעייתו היו מורשים לנהוג ברכב. חברת הביטוח טענה כי במהלך בירור החבות נמסר לה מידע כוזב אשר לזהות הנהג ברכב, וכי בעת האירוע נהג ברכב אדם שאינו מורשה לנהוג ברכב לפי תנאי הפוליסה, ועל כן בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), פטורה חברת הביטוח מחבותה עקב מרמה.

התובע הכחיש את טענות חברת הביטוח והעיד בפני בית המשפט כי הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה. עדותו נתמכה על ידי בני משפחתו שנכחו במקום התאונה: ריתא - בתו של התובע, סאהר - בנו של התובע, וסמירה - רעייתו של התובע. העדויות תיארו כיצד ביום התאונה המשפחה בילתה יחד בחוף הים שבטבריה, ובשעות הערב יצאו במסע חזרה לבתיהם. התובע ורעייתו נסעו יחד באותו רכב, סאהר ומשפחתו נסעו ברכב אחריהם, וריתא ומשפחתה נסעו לכיוון העיר טבריה.

העדויות תיארו בפירוט את נסיבות התאונה ואת ההתנהלות לאחריה. לאחר התאונה, סמירה ירדה מהרכב בהלם והתקשרה לריתא, התובע נשאר ברכב כדי להודיע לחברת הביטוח, סאהר הגיע למקום מיד לאחר מכן, וריתא הגיעה במהרה ונטלה על עצמה להמשיך את השיחה עם חברת הביטוח בעוד התובע הלך להרגיע את רעייתו שישבה בתחנת אוטובוס סמוכה.

חברת הביטוח ביססה את טענתה על חוות דעת של מהנדס תקשורת, רוני אברהמי, שבחן את רשומות השיחות שהופקו למנויים הסלולריים הרלבנטיים, ביצע התאמה בין רשומות השיחה לבין מיקומם הגיאוגרפי של אתרי הרדיו. המומחה ביצע ניתוח טכני מורכב ורשם לגבי כל מנוי היכן הוא אוכן בזמנים הסמוכים לתאונה. על פי ממצאיו, לגבי התובע וסאהר קיימת "סבירות גבוהה שהמנוי שהה ברכב בזמן התאונה", ולגבי סמירה וריתא "אין סבירות שהמנוי שהה ברכב ובאזור בזמן התאונה".

התובע הגיש חוות דעת נגדית של המומחה פטר בישיץ, שהתמקדה בשאלה האם ניתן לקיים שיחת טלפון ממכשיר סלולרי במקום התאונה מול שני אתרי סלולר של חברת פלאפון. המומחה הסביר כי איכון טלפון באמצעות חברת הסלולר אינו מדויק ומשתנה בהתאם למיקום גיאוגרפי של האתר וצפיפות האתרים באזור, והדיוק במיקום משתנה בין מאות מטרים עד מספר קילומטרים. הוא קבע כי במקום התאונה קיימים אתרים שכנים וחופפים, וכי קיימת סבירות גבוהה שסמירה הייתה במקום התאונה וביצעה את השיחות משם.

השופטת הבכירה נבילה דלה מוסא קבעה עמדה ברורה, לפיה חברת הביטוח לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח כי התובע לא נהג ברכב בעת התאונה. בית המשפט הדגיש כי עדות התובע הייתה אמינה ונתמכה ביתר הראיות שהונחו לפניו, לרבות עדויות בני משפחתו ועדות המומחה מטעמו.

בית המשפט ביסס את החלטתו על מספר נימוקים מרכזיים: ראשית, עדויות עדי התביעה הותירו רושם אמין ומהימן, התיישבו אחת עם השנייה ולא נפלו בהן סתירות, גם בנוגע לנסיבות שלפני התרחשות התאונה וגם אחריה. התובע זכר פרטים מדויקים בנוגע לאירוע התאונה והנסיבות שהתרחשו לאחריה, דבר שמעיד על אמינות גרסתו.

שנית, בית המשפט מצא כי חוות הדעת של המומחה מטעם חברת הביטוח סובלת מבעיות מהותיות. המומחה אישר בחקירתו הנגדית כי הוא לא יכול להסיק מממצאי הבדיקה שלו מי נהג בפועל ברכב, והוא לא יכול לשלול שהתובע נהג ברכב בעת התאונה. יתרה מזאת, המומחה הודה כי "קיימת סבירות" משמעה "יש סבירות שכן ויש סבירות שלא", ואף לא היו לו נתונים ביחס לאיכון של סאהר ברגעים המדויקים של התאונה.

שלישית, בית המשפט הצטרף לממצאי המומחה מטעם התובע שהסביר כי שני האתרים הסלולריים הרלבנטיים מכסים את מקום התאונה, וכי קיימת חפיפה בכיסוי ביניהם. המומחה הראה כי השיחות של סמירה עברו מאתר לאתר במהלך השיחה, דבר המעיד על נוכחותה במקום התאונה ולא על היעדרותה.

לבסוף, דחה בית המשפט את טענת חברת הביטוח לשלילת הכיסוי הביטוחי וחייב את חברת הביטוח לשלם לתובע סך של 55,928 שקל (בצירוף ריבית, הוצאות משפט בסך של 10,000 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך של 13,000 שקל).

פסק הדין הינו בעל חשיבות בתחום דיני הביטוח ומבהיר מספר עקרונות יסוד: ראשית, חברות הביטוח נדרשות לנטל הוכחה גבוה במיוחד, כאשר הן טוענות להפרת תנאי הפוליסה על ידי מבוטחים. הפסיקה מדגישה כי דרושות ראיות משכנעות ומוצקות לשלילת כיסוי ביטוחי.

יתר על כן, הפסיקה מחזקת את העיקרון לפיו נתוני מיקום סלולרי אינם מהווים ראיה חותכת לקביעת מיקומו המדויק של אדם ברגע נתון. איכון טלפון סלולרי סובל ממגבלות דיוק משמעותיות ומושפע מגורמים רבים, כך שלא ניתן להסתמך עליו בלבד לשלילת כיסוי ביטוחי.

המשמעות המעשית של פסק הדין היא הנחיה ברורה לחברות הביטוח לא להסתמך רק על נתוני מיקום סלולרי כמקור ראיות יחיד לשלילת כיסוי ביטוחי, ולבצע חקירות מקיפות ויסודיות יותר לפני טענות למרמה ולהפרת תנאי הפוליסה. כמו כן, הפסיקה מדגישה את החשיבות של מתן משקל ראוי לעדויות המבוטח ובני משפחתו, במיוחד כאשר הן עקביות ואמינות.

עד למועד כתיבת שורות אלו, טרם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי