בית המשפט השלום ברמלה קבע: סטייה בין נתיבים בניגוד לתקנות התעבורה מחייבת באחריות מלאה - תביעת ליברה נגד מנורה מבטחים התקבלה

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית המשפט השלום ברמלה נדונה תביעתה של ליברה חברה לביטוח בע"מ(להלן: "התובעת" או "ליברה") אשר יוצגה באמצעות בא כוחה עו"ד ערן פאר, נגד צבי אסולין (להלן: "נתבע 1") ומנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: "נתבעת 2" או "מנורה"). פסק הדין תאד"מ 5779-01-25 ניתן על ידי כב' השופטת מיכל מועלם שיפרמן ביום 29 בספטמבר 2025, והוכרעו בו סוגיות מהותיות הנוגעות לחבות בעקבות סטייה בין נתיבים, לבחינת מהימנות עדויות סותרות, ולחשיבות קוהרנטיות גרסאות בהליך משפטי.

עניינו של התיק נסב סביב תאונת דרכים שאירעה ביום 12 במאי 2024, במסגרתה נגרמו נזקים לרכב מבוטח ליברה בסך של 17,896 שקל. שיעור הנזק לא היה שנוי במחלוקת בין הצדדים. המחלוקת התמקדה אך ורק בשאלה מי מהנהגים אחראי לתאונה.

עובדות המקרה

ביום 12 במאי 2024 אירעה תאונת דרכים בין רכב מבוטח ליברה בו נהג לייב שטרסברד (להלן: "נהג התובעת") לבין רכב מבוטח מנורה מבטחים בו נהג הנתבע 1  (להלן: "נהג הנתבעת"). לרכב מבוטח ליברה נגרמו נזקים בסך של 17,896 שקל. שני הצדדים העלו גרסאות סותרות באשר לאופן התרחשות התאונה, כאשר כל אחד מהם טען שהצד השני אחראי לתאונה.

טענות ליברה

ליברה טענה כי רכב מבוטחה נסע בנתיב האמצעי כדין, כאשר לפתע סטה רכב הנתבעת מהנתיב הימיני אל תוך נתיב נסיעת הרכב מבלי לתת זכות קדימה ומבלי לוודא כי הדרך פנויה, פגע ברכב והסב לו נזקים. לטענתה, האחריות לתאונה רובצת לפתחם של הנתבעים, והיא זכאית לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב מבוטחה.

בטופס ההודעה שמילא נהג התובעת צוין כי "רכב צד ג' נכנס בנתיב שלי בלי להמתין שהנתיב יתפנה". גרסה זו נתמכה גם בעדותו של נהג התובעת בבית המשפט.

טענות הנתבעים

הנתבעים הכחישו את גרסת התובעת וטענו כי במהלך השתלבות רכבם מהנתיב הימני לנתיב השמאלי, הגיח רכב התובעת מבלי להאט ומבלי שמירת מרחק כדין והתנגש ברכב הנתבעים מאחור. לטענתם, נהג התובעת לא נהג בזהירות הנדרשת, ולכן האחריות לתאונה רובצת לפתחו של נהג רכב התובעת.

נהג הנתבעת טען בעדותו כי עמד בתנועה אחרי רכב אחר, וכי לאחר כ-20 שניות רכב התובעת נכנס בו מאחור. בטופס ההודעה מטעם הנתבעת צוין כי "במהלך נסיעה בפקק הייתי במסלול הימני ונעצרתי בפקק רכב צד ג' הגיע ופגע בי מאחור". 

הכרעת בית המשפט

השופטת מועלם שיפרמן קיבלה את תביעת ליברה וקבעה כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה במאזן ההסתברויות הדרוש. השופטת הדגישה כי על אף שגרסאות הנהגים מנוגדות זו לזו, לאחר שמיעת עדויות הנהגים מצאה לנכון לבכר את גרסת נהג התובעת שהייתה רצופה, קוהרנטית וללא סתירות, זאת על פני גרסת הנתבע 1 שהייתה בלתי עקבית ורוויית סתירות.

השופטת ציינה מספר נקודות מרכזיות שהובילו להכרעה זו:

ראשית, גרסת נהג התובעת בעדותו כי רכב הנתבע 1 סטה מנתיבו נתמכה בדברים שצוינו בטופס ההודעה מטעם התובעת.

שנית, גרסת הנתבע 1 נסתרה במספר הזדמנויות. השופטת הפנתה לכך שבעוד בעדותו העיד הנתבע 1 כי עמד בתנועה אחרי רכב אחר ולאחר 20 שניות רכב התובעת נכנס בו מאחור, מעיון מדוקדק בטופס ההודעה עולה כי נמחקו ממנו מילים מסוימות היוצרות את המשפט "עברתי למסלול הימני השתלבתי למסלול השמאלי... רכב צד ג' הגיע ופגעתי בו...". השופטת קבעה כי הגרסה הראשונית האותנטית בטופס ההודעה, לפני מחיקת אותן מילים, הייתה זהה לגרסת נהג התובעת. בחקירתו הנגדית לא סיפק הנתבע 1 הסבר משכנע מדוע נמחקו אותן מילים והגרסה שונתה, והשיב בצורה מתחמקת.

בנוסף, השופטת ציינה כי בניגוד לגרסת הנתבעים בכתב ההגנה כי התאונה התרחשה "במהלך השתלבות רכבם מהנתיב הימני לשמאלי" - בעדותו בבית המשפט העיד הנתבע 1 כי התאונה התרחשה בעת שהוא עמד בתנועה. גם גרסה זו נסתרת מהאמור בטופס ההודעה כי בעת התאונה הנתבע 1 עצר בפקק וכי הוא היה "בעצירה מוחלטת".

מעבר לכך, השופטת הפנתה לסתירה נוספת בין גרסת הנתבע 1 בתביעה הנוכחית לבין גרסתו בתביעה מקבילה שהוא עצמו הגיש נגד נהג התובעת וליברה (תאד"מ 57976-09-24). בתביעה המקבילה נטען כי התאונה התרחשה כאשר רכבו של הנתבע 1 היה בעצירה מוחלטת בהמתנה ברמזור אדום, וכי נהג רכב התובעת לא שם ליבו לתנועה והחל ביציאה לעקיפה מהנתיב הימני לשמאל תוך פגיעה בצדו האחורי שמאלי של רכב הנתבע 1. השופטת קבעה כי הנתבע 1 לא השכיל ליישב גם סתירה זו בגרסאותיו והשיב באופן מתחמק ובלתי משכנע.

שלישית,  השופטת קבעה כי מעיון בתמונות הממחישות את מנח הרכבים בעת התאונה נראה בבירור כי רכב התובעת היה כולו בנתיב האמצעי והיה זה רכב הנתבע 1 אשר סטה לעבר הנתיב השמאלי שלא היה פנוי באותה עת. גם הנתבע 1 אישר בחקירתו הנגדית כי רכב התובעת היה כולו בנתיב הנסיעה וכי הרכב שלו היה "טיפה באלכסון". השופטת קבעה כי כלומר, בעת התרחשות התאונה הנתבע 1 עדיין לא סיים את ההשתלבות והסטייה לנתיב שמשמאלו, ומאחר ובפועל הנתיב לא היה פנוי באותה עת, הוא פגע ברכב התובעת.

לאור מכלול האמור, השופטת הגיעה למסקנה כי הנתבע 1 סטה שמאלה לעבר נתיב נהג התובעת שלא היה פנוי באותה עת, ובנסיבות אלו הנתבע 1 נושא באחריות לתאונה מאחר והסטייה מנתיב נסיעתו נעשתה בעת שהוא לא יכול היה לעשות כן בבטחה ומבלי להפריע לתנועה ומבלי לסכן אדם או רכוש, כל זאת בניגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

פסק הדין

השופטת קבעה כי משהוכחה גרסת התובעת בכתב התביעה, התביעה מתקבלת. הנתבעים, באמצעות חברת הביטוח, חויבו לשלם לליברה סך של 17,896 שקל בתוספת ריבית שקלית ממועד הגשת התביעה ועד למועד מתן פסק הדין. כמו כן חויבה חברת הביטוח הנתבעת לשלם לליברה אגרת משפט בסך של 436 שקל, שכר עד בסך של 250 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך של 3,167 שקל. כלל הסכומים יש לשלם בתוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי ריבית שקלית מיום מתן פסק הדין ועד למועד הפירעון.

עד למועד כתיבת שורות אלו, לא הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.