בית המשפט העליון קבע: ביטוח אחריות מכסה גם הוצאות משפט בהן חוייב המבוטח לטובת הצד שכנגד - בהתאם לפרשנות סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ניתן פסק דין בנושא פרשנות סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"). ההחלטה ניתנה על ידי כב' השופטים יעל וילנר, אלכס שטיין ויחיאל כשר (אשר כתב את פסק הדין), ביום 7 באוגוסט 2025, בע"א 405/23.

המערערת, AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "AIG"), אשר יוצגה ע"י עו"ד עומר צ'פניק ועו"ד שני גוטליב, ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים שחייב אותה בהוצאות משפט של כ-561,000 ש"ח, מעבר לתקרת הביטוח של 335,447 ש"ח. המשיבים, הקטינה והוריה (להלן: "הקטינה והוריה"), אשר יוצגו ע"י עו"ד ורדה באסטאקאר, נפגעו באירוע חמור בדירתו של דוד הקטינה, המשיב העשירי (להלן: "דוד הקטינה"), אשר יוצג ע"י עו"ד שלמה רן.

האירוע המקורי התרחש ביום שבת, 26 במאי 2012, כאשר הקטינה, אז בת 8 שנים, שהתה עם הוריה בביתו של דודה. במהלך השהייה, הקטינה טיפסה על השיש כדי להגיע למיחם, המיחם התהפך ונפל, המכסה השתחרר ממקומו, והמים הרותחים שהיו בו נשפכו עליה וגרמו לה לכוויות קשות. התביעה המקורית הוגשה בשנת 2015 ותוקנה ב-9 במרץ 2020 נגד מספר רב של נתבעים, כולל דוד הקטינה, מכון התקנים הישראלי, יצרנית המיחם ו-AIG כמבטחת דירתו של דוד הקטינה.

בפסק דינו מיום 7 בדצמבר 2022, קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי דוד הקטינה חב חובת זהירות כלפי הקטינה בהיותו המחזיק בדירה ובעליו של המיחם. בית המשפט המחוזי קבע כי הוכחה התרשלותו של דוד הקטינה, שכן היה עליו לצפות את אפשרות נפילת המיחם ואת הנזק שעלול להתרחש כתוצאה מכך שמכסהו אינו מקובע למקומו. ביחס ל-AIG, קבע בית המשפט המחוזי כי בהתאם לפוליסה הוגבלה האחריות לתשלום פיצויים בגין מקרה ביטוח לסכום של 300,715 ש"ח. בנוסף, נקבע כי על פי הפוליסה, על המבטחת לשאת, אף מעבר לגבולות אחריותה האמורה, בהוצאות משפט סבירות שבהן על המבוטח לשאת בשל חבותו. אשר על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי על AIG לשאת בפיצוי בו חב דוד הקטינה עד לתקרה האמורה, בצירוף הפרשי הצמדה ממועד עריכת הפוליסה, וכן ריבית מיום התאונה עד ליום מתן פסק הדין, סכום העולה לכדי 335,447 ש"ח, וכן בהוצאות משפט בהן נשא דוד הקטינה. 

התביעה נגד יתר הנתבעים - מכון התקנים הישראלי, יצרנית המיחם וחליפתה הנטענת - נדחתה. ביחס למכון התקנים, קבע בית המשפט המחוזי כי לא הוכחה אי-התאמה של המיחם לתקן וכי מצבו הישן והבלוי של המיחם אינו מאפשר לבחון את הידוק המכסה במצבו המקורי. ביחס ליצרנית המיחם, קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לקבוע שנפל פגם בייצור המיחם או כי מתקיים קשר סיבתי בין אופן ייצור המיחם לבין הנזק שנגרם לקטינה.

אשר לגובה הנזק, פסק בית המשפט המחוזי לקטינה פיצויים בראשי נזק שונים: 1,815,838 ש"ח בגין הפגיעה בכושר השתכרות; 275,000 ש"ח בגין עזרה נוכחית; 300,000 ש"ח בגין עזרה עתידית; 85,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות; ו-500,000 ש"ח בגין כאב וסבל. בניכוי אשם תורם של 20% שיוחס לקטינה, סך כל הפיצויים הסתכם ב-2,380,670 ש"ח. לאחר ניכוי קצבאות ילד נכה והקפאת סכום עד להחלטת המוסד לביטוח לאומי, נפסק לקטינה ולהוריה פיצוי של 1,443,108 ש"ח, בנוסף לסכום מוקפא של 864,585 ₪ (אשר הוקפא עד שתיקבע זכאות הקטינה לקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי). עוד פסק בית המשפט המחוזי שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% מסכום הפיצוי, בצירוף מע"מ. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי AIG תישא בסכום של 335,447 ש"ח מתוך סכום הפיצוי שנפסק (ואילו דוד הקטינה יישא ביתרת החבות) וכן תישא AIG במלוא שכר טרחת עורך הדין שנפסק ובהוצאות המשפט שהוציאו הקטינה והוריה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.  

הנקודה המרכזית במחלוקת, שהגיעה לפתחו של בית המשפט העליון, הייתה פרשנותו של סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי "ביטוח אחריות מכסה גם הוצאות משפט סבירות שעל המבוטח לשאת בשל חבותו, והוא אף מעל לסכום הביטוח". AIG טענה מספר טענות בהקשר זה: ראשית, לשיטתה, לא היה מקום לחייב בשכר טרחה בשיעור של 20% מגובה הנזק שנפסק, וזאת לנוכח אחריותם של הורי הקטינה. שנית, לטענתה אין זה מתקבל על הדעת כי היא חוייבה בשכר טרחה בשיעור של כ-561,000 ש"ח, מעבר לסכום הביטוח, כאשר תקרת הפיצוי על פי הפוליסה (בצירוף ריבית והצמדה) היא 335,447 ש"ח. זאת בפרט כאשר AIG חוייבה בכל הוצאות המשפט שנפסקו לטובת הקטינה והוריה, והוצאותיו של דוד הקטינה הושתו עליה בנוסף לכך. שלישית, לטענת AIG סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח, המחייב את המבטחת בכיסוי הוצאות משפט אף מעבר לסכום הביטוח, חל רק על הוצאות שכר טרחה של המבוטח עצמו ולא על הוצאות שכר טרחה שנפסקו לטובת הצד שכנגד. רביעית, לשיטתה של AIG, בהתאם לסעיף 66 לחוק חוזה הביטוח, עליה לשאת רק בהוצאות סבירות, ובענייננו הסכום שנפסק כי עליה לשאת בו אינו סביר.

AIG העלתה כמה טעמים. בין היתר טענה, כי  ההוצאות המשפטיות, שנפסקו לחובתה אינן סבירות. לטענתה, אין היגיון בכך שסכום שכר הטרחה בו חוייבה AIG מכוח סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח יהיה גבוה משמעותית מסכום הביטוח שנקבע בפוליסה. לשיטתה, פסיקתו של בית המשפט עשויה להוביל לתוצאה אבסורדית שבה המבטח עשוי לשאת בהוצאות משפט העולות פי כמה וכמה על סכום הביטוח, תוצאה שחוטאת לכוונת הצדדים לחוזה הביטוח, ולסיכון שנטל המבטח על עצמו. פסיקה כזו תביא, לשיטתה של AIG, לייקור דרמטי של פוליסות הביטוח בשל האפשרות כי המבטח יישא בסכומים הגבוהים פי כמה מסכום הביטוח המוסכם. עוד טענה AIG, בעניין סבירות ההוצאות, כי דוד הקטינה התגונן מפני חשיפה כספית העולה לאין שיעור על חשיפתה שלה, וברי כי בנסיבות אלו אין הצדקה לקבוע כיסוי בגין הוצאות משפטיות בסכום העולה על הכיסוי הביטוחי. לבסוף נטען, בהקשר זה, כי משעה שהחיוב בשכר טרחת הקטינה והוריה נקבע כאחוז משיעור הפיצוי, הרי שאין מקום כי AIG תישא בשכר הטרחה הנגזר מחבות שכלל לא הוטלה עליה אלא על דוד הקטינה. 

מנגד, אשר להוצאות המשפטיות שנפסקו לטובתם, טענו הקטינה והוריה כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין ההוצאות המשפטיות בהן חוייבה AIG. לטענתם, בהתאם לסעיף 66 לחוק חוזה הביטוח, על AIG לשאת גם בהוצאות משפט בשל חבותו של המבוטח, ועל כן, בהינתן שבית המשפט פסק הוצאות בשיעור של 20% מסך החבות של המבוטח (דוד הקטינה), הרי שההוצאות הינן סבירות. לטענת הקטינה והוריה, לשון הסעיף ברורה ואינה קושרת בין סכום ההוצאות לבין סכום הביטוח. נוסף על כך, לטענתם, בפוליסת הביטוח עצמה אומצה לשון החוק, והיות ש-AIG לא טרחה להבהיר כי כיסוי זה הינו מוגבל בהתאם לטענות אותן היא העלתה, יש לפרש את הסעיף לרעתה, כמנסחת הסעיף בחוזה הביטוח. לשיטתם, מנוסח הפוליסה עצמה ניתן להסיק כי בניגוד להוצאותיו של המבוטח, אין כל הגבלה על סבירות ההוצאות שפסק בית המשפט לטובת הצד שכנגד. עוד טוענים הקטינה והוריה, כי בפוליסה נטלה AIG על עצמה את הסיכון, בעניינים אחרים, גם לסכומים העולים על שיעור ההוצאות שנפסק, כך שאין לקבל את הטענה כי לא נטלה על עצמה את הסיכון כי השיפוי בגין הוצאות משפט יעלה לכדי הסכום שנפסק במקרה דנן. 

בית המשפט העליון הדגיש, כי במסגרת הדיון הודיעה AIG כי היא מקבלת את המלצת בית המשפט וחוזרת בה מכל טענותיה בעניין האחריות הנזיקית, אך עומדת על טענותיה המשפטיות לעניין פרשנות סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח. בית המשפט עמד על שלוש שאלות עיקריות: האם חבותו של המבטח לכסות הוצאות משפט היא רק ביחס להוצאות שהוציא המבוטח להגנתו שלו או גם ביחס להוצאות שבהן חוייב המבוטח לטובת הצד שכנגד; מהן אמות המידה לקביעת סבירותן של ההוצאות שעל המבוטח לשאת בהן; וכיצד יש לחלק את נטל הנשיאה בהוצאות בין המבטח לבין המבוטח, כאשר אנו עוסקים בביטוח אחריות וסכום הפיצוי בו חוייב המבוטח גבוה מסכום הביטוח.

בית המשפט העליון קבע, כי יש לפרש את סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח בהתאם לשתי תכליות עיקריות: תכלית הקטנת הנזק ותכלית צרכנית. בית המשפט ציין כי סעיף 66 הוא מעין מקרה פרטי של הקטנת נזק, שכן ניהול הליך משפטי הינו אמצעי להקטנת נזק. המאמץ להקטנת הנזק באמצעות ניהול הליך משפטי כרוך מעצם טבעו בהוצאות של המבוטח ובסיכון שייאלץ לשאת בהוצאות של הצד שכנגד, בהתאם לכלל שהמפסיד נושא בהוצאות המשפט של הזוכה. בנוסף, התכלית הצרכנית נועדה להגן על המבוטח הטיפוסי, אשר בעת רכישת ביטוח אחריות עלול שלא להיות מודע לכך שמלבד הסיכון לחבות בגין קרות מקרה הביטוח, הוא עשוי גם לשאת בהוצאות בגין ניהול הליך משפטי, לא רק להוצאותיו שלו אלא גם להוצאות שייפסקו (ככל וייפסקו) לטובת הצד שכנגד.

בהתבסס על תכליות אלו, קבע בית המשפט כי הפרשנות המגשימה את תכליות הסעיף בצורה מיטבית מחייבת את המסקנה לפיה על המבטח לשאת לא רק בהוצאות המשפט שהוציא המבוטח, אלא גם בהוצאות משפט בהן חוייב המבוטח לטובת הצד שכנגד. 

ביחס לבחינת סבירות ההוצאות, קבע בית המשפט העליון כי בכל הנוגע להוצאות שנפסקו לטובת הצד שכנגד, מדובר במקרה "קל" ובדרך כלל ההוצאות המשפטיות, כפי שנפסקו בפועל, תיחשבנה להוצאות סבירות שעל המבטח לשאת בהן. חריג לכך יכול להיות כאשר ההוצאות שנפסקו מגלמות סנקציה על ניהול לא נאות של ההליך על ידי המבוטח.

השאלה המורכבת ביותר נגעה לחלוקת ההוצאות המשפטיות בין המבטח לבין המבוטח, כאשר סכום הפיצוי גבוה מסכום הביטוח. בית המשפט העליון דחה את הפרשנות לפיה המבטח נושא בכלל הוצאות המשפט ללא קשר לסכום הביטוח. בית המשפט קבע כי על המבטח לשאת בהוצאות שהוצאו כדי להקטין את החבות בה הוא מחוייב לשאת על פי חוזה הביטוח. הוצאות שהוצאו להקטנת חבות שבכל מקרה המבטח לא היה נושא בה, אינן נכללות בגדר האמור ואין הצדקה שהמבטח יישא בהן. אשר על כן, קבע בית המשפט העליון, כי הוצאות המשפט, מעבר לסכום הביטוח, יתחלקו, ככלל, בין המבטח לבין מבוטח, בהתאם ליחס שבין סכום הביטוח לבין יתרת החבות הנזיקית בה נושא המבוטח.  

ביישום הכללים על המקרה הקונקרטי, קבע בית המשפט העליון, כי תשלום הוצאות המשפט יתחלק בין AIG לבין דוד הקטינה בהתאם ליחס שבין סכום הביטוח לבין יתרת סכום הפיצוי שנפסק לטובת הקטינה והוריה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הקטינה והוריה הוצאות משפט לא בסכום נקוב, אלא בשיעור של 20% מסכום הפיצוי (בתוספת מע"מ), ועל כן AIG תישא בהוצאות משפט בשיעור של 20% (בתוספת מע"מ) מסכום הביטוח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ואילו דוד הקטינה יישא ביתרת הוצאות המשפט, בהתאם לחובתו ביתרת סכום הפיצוי שנפסק. 

פסק הדין דן בפרשנותו של סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח, ומבהיר את היקף חובת המבטח לשאת בהוצאות משפט מעבר לסכום הביטוח. ההחלטה מאזנת בין הגנה על זכויות המבוטח לבין מניעת חשיפה בלתי סבירה של המבטח לסכומים שחורגים באופן מהותי מסכום הביטוח עליו הוסכם.