בית המשפט המחוזי בתל אביב: "התובעת לא הוכיחה כי נכרת חוזה ביטוח ביחס למפעל" - תביעה בסך 6.89 מיליון ₪ נדחתה לאחר שבית המשפט קבע כי לא התקיימו התנאים הנדרשים לכריתת חוזה ביטוח(חלק ראשון)

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית המשפט המחוזי בתל אביב נדונה תביעתה של א. בליוכר בע"מ (בפירוק) (להלן: "התובעת"), אשר יוצגה על ידי עו"ד קליר ועו"ד סביון, נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת הביטוח"), אשר יוצגה על ידי עו"ד אמנון עמיקם, ונגד יענקלה גולדשלגר - סוכנות לביטוח (להלן: "סוכנות הביטוח"), הבעלים והמנהל של הסוכנות (להלן: "מנהל הסוכנות") וסוכן הביטוח בסוכנות (להלן: "סוכן הביטוח") (להלן ביחד: "הסוכנים"), אשר יוצגו על ידי עו"ד קפלנסקי. פסק הדין ניתן על ידי כב' השופטת עינת רביד ביום 7 בספטמבר 2025, בת"א 49513-11-17. 

התובעת הייתה חברה שהתמחתה בתכנון, עיצוב, יצור והתקנות של בריכות פיברגלס וג'קוזי, וכן שימשה כקבלן בפרויקטים למערכות בניין ואינסטלציה. פעילותה נפרסה בשלושה אתרים שונים באילת: מבנה תעשייתי ברחוב האדריכל 41 שהיה בשלבי בנייה (להלן: "המבנה"); חנות למכירת מוצרי אינסטלציה ובנייה ברחוב המלאכה 10 (להלן: "החנות"); ומפעל לייצור בריכות ברחוב האדריכל 8 אותו שכרה התובעת (להלן: "המפעל").

הנתבעים היו אמונים על מלוא הביטוחים של התובעת והחזיקו את המידע בנוגע לביטוחיה. אין מחלוקת כי התובעת והסוכנים הכירו ועבדו יחד במשך שנים רבות. לחנות הונפקה פוליסה בתאריכים 31.3.16-1.4.15, ולמבנה הונפקה פוליסה בתאריכים 31.10.16-28.10.15. 

עוד עולה כי המפעל פעל ללא ביטוח מעת הקמתו בשנת 2012. בחודש פברואר 2016 החליטה התובעת לסגור את החנות, ובסמוך לחודש אפריל 2016, ביקשה לקבל כיסוי ביטוחי עבור המפעל. הבקשה לביטוח המפעל הועברה על ידי סוכן הביטוח לחברת הביטוח, אשר שלחה סוקר מטעמה על מנת לבדוק את המיגונים הקיימים במפעל לצורך הנפקת פוליסה.

ביום 5.4.2016 הגיע סוקר של חברת הביטוח למפעל לצורך עריכת סקר סיכונים. בסקר הסיכונים שהוציא הסוקר צוין כי "במצב הקיים הסיכונים גבוהים ביצוע דרישות המיגון המפורטות חיוני". מספר הפוליסה המופיעה בדוח הסוקר הייתה פוליסת החנות וצוין כי תאריך תחילת הביטוח ביום 01.04.2016.

ביום 6.4.2016 שלחה חתמת עסקים בחברת הביטוח (להלן: "החתמת"), הודעת דואר אלקטרוני לסוכן הביטוח בה נכתב "נפתחה הצעה חדשה [...] עבור המפעל ליצור בריכות שחיה ואביזריהם. סקר בוצע מספרו 10852011 נשלח אליך במייל אחר, מכתב דרישות מיגון. ממתינה לנתונים לפוליסה: פרקים נדרשים, סכומי ביטוח והרחבות".

באותו היום שלחה חברת הביטוח מכתב לתובעת שכותרתו "התקנת אמצעי מיגון – הצעה מס' [...] בנכס המפורט ברח' אדריכל 8 אילת – בית מלאכה". במכתב זה פורטו אמצעי המיגון הקיימים בנכס, וכן אמצעי המיגון הנוספים שעל התובעת להתקין עד ליום 15.04.2016 כתנאי להוצאת הפוליסה וטרם ההתקשרות בחוזה. במכתב צוין כי אין בו משום מתן כיסוי ביטוחי כלשהו (להלן: "מכתב דרישת המיגונים").

ביום 11.4.2016 שלחה החתמת למנהלת מקצועית עסקים בחברת הביטוח (להלן: "המנהלת בחברת הביטוח") ולמנהלת צוות עסקים בחברת הביטוח (להלן: "עוה"ד ") מייל שכותרתו "הצעה לביטוח מפעל לייצור בריכות" בו צוין שסוכן הביטוח ביקש שתינתן הצעת ביטוח למפעל ונשלח מכתב דרישות מיגון לסוכן ולמבוטח "ללא כיסוי ביטוחי כמובן".

במענה למכתב זה ענתה המנהלת בחברת הביטוח שלא ברור מדוע מכתב מיגונים נשלח למבוטח טרם התייחסות החיתום; שמנתוני הסקר אין להגיש הצעה לעסק זה; והאם הועבר טופס הצעה, לרבות ניסיון תביעות מוכח.

בהמשך לתכתובת זאת שלחה המנהלת בחברת הביטוח, ביום 12.4.2016 הודעת מייל לחתמת ולעוה"ד, שכותרתו "הצעה לביטוח מפעל לייצור בריכות" בו נכתב: "מירי, בהמשך לשיחתנו ושיחה עם שלמה, הבהרתי לו כי לו היינו יודעים שהמבוטח עומד לעבור כתובת (בעוד חודשיים ואולי ארבעה) לא היינו מבצעים סקר. בכל מקרה אישרתי לו שבמידה והמבוטח יבצע את כל המיגונים הנדרשים וימציא את כל האישורים הנדרשים (מה שאני לא מאמינה שיקרה) רק אז נסכים לתת הצעת ביטוח".

ביום 18.04.2016 שלח סוכן הביטוח הודעת דוא"ל לחברת הביטוח, במסגרתה ביקש לחדש את פוליסת החנות החל מיום 1.4.2016, כאשר הוא מציין את השינויים המבוקשים, כך שבכתובת העסק מופיעים המבנה והמפעל. עוד צוין כי "החידוש יכלול השתתפות עצמית מוגדלת לפרק האש והפריצה בסך של 100,000 ₪ עד להמצאת המיגונים הנדרשים בהתאם" (להלן: "בקשת החידוש").

ביום 19.4.2016 שלחה החתמת הודעת דואר אלקטרוני במענה לפניית עובדת בסוכנות, עם העתק לסוכנים בו היא מציינת: "היי........., בשיחה של .................. הובהר על ידה כי הצעה לביטוח תינתן רק על סמך קבלת אישורי המיגון הנדרשים בהתאם לדוח הסוקר, לפיכך לא אוכל להעביר לידכם הצעה".

ביום 20.04.2016 שלח סוכן הביטוח דוא"ל לחתמת בו ביקש אישור כיסוי ו/או הפקת פוליסה לכתובת האדריכל 41 אילת, קרי לכתובת המבנה. בחלופת המכתבים בין הצדדים ציינה חברת הביטוח כי הבקשה מאושרת בכפוף להשתתפות עצמית בסך של 120,000 ₪ ולקיומן של 2 תחנות כיבוי אש עם גלגלון כפי שציין הסוקר בדרישותיו, והאישור תקף עד ליום 20.5.2016.

ביום 14.08.2016 אירעה שריפה במפעל. לאחר התרחשות אירוע השריפה, הודיע בעלי התובעת לסוכן הביטוח אודות האירוע וביקש סיוע בקבלת תגמולי ביטוח עבור הנזקים שנגרמו למפעל עקב אירוע השריפה.

ביום 15.8.2016 שלחה חתמת העסקים מייל למנהלת צוות עסקים בחברת הביטוח, בו היא כותבת: "1. הוקמה הצעת מחיר אשר לא הועברה לסוכן (כלל המיילים בסריקה). 2. אין שום כיסוי ללקוח זה! 3. כתבתי במפורש לסוכן שלא אשלח לו הצעה עד לקבלת אישורי מיגון בהתאם למכתב הדרישות שנשלח אליו ולמבוטח בדואר רשום...".

ביום 23.11.2016 שלחה חברת הביטוח לתובעת מכתב דחייה ביחס לתביעתה לקבלת תגמולי ביטוח בגין השריפה, בנימוק שלא קיימת פוליסה בתוקף במועד אירוע השריפה. עוד צוין במכתב הדחייה כי ככל וימצא שקיים כיסוי ביטוחי, נדחית התביעה בשל אי התקנת "ההגנות שנדרשו בדו"ח הסוקר".

נוכח דחיית בקשת התובעת, הוגשה התביעה דנן, והתובעת העמידה את תביעתה על הסך של 6,890,000 ₪, בגין הרכיבים הבאים: נזק לתכולה בסך של מיליון ₪; נזקים למבנה בסך של 500,000 ₪; אובדן רווחים בסך של 500,000 ₪; ונזק כלכלי נוסף שלטענתה נגרם בשל דחיית התביעה בסך של 4,890,000 ₪.

התובעת טענה שנוכח סירובה של חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח נגרמו לה נזקים כלכליים כבדים במיוחד והיא נאלצה להפסיק את פעילות המפעל ושיווק המוצרים וויתרה על חוזים רבים שהיו צפויים לה בהמשך השנה. בגין התנהלות זאת של חברת הביטוח נטען כי התובעת נקלעה למשבר כלכלי ו"למחנק אשראי", אשר הסתיים בחדלות פירעון של התובעת.

ביום 17.10.2018 ניתן צו פירוק נגד התובעת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע וביום 30.04.2019 ניתן אישור של בית המשפט המחוזי של הפירוק להמשיך בניהול ההליך שבכותרת ונקבע כי ככל שיוטלו הוצאות על התובעת, הוצאות אלו יחולו על קופת הפירוק.

מפאת אורכו של פסק הדין יפורסם מחר החלק השני של הכתבה בעניין