בית המשפט המחוזי בתל אביב: "התובעת לא הוכיחה כי נכרת חוזה ביטוח ביחס למפעל" - תביעה בסך 6.89 מיליון ₪ נדחתה לאחר שבית המשפט קבע כי לא התקיימו התנאים הנדרשים לכריתת חוזה ביטוח(חלק שני ואחרון)

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בהמשך לכתבה שפורסמה בעניין פסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת עינת רביד ביום 7 בספטמבר 2025, בת"א 49513-11-17, מצורפת בזאת כתבת ההמשך לפסק הדין. נזכיר כי בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב, נדונה תביעתה של א. בליוכר בע"מ (בפירוק) (להלן: "התובעת"), אשר יוצגה על ידי עו"ד קליר ועו"ד סביון, נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת הביטוח"), אשר יוצגה על ידי עו"ד אמנון עמיקם, ונגד סוכנות לביטוח (להלן: "סוכנות הביטוח"), הבעלים והמנהל של הסוכנות (להלן: "מנהל הסוכנות") וסוכן הביטוח בסוכנות (להלן: "סוכן הביטוח") (להלן ביחד: "הסוכנים"), אשר יוצגו על ידי עו"ד קפלנסקי.

לטענת התובעת, ביום אירוע השריפה הייתה למפעל פוליסה בתוקף, זאת בהתאם לבקשת החידוש. על כן, התנערות חברת הביטוח מתשלום תגמולי הביטוח מנוגדת לדין ומהווה הפרה של הוראות הפוליסה וחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח). לטענת התובעת, ממכתב החידוש מיום 18.4.2016 עולה, שעד לאותו המועד התובעת לא ידעה שצריך להתקין אמצעי מיגון ו/או לא הודיעה שאין בכוונתה לערוך ביטוח. לאחר מכתב החידוש, אין כל הודעה בכתב המעידה שחברת הביטוח אינה מוכנה לבטח את התובעת או אינה מוכנה לבטח אותה בהשתתפות עצמית מוגדלת. להיפך, ישנן התכתבויות בהן הוארכה תקופת הכיסוי הביטוחי עד להמצאת אישורי מיגון תמורת השתתפות עצמית מוגדלת.

לטענת התובעת, בקשת החידוש הכוללת את המפעל, היא ראיה לכריתת חוזה ביטוח באמצעות הסוכנות. עצם העובדה שהתבקש חידוש, ולא התבקשה פוליסה חדשה, מעידה על אומד דעת הצדדים, גמירות הדעת והמסויימות שבחוזה שנכרת: המשכתו של כיסוי ביטוחי, ולא התחלה מחדש של כיסוי. יתר על כן, עצם העובדה שחברת הביטוח הסכימה לבטח את המפעל בהשתתפות עצמית מוגדלת עד להתקנת אמצעי מיגון מעידה על גמירות דעת ואומד דעת הצדדים.

לטענתה, לכל הפחות ניתן לראות בהודעת סוכן הביטוח הצעת ביטוח שנועדה לגשר על דרישות חברת הביטוח לקיום מיגונים כתנאי לעריכת הפוליסה באמצעות השתתפות עצמית מורחבת. הצעת הביטוח משקפת את ההסכמות אליהן הגיעו התובעת ועובדי הסוכנות והיא מסוימת דיה כדי להשתכלל לחוזה. מכל מקום, מעת שסוכם על חידוש הפוליסה לא נשלחה כל הסתייגות של חברת הביטוח מהכיסוי הביטוחי ולפיכך אין ולא הייתה כל סיבה שהתובעת תחשוב שאין לה כיסוי ביטוחי.

יתר על כן, נטען כי הנתבעים החזיקו בכל המידע הביטוחי של התובעת וניהלו אותו, תוך שהם זוכים לאמונה המלא של התובעת. לפיכך, התובעת הייתה בטוחה שקיים ביטוח המכסה את המפעל ונכרת חוזה ביטוח באמצעות הסוכן, זאת עקב מצג השווא אותו הציגו הסוכנים בפני התובעת לאורך כל הזמנים הרלוונטיים ועד לצירופם להליך כנתבעים, אז שונתה גרסתם.

נטען כי סוכן הביטוח מעולם לא עדכן את בעלי התובעת מפורשות על קיומה של בעיה עם הביטוח, או צורך בהשלמת דרישות המיגון. התובעת הוטעתה לחשוב, שהמפעל היה מבוטח מיד לאחר שביקשה להנפיק פוליסה למפעל כשסגרה את החנות בפברואר 2016.

מנגד, לטענת חברת הביטוח, אין המדובר בסוגיה של כיסוי ביטוחי, היקפו ותנאיו, אלא על עצם קיומה של פוליסה על כל תנאיה. לטענתה, למפעל התובעת לא נכרת מעולם חוזה ביטוח, לא הופקה פוליסה על ידי חברת הביטוח ו/או מי מטעמה, והמפעל לא בוטח מעולם. לכתבי הטענות של התובעת לא צורפה פוליסה בתוקף, לא צוין מספר פוליסה ולא צורפו מסמכים מהותיים המוכיחים את קיומה של פוליסה בעת קרות אירוע השריפה. בנוסף, התובעת לא שילמה כל פרמיה שהיא בעבור הכיסויים למפעל. לטענת חברת הביטוח, התובעת מנסה להפוך את נטל הראייה לכך שעל חברת הביטוח להוכיח שלא נכרת חוזה ביטוח, ולא שעל התובעת להוכיח את עצם קיומו של חוזה ביטוח תקף, נטל שהתובעת לא עמדה בו.

יתר על כן, לטענת חברת הביטוח, בקשת החידוש לא מבססת כריתת חוזה ביטוח, משום שהיא אינה מהווה הצעה של חברת הביטוח: התובעת לא ידעה על שליחתה, על התנאים שפורטו בה ולא הסכימה לשליחתה, סעיפי ההצעה לא היו מקובלים עליה, לכן הבקשה לא מייצגת את אומד דעתה. כמו כן, טענה חברת הביטוח כי אין לראות בבקשת החידוש הצעה - לא מבחינה פרוצדוראלית, לא עובדתית ולא מהותית. אין המדובר בהצעה אלא בפניה ראשונית של סוכן אל מבטחת, הנעשית במסגרת בירור היתכנות לקראת כריתת חוזה חדש.

יתר על כן, לטענתה, לא התבצע קיבול למסמך על ידי חברת הביטוח. יתרה מכך, חברת הביטוח שלחה דואר אלקטרוני לסוכנים ביום 19.04.2016 בו צוין כי לא תישלח הצעה לביטוח המפעל לפני מילוי תנאי המיגון. לפיכך, לא הוכחו הצעה וקיבול של חברת הביטוח לשם כריתת חוזה הביטוח, לכן גם לא ניתן לטעון לזכויות חוזיות כלשהן. התובעת לא ידעה על קיומה ותנאיה של בקשת החידוש, ומדובר במסמך שנוצר ביוזמת הסוכנים. לכן, היא אינה יכולה לטעון שהמדובר במסמך מחייב בגדר הצעה המייצגת את אומד דעתן של התובעת וחברת הביטוח.

לטענת הסוכנים, יש לדחות את התביעה, משום שהיא נעדרת כל עילה נגדם או קשר סיבתי בינם ובין היעדר הכיסוי הביטוחי. טענת התובעת לפיה מכתב דרישת המיגונים לא נמסר לה על ידי סוכן הביטוח ושפגישתם לא התקיימה, היא שקרית. אשר לטענת התובעת שאי החתמת מנהלה על המכתב בפגישה מעידה על כך שהפגישה לא התקיימה, טוענים הנתבעים כי היא מעידה על כך שהמסמך לא נחתם, משום שמנהל התובעת סירב לבצע את דרישות המיגונים. ניסיון התובעת לראות בבקשת החידוש כהצעת ביטוח המסוימת דיה כדי להשתכלל לכדי חוזה ביטוח מופרכת ונעדרת בסיס. הבקשה לבטח את התובעת באותה הפוליסה בהשתתפות עצמית מורחבת היא אפשרות שהעלה סוכן הביטוח כברירת מחדל שתגן על התובעת, משום שידע שאין פוליסה ושהתובעת אינה מתכוונת להתקין מיגונים. לכן, טענת התובעת לפיה הסיפא לבקשת החידוש מעידה על גמירות דעת ואומד דעת הצדדים, כך שחברת הביטוח הסכימה לבטח את התובעת בתקופת הביניים, אינה נכונה.

בית המשפט ציין כי השאלות העיקריות העומדות להכרעה הן: האם נכרת חוזה ביטוח בין התובעת לחברת הביטוח עובר לאירוע השריפה, המקים לתובעת כיסוי ביטוחי לצורך קבלת תגמולי הביטוח בגין השריפה; אם ייקבע שלא נכרת הסכם, האם התובעת הוטעתה על ידי הנתבעים לחשוב כי קיים הסכם בתוקף, ומה השלכותיו של מצג שווא כזה על חברת הביטוח והנתבעים.

בית המשפט ציין כי חוזה ביטוח, נכרת ככל חוזה, בדרך של הצעה וקיבול, חל עליו חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), ולצורך כריתתו נדרשים יסודות של גמירות דעת ומסוימות.

מנהל התובעת טען בעדותו שהתובעת לא ידעה על שליחת בקשת החידוש ושהיא אף לא הייתה מעורבות בגיבוש התנאים שפורטו בה. טענה זו פוגעת ביכולת התובעת להתבסס על אותו מסמך כהצעה קונקרטית לחוזה ביטוח המייצג את גמירות דעתה, שכן לא הכירה או סיכמה את תנאיו בכדי שייצג את אומד דעתה. על כן ובהיעדר כל ידיעה לגבי פרטי הביטוח לא יכולה התובעת לטעון לגמירות דעת ביחס להתקשרותה בחוזה ביטוח.

התובעת טענה שהייתה לה ציפייה סבירה שהפוליסה תחל במועד שנכתב בהצעת הביטוח ובדו"ח הסוקר, טענה שלא ניתן לקבל, שכן ציפייה סבירה יכולה להיות למי שהיה מעורב בבקשת החידוש והיה מודע לתנאים שפורטו בה. בהיעדר ידיעה של התובעת ביחס למועד שנכתב בבקשת החידוש או בדוח הסוקר, התובעת אינה יכולה לטעון כי הייתה לה ציפייה כלשהי.

עולה, שסוכן הביטוח וחברת הביטוח החלו לדון בתנאים לביטוח למבנה ולא למפעל, שהוא זה שניזוק ולכן אין תחילת ראייה לביטוח למפעל. במקרה הנדון, לא זו בלבד שלא נקבעה הפרמיה שעל התובעת לשלם וכן דרכי התשלום, הרי שהתובעת אף לא הציגה ראיות לתשלום פרמיה בעבור הביטוח למפעל. כמו כן, מחקירתו הנגדית של מנהל התובעת עלה שהוא אינו יודע האם שולמה פרמיה בעבור ביטוח למפעל, או כמה פרמיה הוא משלם בעבור אילו מביטוחיו הקיימים, ואף אישר שלא קיבל לידיו פוליסה למפעל "פוליסה אישית ביד? לא אין לי". על כן, ובהיעדר פרטים לגבי הפרמיה ותנאי התשלום, אין בבקשת החידוש את הפרטים הנדרשים העולים כדי מסוימות הנדרשת להכרה במסמך זה כחוזה ביטוח.

מחלופת התכתובות עולה בצורה ברורה ושאינה משתמעת לשני פנים, שלא נכרת הסכם ואין כיסוי ביטוחי, שכן חברת הביטוח הודיעה לעובדי הסוכנות שלא תוגש הצעה לביטוח כל עוד לא תתמלאנה דרישות המיגון. לכן, מובן שלא בוצע קיבול על ידי חברת הביטוח, גם אם בקשת החידוש כמוה כהצעה לביטוח, שכן בבירור אין הסכמה של חברת הביטוח. בנוסף, יש לקבל את טענת חברת הביטוח לפיה בקשת החידוש מהווה בפועל בקשה להנפקת פוליסה חדשה, ולא חידוש פוליסה. המדובר במוצר ביטוחי שונה, אשר לא היה קיים קודם לכן, כל שכן, עת המפעל לא בוטח מאז הקמתו בשנת 2012, ולכן לא ניתן לבקש "חידוש" בעבור פוליסה שמעולם לא הופקה. על כן, קבע בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה כי נכרת חוזה ביטוח ביחס למפעל.

יתר על כן, התובעת לא הוכיחה קיומו של מצג שווא, ולא הוכח שסוכן הביטוח הבטיח לתובעת שישנו כיסוי ביטוחי החל מתאריך מסוים. נוכח האמור לעיל לא עלה בידי התובעת להוכיח שהנתבעים התרשלו באופן המקים להם חבות והתייתר הצורך בהכרעה בשאלה האם התנהלות הנתבעים מחייבת את חברת הביטוח נוכח הטענה להיותם שלוח שלה. נוכח האמור לעיל, בית המשפט דחה את התביעה.

פסק הדין מחזק את העקרונות הבסיסיים של דיני החוזים וחוזי הביטוח בישראל, ובראשם הדרישה לגמירות דעת ולמסוימות כתנאי מוקדם לכריתת חוזה ביטוח תקף. בית המשפט המחוזי בתל אביב הבהיר כי לא די בציפייה סובייקטיבית של מבוטח, אלא יש צורך בהצעה וקיבול ברורים, ידיעת התנאים ותשלום פרמיה לצורך כריתת חוזה ביטוח תקף.

* עד לכתיבת שורות אלה, טרם הוגש ערעור לבית המשפט העליון *