בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור: עדות לאירוע טראומטי במקום העבודה אינה מקימה עילה לפיצוי ללא קרבת משפחה - הלכת אלסוחה נותרה במלוא תוקפה

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים נדון ערעורה של פלונית (להלן: "המערערת") נגד מגדל חברה לביטוח בע״מ (להלן: "הנתבעת" או "מגדל"). פסק הדין ניתן על ידי כב' השופט עודד שחם, כב' השופט אברהם רובין וכב' השופט דוד גדעוני ביום 11 בספטמבר 2025, והוכרעו בו סוגיות מהותיות הנוגעות לתחולת הלכת אלסוחה במקרים של עדות לאירועים טראומטיים במקום העבודה.

עניינו של התיק נסב סביב השאלה האם מנהלת שער בנמל אשדוד שצפתה במות חברתה לעבודה בתאונת דרכים זכאית לפיצויים מחברת ביטוח כלי הרכב, למרות שאינה קרובת משפחה מדרגה ראשונה של הנפגעת. הערעור הופנה נגד פסק דינה של כב' השופטת מ' בנקי בבית המשפט השלום בירושלים מיום 15.6.25, בו נדחתה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על הסף.

עובדות המקרה

המערערת, ילידת שנת 1996, עבדה כמנהלת שער בנמל אשדוד. ביום 9 בספטמבר 2019 אירע האירוע הטראומטי מושא התביעה. על פי התיאור בכתב התביעה, במהלך עבודתה הבחינה המערערת בהמון אנשים רצים לכיוון משאית. המערערת רצה למקום על מנת לבדוק את פשר ההתקהלות של ההמון. בהגיעה למקום ראתה את חברתה לעבודה, א' ז״ל (להלן: "המנוחה"), מתחת לגלגלי המשאית. המערערת הזעיקה למקום כוחות הצלה, אך ללא הועיל. חברתה נפטרה במקום.

כתוצאה מן האירוע, טענה המערערת כי היא סובלת מנזקי גוף קשים, הכוללים תגובות חרדה ולחץ מהתאונה, החמרה במצבה הנפשי, אי תפקוד, אי יכולת לחזור לעבודה, הסתגרות בחדר ורעידות. לטענתה, מדובר בפוסט טראומה קשה הכוללת מצב רוח ירוד, סיוטי לילה, הפרעה בדיבור וסחרחורת.

התביעה המקורית כללה גם אירוע נוסף מיום 16 במאי 2024, אשר נטען כי גם הוא מהווה תאונת דרכים. באירוע זה נתקפה המערערת בהלה קשה בעת שחזרה  לביתה מעבודתה והחלה להשתולל, לבכות ולצעוק. המערערת הועברה לטיפול בבית חולים. מאז מקרה זה חדלה המערערת לתפקד ולעבוד. במהלך ההליכים התמקדה המערערת באירוע הראשון בלבד. המוסד לביטוח לאומי הכיר בנכותה הצמיתה של המערערת בגין פוסט טראומה ופיברומיאלגיה בשיעור של 19% עד 28%.

טענות הצדדים

המערערת טענה כי בית משפט השלום טעה בקביעתו כי אינה ניזוקה ישירה. היא הדגישה כי בית המשפט לא שמע ראיות והתעלם מראיות מכריעות, מהותיות, חשובות ורלוונטיות. המערערת טענה כי התביעה נדחתה בלא שניתן תצהיר מטעמה ובלא שנשמעה עדות של נהג מד״א. היא ציטטה מתוך דו״ח מד״א מיום 9.9.19 ורישום של בית חולים אסותא מאותו יום, וטענה כי על פי תיעוד זה היא נפגעת ישירה מן התאונה.

בנוסף, המערערת טענה כי באירוע פעלה כמתחייב מתפקידה המיוחד כמנהלת שער בנמל אשדוד, הכולל אחריות בטיחותית ישירה על תנועת כלי רכב כבדים, חובה מקצועית לבדוק כל אירוע חריג בתחום אחריותה, וסמכות וחובה להפעיל נהלי חירום. במסגרת תפקיד זה כרוכה חשיפה לטראומה מן הסוג מושא התביעה.

מגדל טענה בכתב ההגנה כי יש לסלק את התביעה על הסף. לגבי האירוע הראשון, נטען כי לא מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקתו של בית המשפט העליון בהלכת אלסוחה (רע״א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון המנוח דוד דהאן ז״ל), שכן המערערת לא הייתה מעורבת בתאונה וכלל לא נפגעה בה. בהקשר זה הוטעם כי המערערת אינה קרובת משפחה מדרגה ראשונה של המנוחה.

הכרעת בית המשפט המחוזי

בנוגע לטענתה של המערערת בדבר טעותו של בית המשפט השלום באשר לקביעתו כי המערערת אינה ניזוקה ישירה, קובעים השופטים כי המערערת עצמה טענה בתביעה כי היא רצה למקום לבדוק את פשר ההתקהלות של ההמון. השופטים מדגישים כי אין זה ממקומם בהליך זה לקיים ברור עובדתי וכי בית המשפט השלום פעל באופן מדויק על יסוד ההלכה שקבע בית המשפט העליון לעניין זה. השופטים מעירים "מעבר לנדרש" לדבריהם, כי אין בעולה מן המסמכים שהגישה המערערת בכדי לסייע לה מכיוון שאין במסמכים האמורים התייחסות לשלב של אירוע התאונה בו המערערת היתה עדה והאם רצה למקום או לא.

לגופם של התנאים האמורים, קבע בית המשפט השלום כי המערערת אינה עומדת בתנאי של היות הניזוק העקיף קרוב משפחה מדרגה ראשונה של הניזוק העיקרי. השופטים עמדו על כך שבעניין אלסוחה הותיר בית המשפט העליון את הדלת פתוחה לאפשרות כי בעתיד יוכל בית המשפט העליון לבחון הרחבת גדר הזכאים, אך במקרה שבפנינו עמד בית המשפט על כך שטענה זו מצד המערערת בקו הטיעון שהוצג על ידה מיום 23.4.25. בכתב התביעה מטעם המערערת, נטען לעניין זה כי המנוחה היתה חברתה לעבודה, הא ותו לא. השופטים קובעים כי לא הוצג בהליך הערעור טיעון עובדתי ממשי נוסף בעניין זה.

בית המשפט המחוזי דחה גם את הטענה, כי המערערת היא ניזוקה ישירה. השופטים הבהירו כי "הניזוק הישיר מן המעשה הרשלני הוא מי שנהג, נפצע או הועמד בסכנה. קרוביו של הנפגע אשר לקו בנפשם עקב הפגיעה בו, מצויים 'במעגל הסיכון המשני'". המערערת הייתה בבחינת נפגעת משנית באירוע, שכן לא הייתה חשופה ישירות לסיכון פיזי בתאונה, וכי טענתה בכתב התביעה היא לסבל נפשי כתוצאה מיחסיה עם הנפגעת העיקרית, היא המנוחה. במצב זה, חלים על המערערת במישרין, התנאים שנקבעו בפרשת אלסוחה לשם הכרה לפיצוי של הניזוק בבחינת נזק משני בתאונה, הטוען לנזק נפשי בגינה.

בנוגע לטענה כי המערערת פעלה מכוח תפקידה המקצועי, קבעו השופטים במחוזי כי ראשית, טענות מעין אלה לא עלו כלל בכתב התביעה או בתגובה שהגישה במענה לטענות המשיבה, ולכן הן בגדר הרחבת חזית. שנית, המערערת אינה מפנה לפסיקה המרחיבה את גדר תחולתו של חוק הפיצויים למי שנחשפים מכוח מקצועם למראות קשים. שלישית, המערערת אינה מתמודדת בטיעוניה עם שיקולי המדיניות העומדים ביסוד הלכת אלסוחה.

השופטים הדגישו את שיקולי המדיניות המשפטית העומדים ביסוד הלכת אלסוחה: "אירוע תאונה אינו מתמצה בגרימת נזק בלבד, אלא יש לו השלכות משניות ותוצאות לוואי, ובהן עובדת היותו מקור לנזקים נפשיים הנגרמים לזולת. קביעת גבולות האחריות בנזיקין רק על-פי אפשרות הצפיות הפיסית תביא לכך שהמזיק ימצא עצמו חייב לפצות מספר רב של בני אדם, תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת".

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי העירבון שהופקד על ידי המערערת יושב לה באמצעות ב״כ. לא ניתן צו להוצאות.

עד למועד כתיבת שורות אלו, לא הוגשה בקשת רשות  ערעור לבית המשפט העליון