ביהמ"ש אימץ את קביעת הנכות הרפואית כנכות תפקודית חרף קביעת המומחים בדבר היעדר מגבלה תפקודית

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בית משפט השלום בעכו, מפי כבוד השופט ראמי נ. נאסר , פרסם ביום 14 בנובמבר 2025 פסק דין בתיק ת"א 11949-04-23, אשר עסק בתביעה לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. התובעת, פלונית,  (להלן: "התובעת") אשר יוצגה על ידי בא כוחה, עוה"ד שלומי סימון , הגישה תביעה נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") אשר יוצגה על ידי בא כוחה, עוה"ד גסאן אגברייה.  פסק הדין התמקד בסוגיית הקשר בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית וכיצד משפיעה נכות אורתופדית קלה על כושר ההשתכרות העתידי, על אף קביעות מומחי בית המשפט בדבר היעדר נכות תפקודית.

הרקע העובדתי ופרטי האירוע

עניינו של התיק נסב סביב תאונת דרכים שאירעה ביום 17/04/2022 , שבה רכב צד ג' התנגש ברכב מסוג "פולקסווגן" בו נהגה התובעת. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחבות ולכיסוי הביטוחי.  התובעת פנתה למיון יומיים לאחר התאונה עם תלונות על כאבים בצלעות ובצוואר, ובהמשך התלוננה על כאבים בכתף ובצוואר וכן על תסמינים נפשיים.

לצורך בחינת מצבה, מונו מטעם בית המשפט מומחים רפואיים בתחום האורתופדי (ד"ר נסים אוחנה) ובתחום הנפשי (ד"ר עסאם דאוד).

קביעת המומחים:

המומחה האורתופדי, ד"ר אוחנה, קבע לתובעת נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של כ-5.91%  נכות זו חולקה ל-3% בגין הגבלה קלה וחלקית בתנועות עמוד שדרה צווארי ,  ו-3% בגין הגבלה קלה וחלקית בתנועות עמוד שדרה מותני. בנוסף, ד"ר אוחנה קבע כי לא צפויה החמרה עתידית וכי אין לתובעת מגבלות תפקודיות כלשהן.

המומחה הנפשי, ד"ר דאוד, קבע כי התובעת לא פיתחה כל הפרעה או תחלואה נפשית וכי לא נותרה לה כל נכות נפשית בעקבות התאונה.

טענות הצדדים וליבת המחלוקת

הצדדים היו חלוקים בשאלת הפיצוי המגיע לתובעת בגין הנזקים.

טענות התובעת:

התובעת טענה כי נכותה הרפואית הצמיתה היא 19% (10% צווארי + 10% מותני) וכי המומחה שגה עת העניק לה דרגת נכות יחסית בלבד.

התובעת טענה כי נכותה התפקודית עולה על נכותה הרפואית, ויש להעמידה על שיעור של 19%. היא הדגישה כי נכויותיה משפיעות על כל פעולותיה הבסיסיות והיומיומיות ופוגעות באופן ניכר בעבודתה, מה שהוביל אותה לסגור את העסק העצמאי שלה ואף לפיטוריה מעבודתה כשכירה.

לצורך חישוב הפסדי השכר לעתיד, עתרה התובעת לפיצוי בגובה חישוב אקטוארי מלא, המחושב לפי שכר של 16,000 ₪, ונכות תפקודית בשיעור 19%.

טענות הנתבעת (הפניקס):

הנתבעת טענה כי יש לקבל את קביעות המומחים הרפואיים ולדחות את טענות התובעת לסטייה מהן.

הנתבעת טענה כי נכותה הרפואית של התובעת נעדרת משמעות תפקודית, מאחר ששני המומחים קבעו שאין לתובעת כל מגבלה תפקודית.

הנתבעת טענה בסיכומיה כי נכותה הרפואית של התובעת נעדרת משמעות תפקודית. הנתבעת הדגישה כי שני המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט קבעו כי אין לתובעת כל מגבלה תפקודית כתוצאה מן התאונה. לטענתה, התובעת לא שינתה את מסלול חייה, ממשיכה לעבוד באותו היקף משרה וללא פגיעה בשכרה.

עוד נטען כי עדותה של התובעת לעניין קשייה ומגבלותיה הינה עדות בעל דין יחיד והתובעת לא הביאה עדים לתמיכה בעדותה בעניין זה.

הנתבעת טענה כי לא הוכח קשר סיבתי בין התאונה לבין סגירת העסק העצמאי או פיטוריה של התובעת וכי עדותה של התובעת בדבר קשייה ניכרה בחוסר אמינות.  לפיכך, לטענתה, אין לפסוק לתובעת דבר בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד.

הכרעת בית המשפט

כבוד השופט ראמי נ. נאסר קיבל את התביעה באופן חלקי וחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 153,000 ₪.

הנכות הרפואית והתפקודית:

בית המשפט קבע כי בהיעדר ראיות משכנעות שמצדיקות סטייה ממסקנות המומחים, יש לאמץ את קביעת ד"ר אוחנה ולהעמיד את הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת על 5.91%.

חרף קביעת המומחים בדבר היעדר פגיעה תפקודית , בית המשפט קבע כי הנכות האורתופדית האמורה, בהיותה מבוססת על הגבלה בתנועות ובהתחשב באופי עבודתה של התובעת (משרדית ודרישה לישיבה ממושכת) , היא בעלת משמעות תפקודית.

בית המשפט נתן דעתו גם לעובדה כי התובעת הינה בת 44 כיום ושנות עבודה רבות לפניה. התובעת עובדת כיום בעבודה משרדית, אך- לא לעולם חוסן וקיימת אפשרות כי לנכותה של התובעת תהיה השפעה על התפתחותה התעסוקתית של התובעת ותקשה עליה למצוא עבודות המתאימות למצבה ומוגבלויותיה. נקבע כי אין לדעת כיצד נכותה, גם אם נמוכה, תשליך בעתיד על מצבה ולכן לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת כי אין נכות תפקודית כלל.

בית המשפט קבע כי לא מצא הצדקה לסטות מהחזקה שמזהה ברגיל את הנכות התפקודית עם הנכות הרפואית, במיוחד בנכות אורתופדית. לפיכך, הועמדה הנכות התפקודית על שיעור זהה לנכות הרפואית המשוקללת, קרי – 5.91%.

הפסדי שכר לעבר:

בית המשפט דחה את טענות התובעת לגבי הפסד הכנסותיה מהעסק העצמאי ופיטוריה מעבודותיה כשכירה בשל התאונה. נקבע כי התובעת נמנעה מלצרף מסמכים וראיות שיש בהם לתמוך בטיעוניה, כגון שומות מס והוכחת קשר סיבתי בין סגירת העסק או הפיטורין לבין התאונה. מחדל ראייתי זה פועל לחובתה. בשים לב לנכויות הזמניות שנקבעו על ידי ד"ר אוחנה ולנתוני השכר, פסק בית המשפט סכום גלובלי של 15,000 ₪ בגין הפסדי שכר ופנסיה לעבר.

הפסדי שכר לעתיד:

בית המשפט קבע, כי העובדה ששכרה של התובעת לא ירד לאחר התאונה אין בה כדי לשלול את זכאותה לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד, בשל החשש שמגבלותיה יקשו עליה במציאת עבודה חדשה או בהתמדה בה. נקבע כי בסיס השכר לחישוב יועמד על סך 14,000 ₪, בהתחשב בשכרה הנוכחי.על יסוד כל האמור, נפסק לתובעת סכום גלובלי של 115,000 ₪ בגין הפסדי שכר ופנסיה לעתיד, המבטא כ-60% מהחישוב האקטוארי המלא.

יתר ראשי הנזק:

כאב וסבל: 12,500 ₪ (מעוגל). 

עזרת צד ג': בנסיבות העניין, בהתחשב במהות הפגיעה ובטיפולים שהתובעת עברה , כמו גם בנכויות הזמניות , מצא בית המשפט לנכון לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי בגין רכיב זה לעבר ולעתיד בסכום של- 6,000 ₪. 

הוצאות רפואיות ונסיעות: בהתחשב בטיפולים הרפואיים להם נזקקה התובעת ובהוצאות הנלוות לטיפולים אלה (נסיעות, תרופות וכו'), החליט בית המשפט לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי בסך 4,500 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד.

לסיכום, בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 153,000 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין ומע"מ בסך 23,470 ₪ ואגרת בית משפט.

נכון למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע האם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי