אין חובה על חברת ביטוח לבטל פוליסה עקב פיטורי עובד -חברת הביטוח פטורה מהשבת פרמיות שנגבו לאחר הפיטורין

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית המשפט השלום בחיפה בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות נדונה תביעתו של זכר קיצין (להלן: "התובע"), נגד מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן:"הנתבעת"). פסק הדין ניתן על ידי כב' השופט הבכיר רמזי חדיד ביום 29 אוגוסט 2025, והוכרעו בו סוגיות מהותיות בנוגע לחבותן של חברות הביטוח בגביית פרמיות לאחר פיטורי עובדים וליחסים בין חברות קשורות בקבוצת ביטוח.

עניינו של התיק נסב סביב תביעה כספית לתשלום פרמיות שנגבו שלא כדין עבור פוליסת ביטוח חיים. התובע היה המעסיק של מר ולדימיר מקוגן (להלן:"העובד") וביטח אותו בפוליסת ביטוח חיים אצל הנתבעת, כאשר הפרמיה שולמה באמצעות הוראת קבע עליה חתם התובע (להלן:"הפוליסה" ו-"הוראת הקבע" בהתאמה). במקביל, התובע פתח על שם העובד קרן פנסיה אצל חברה מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (להלן:" "חב' מנורה גמל" ו"-קרן הפנסיה" בהתאמה).

התובע טען כי ביום 31 מרץ 2021 פיטר את העובד, ובהתאם לכך חתם על מכתב פיטורין וטופס 161 המיועד לשחרור הכספים שהצטברו בקרן הפנסיה, אשר נמשכו ביום 22 יוני 2021. למרות הפיטורין, חשבון התובע המשיך להיות מחויב בהתאם להוראת הקבע בפרמיה עבור הפוליסה, וזאת עד לביטול הוראת הקבע על ידי התובע בחודש יוני 2024.

התובע פנה לנתבעת בדרישה להשבת הפרמיה ששולמה עבור הפוליסה לאחר פיטורי העובד, אולם דרישתו נדחתה. לפיכך הגיש התובע תביעה בה ביקש לחייב את הנתבעת עבור החזר פרמיה ועבור אובדן זמן ויום עבודה. להשלמת התמונה יצוין כי הפוליסה בוטלה בחודש אוקטובר 2024 או בסמוך לכך, לאחר שהנתבעת פנתה לתובע בשני מכתבי התראה בעקבות הפסקת תשלומי הפרמיה.

במסגרת התביעה טען התובע כי המשך גביית הפרמיה עבור הפוליסה לאחר פיטורי העובד אינה כדין, שכן הוא העביר ל"חברת מנורה" את מכתב הפיטורין וטופס 161 והעובד משך את הכספים מקרן הפנסיה, ללמד כי הנתבעת ידעה על הפסקת עבודתו אצל התובע. בדיון שהתקיים בתביעה הוסיף התובע וטען כי הוא לא קיבל דוחות והודעות ביחס לפוליסה בזמן שהיתה בתוקף ולפיכך הוא לא ידע על קיומה.

התובע טען כי פניותיו ביחס לפיטורי העובד היו באמצעות סוכנת הביטוח, והרי בהתאם לסעיף 35 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 היא שלוחה של חברת הביטוח. משמע, ככל וסוכנת הביטוח התרשלה במתן הודעה לנתבעת בדבר ביטול הפוליסה, אזי הדבר נזקף לחובתה. בתגובה לטענת הנתבעת טען התובע כי הנתבעת, חב' מנורה גמל וכן סוכנות הביטוח פועלים תחת קבוצת האם מנורה מבטחים החזקות בע"מ, ולפיכך קיימת צפייה סבירה כי מידע מהותי, כגון פיטורי עובד והפסקת פוליסת הביטוח, יועבר בין כל הגופים הנ"ל.

הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה בנימוק כי היא אישיות משפטית נפרדת מחב' מנורה גמל וכי קיימת ביניהן הפרדה מבחינת תפעול ושירות, תיק ניכויים, מספר ח.פ. וכו'. לפיכך, מתן הודעה לחב' מנורה גמל בדבר פיטורי העובד והמצאת טופס 161 לא התקבלו אצל הנתבעת והיא לא ידעה עליהם.

לגוף העניין טענה הנתבעת כי התובע לא פנה אליה בדרישה לביטול הפוליסה סמוך לאחר פיטורי העובד אלא רק במכתבו מיום 9 ינואר 2025, בו הוא ביקש השבת הפרמיה נשוא התביעה, ומאחר ובאותם מועדים הפוליסה היתה בתוקף, אזי בדין נדחתה דרישתו. הוסיפה הנתבעת וטענה כי פיטורי עובד אינו מחייב ביטול פוליסת ביטוח חיים על שמו, כבמקרה דנן, שכן לעיתים המעסיק מעוניין בהמשך תשלום הפרמיה עבור הפוליסה, לדוגמא כשמדובר בבני משפחה.

בנוסף ביקשה הנתבעת לדחות את טענת התובע כאילו יש להטיל עליה את האחריות למחדל הנטען של סוכנת הביטוח, זאת בנימוק כי הטענה בנדון מהווה הרחבת חזית וסותרת טענה שעלתה בכתב התביעה, לפיה התובע הוא זה ששלח את מכתב הפיטורין וטופס 161 ל"חברת מנורה".

השופט חדיד קבע הלכות חשובות בכמה היבטים. ראשית, לעניין הטענה על מחדל סוכנת הביטוח, השופט דחה את טענת התובע וקבע כי הטענה לפיה המסמכים הועברו באמצעות סוכנת הביטוח סותרת את הנטען בכתב התביעה ולפיכך אין לקבלה. השופט הדגיש כי התובע לא הציג כל ראיה לתמיכה בטענתו כאילו המסמכים האמורים אכן הועברו באמצעות סוכנת הביטוח, ולפיכך הוא לא יכול להיבנות מסעיף 35 לחוק חוזה ביטוח.

שנית, השופט דחה את טענת התובע כאילו הוא לא ידע על קיום הפוליסה, וקבע כי הטענה עלתה לראשונה במסגרת הדיון בתביעה, דבר ששלל מהנתבעת את הזכות להתגונן כראוי. יתירה מכך, השופט הצביע על סתירה בטענות התובע, שכן בפנייתו לנתבעת מיום 9 ינואר 2025 נרשם: "בתאריך 31.03.21 עובד שלי מקוגן ולדימיר.... פוטר ממקום עבודתו ולפי החוק נשלחו ל'מנורה חברה לביטוח' מכתב פיטורים וטופס 161", טענה שאינה מתיישבת עם טענתו כאילו הוא לא ידע על קיומה של הפוליסה.

שלישית, השופט דחה את הטענה כי ידיעת חב' מנורה גמל על פיטורי העובד מחייבת את הנתבעת לבטל את הפוליסה. השופט קבע שני טעמים מרכזיים לכך: ראשית, עמדת הנתבעת לפיה פיטורי עובד אינם מעידים בהכרח על רצון המעביד לבטל פוליסת ביטוח חיים על שמו הגיונית וסבירה, שכן בהתקיים נסיבות מסוימות, כגון קרבה משפחתית בין המעביד לעובד, הראשון לא מעוניין בביטול הפוליסה.

שנית, השופט דחה את טענת התובע כאילו הנתבעת וחב' מנורה גמל פועלים תחת קבוצת האם ועל כן מצופה העברת מידע ביניהם. השופט קבע כי הטענה הועלתה בעלמא ללא כל נימוק או אסמכתא, וכי הנתבעת וחב' מנורה גמל הינן אישיות משפטיות נפרדות ולכל אחת מהן עיסוק שונה - ביטוחי פרט וקרנות פנסיה. השופט הפנה למספר פסקי דין קודמים שקבעו זאת במפורש, ביניהם ע"ע (ארצי) 45568-11-13 מועלם נ' מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ ו-ק"ג (חיפה) 60711-12-20 גאנם נ' מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ.

השופט דחה את התביעה וחייב את התובע בהוצאות משפט.

פסק הדין הוא חשוב בכמה היבטים. ראשית, הוא מבהיר כי אין על חברות הביטוח חובה לבטל פוליסות באופן אוטומטי עקב פיטורי עובדים, אלא נדרשת פניה מפורשת מצד המעביד-מבוטח. 

שנית, פסק הדין מחזק את עקרון ההפרדה בין חברות קשורות בקבוצה עסקית, גם כאשר מדובר באותה קבוצת ביטוח. השופט קבע במפורש כי אין להטיל על חברת ביטוח אחריות למידע שהתקבל אצל חברה אחרת בקבוצה, זאת בהעדר מנגנון פנימי מוסדר להעברת מידע ובהעדר התחייבות חוזית מפורשת בעניין זה.

שלישית, הפסיקה מדגישה את החשיבות של עקביות בטענות המועלות במהלך הליך משפטי. השופט דחה טענות שעלו לראשונה בדיון ולא בכתב התביעה, וכן טענות סותרות שפגעו באמינותו של התובע. כמו כן, הושם דגש על הצורך בהצגת ראיות ואסמכתאות לתמיכה בטענות העובדתיות.

רביעית, פסק הדין מבהיר כי בקשות להשבת פרמיות המבוססות על טענות לגביה שלא כדין חייבות להיות מבוססות על הפרת חובה ברורה מצד חברת הביטוח, ולא על הנחות או ציפיות לא מוצדקות מצד המבוטח. במקרה דנן, בהעדר הודעה מפורשת על ביטול הפוליסה, המשיכה הנתבעת לגבות פרמיות כדין.

לבסוף, הפסיקה מספקת הנחיות ברורות למעבידים המבטחים עובדיהם בפוליסות ביטוח חיים, ומדגישה את החשיבות של מתן הודעה מפורשת לחברת הביטוח בעת הרצון לבטל פוליסות עקב פיטורי עובדים או שינויים ארגוניים אחרים.

עד למועד כתיבת שורות אלו, טרם הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי