איך מחשבים שווי אמיתי של רכב מיובא ?

עו"ד ג'ון גבע

בבית משפט השלום בחיפה נדונה תביעתו של פרץ נפתלייב (להלן: "התובע") אשר יוצג על ידי עו"ד עידו מנו כנגד מנורה מבטחים לביטוח (להלן: "הנתבעת") אשר יוצגה על ידי עו"ד אמיתי סביון. פסק הדין (תא"מ 14484-03-19) ניתן ביוני 2020, מפי כבוד השופט אפרים צ'יזיק.

לבית המשפט הוגשה תביעה כספית על סך 38,280 ₪. בשנת 2018, נפגע רכבו של התובע כתוצאה מנהיגה לא זהירה של נהג הרכב הפוגע, אשר בוטח באותה העת על ידי הנתבעת (להלן: "מנורה").

התובע טען כי יש לאמץ את חוות דעת השמאי מטעמו אשר בדק את רכבו זמן קצר לאחר התרחשות התאונה, וקבע כי חלקי האלומיניום אשר ניזוקו אינם בני תיקון ויש להחליפם.

מנגד, מנורה טענה כי בפועל שולם לתובע פיצוי אשר עלה על סך נזקיו וזאת חרף העובדה שהתובע פעל להגדלת נזקיו ולא להפחתתם. עוד טענה מנורה, כי שמאי התובע העלה במהלך חקירתו הנגדית מספר טענות סותרות בכל הנוגע לאופן תיקון החלפים, שעה שהמומחה מטעמה קבע באופן וודאי כי החלפים שניזוקו תוקנו בפועל ולא הוחלפו על ידי התובע.

המחלוקת בין הצדדים הייתה בנוגע לשיעור הנזק שנגרם בעקבות התאונה, כאשר כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו לתמיכה בטענותיו.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק, קבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

תחילה, ציין בית המשפט כי בבחינת שווי כלי הרכב יש לתת דגש למספר פרמטרים: כלי הרכב נרכש בחו"ל ולא היו נתונים כלשהם בנוגע לעברו; מספר הבעלים שהחזיקו ברכב עד למועד הבדיקה; תוספות כלי הרכב והשפעתן על המחיר.

בית המשפט עמד על תקנה 2(ב) לתקנות המכס (חישוב ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי) הקובעת כי רשויות המס רשאיות לדרוש מסמכים להוכחת ערך הטובין ולדרוש מהיבואן להמציא לידיו חשבון מכר והסכם שבו יפורטו התנאים המנויים בסעיף.

בנוסף, בית המשפט עמד על תקנה 2(ג) הקובעת כי בהיעדר אפשרות לקבוע את ערך הטובין רשאים פקידי רשות המיסים לקבוע את שוויו בהתאם לעקרונות הסכם גאט"ט ואף קיימת אפשרות להגיש ערר על כך בפני וועדת ערר של רשות המסים. לכן, בהליך של ייבוא אישי של כלי רכב ייקבע ערך הטובין בראש ובראשונה, על בסיס "המחיר ששולם או שיש לשלמו" בעד כלי הרכב.

כמו כן, תקנה 2(א) קובעת כי נטל הראיה רובץ לפתחו של המייבא וכי עליו להוכיח מה היה "ערך העסקה", דהיינו המחיר ששולם בפועל על הטובין.

במקרה הנדון, קבע בית המשפט כי התובע לא הציג את כל המסמכים אותם המציא לרשות המיסים לצורך הערכת שווי כלי הרכב. בנוסף לזאת, המומחים מטעם הצדדים לא ניסו להתחקות אחר מסמכים אלה לצורך הכנת חוות הדעת.

עוד הוסיף בית המשפט, כי בהתחשב בכך שהבעלות ברכב הוחלפה מספר פעמים עד ליום ביצוע הערכת השווי מטעם מנורה, ובהתחשב שלא הוצגו בפני בית המשפט נתונים מדוייקים בנוגע למהות התוספות שהותקנו ברכב, יש לקבוע את מחירו המוערך של הרכב על דרך האומדן כמחיר ממוצע בין הערכות השווי מטעמם של מומחי הצדדים, בסך של 502,523 ₪ בתוספת ירידת ערך בסך של 7,538 ₪.

באשר לחלפים שניזוקו והערכת שוויים, ציין בית המשפט כי מחקירתו של שמאי התובע עלה כי מדובר בחלקי רכב שהיו עשויים מאלומיניום, אותם לא ניתן לתקן, בעוד שמעדות שמאי מנורה, עלה כי לא הייתה כל מניעה לבצע את התיקון באמצעות חלפים לא מקוריים, משום שכל החלפים היו בני תיקון.

זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי לפי מדיניות משרד התחבורה במקרים של תאונות דרכים, ברכבים שטרם מלאו להם שנתיים משנת ייצורם, על שמאי הרכבים לוודא כי לא מותקנים ברכבים חלפים משומשים אלא חלפים חדשים בלבד. כמו כן, החלפת חלפים חדשים במקום אלו שניזוקו אין פירושה החלפת חלקים מקוריים בלבד, וניתן לעשות שימוש בחלקים זהים למקוריים שעומדים בתקן הנדרש, כאשר המבחן הקובע הוא האם מצבו הבטיחותי של הרכב יושב למצבו לפני התאונה ולא יורע בעקבות שימוש בחלק משומש.

כמו כן, בית המשפט ציין כי מחוות דעתו של שמאי מנורה עלה כי בדיקה באתר אינטרנט בשם "גלגלים" העלתה כי בסמוך למועד הבדיקה, ניתן היה לאתר חלקים משומשים זמינים בעוד שלפי התדפיס שצורף לחוות דעתו של מומחה התובע, לא היו בנמצא חלפים שכאלו.

בית המשפט קבע כי יש להעדיף את עמדתו של שמאי מנורה, לפיה השווי המשוערך של החלפים הסתכם בסכום של 46,981 ,שכן מדובר היה ברכב יוקרה שיוצר בשנת 2015, בעוד שהתאונה התרחשה בשנת 2018. בנוסף, תחשיבו של שמאי מנורה עלה בקנה אחד עם עמדת משרד התחבורה. יתרה מכך, עמדתו של שמאי מנורה עלתה בקנה אחד עם שני עקרונות העל של דיני הנזיקין - הקטנת הנזק והשבת המצב לקדמותו.

סוף דבר, בנסיבות העניין מצא לנכון בית המשפט לחייב את מנורה לפצות את התובע בסך של 1,983 ₪ בלבד בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.