אושרה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד איי.אי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ בעניין חידוש אוטומטי של פוליסות לביטוח דירה ושינויים בפרמיה ובהשתתפות העצמית ללא הסכמת המבוטח

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד נדונה בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה"), אשר יוצגה ע"י עו"ד דני כביר, לעניין השאלה האם רשאית המשיבה לחדש פוליסות ביטוח הדירה ותכולה באופן אוטומטי וללא קבלת הסכמה מפורשת של המבוטח מראש. ההחלטה על אישור התובענה כייצוגית ניתנה על ידי כב' השופטת הבכירה מיכל נד"ב ביום 7 באוגוסט 2025, בת"צ 30979-01-21.

המבקש, חגי וילנסקי (להלן: "המבקש"), אשר יוצג ע"י עו"ד חיים פינץ, הוא בעלים של דירת מגורים במעלה אדומים, המשועבדת לבנק במשכנתא. במסגרת תנאי המשכנתא נדרש הלווה לערוך ביטוח דירה ולשעבד את הביטוח לבנק. בין השנים 2011-2020 היה המבקש לקוח של המשיבה, אשר ביטחה את דירתו בביטוח מבנה. המבקש לא היה מודע בזמן אמת לשינויים שנערכו בפוליסת ביטוח הדירה שלו בין השנים 2016-2020.

רק בסוף חודש יוני 2020, עקב תקלה בצנרת המים, פנה המבקש אל המשיבה על מנת לקבל ממנה סיוע והנחיות בנוגע לטיפול בנזקי מים. אז התברר למבקש כי פוליסת הביטוח שלו כוללת הגבלה על זהות השרברב שהוא רשאי להזמין לתיקון התקלה, וכי גובה ההשתתפות העצמית הנדרש ממנו הוא 1,390 ₪, לעומת השתתפות עצמית בגובה 491 ₪ בפוליסה לשנת 2017.

בדיקות שערך המבקש העלו כי המשיבה שינתה את תנאי הפוליסה לשנת 2018 באופן חד צדדי, מבלי שהוא ידע על כך ומבלי שנתן לכך אישור מראש או בדיעבד. המשיבה העלתה את הפרמיה בגין נזקי מים מסכום של 279 ₪ בשנת 2017 לסכום של 413 ₪ בשנת 2018. הפרמיה הכללית עלתה בכ-13% - מסך של 1,446 ₪ בשנת 2017 לסך של 1,634 ₪ בשנת 2018. הנזק הכספי שנגרם למבקש עקב החידושים האוטומטיים והעלאת הפרמיה בין השנים 2018-2020 הסתכם ב-1,890 ₪, מתוכם 991 ₪ הפרשי פרמיה ו-899 ₪ ההשתתפות העצמית.

המבקש טען כי המשיבה מחדשת באופן אוטומטי את פוליסות ביטוח הדירה ותכולה של לקוחותיה, כאשר למעשה לא מדובר בחידוש פוליסה אלא בהקמת פוליסה חדשה, שכן המשיבה משנה את תנאי הפוליסה הקודמת. המשיבה מנצלת את ה"חידוש" האוטומטי להעלאת סכומי הפרמיה, לשינוי תנאי הפוליסה ולהוספת ביטוחי משנה שלא היו חלק מהפוליסה במקור, כמו "כיסוי סייבר", כל זאת מבלי לקבל את הסכמת המבוטח ולעיתים אף מבלי לוודא שהוא קיבל הודעה בדבר השינויים.

באופן ספציפי, טען המבקש כי המשיבה הכניסה שינויים משמעותיים בתנאי הפוליסה הקשורים לנזקי מים. במסגרת השינוי, המשיבה שילשה את גובה ההשתתפות העצמית - מסך של 491 ₪ בתנאי הפוליסה לשנת 2017 לסכום של 1,390 ₪ בתנאי הפוליסה לשנת 2018. מעבר לגובה ההשתתפות העצמית, המשיבה שינתה לרעה גם את תנאי הפוליסה עצמה, וקבעה בה תנאים שלא היו קיימים קודם לכן תחת הכותרת "ביטוח כיסוי סיכוני מים". תנאים אלו גורעים מזכויות המבוטחים שהיו לפי הפוליסה הקודמת שלהם, ועל כן המשיבה חייבת לקבל את הסכמתם מראש לשינויים אלו.

המשיבה טענה בתשובתה כי השינויים שנעשו בפוליסה נבעו מיישום הוראותיה של רשות שוק ההון ביטוח וחסכון (המפקח) בתחום נזקי המים, כפי שפורסמו בחוזר 2016-1-21 תיקון הוראות החוזר המאוחד – הוראות בענף ביטוח דירה (להלן: "החוזר"). במשך השנים, מבוטחים רבים הביעו חוסר שביעות רצון מאופן הטיפול בתביעות בתחום נזקי המים בביטוח דירה. בחודש נובמבר 2016, פרסם המפקח את החוזר שביקש להסדיר את תחום נזקי המים ולשפר את רמת השירות במסגרת הכיסוי שניתן בתחום.

המשיבה הסבירה כי בתקופה שקדמה לחוזר, כיסוי עבור נזקי מים היה מוצע ככתב שירות. בהתאם, התנהלות המבוטחים הייתה מול ספקי השירות, כאשר לחברות הביטוח לא הייתה כל ידיעה אם השירות ניתן או לא. חברות הביטוח היו משלמות לספקי השירות סכום שנקבע מראש, ללא תלות במספר מקרי נזקי המים. אופן התקשרות זה הביא לעיתים לפגיעה בתמריץ ליתן שירות מהיר ואיכותי.

כדי לשפר את השירות ולספק למבוטחים מוצר טוב יותר, הורה החוזר לשנות את תנאי הכיסוי הביטוחי בתחום נזקי המים. החוזר העביר את הטיפול והאחריות מספקי השירות לחברות הביטוח. הוראות אלו העלו משמעותית את הסיכון הביטוחי של חברות הביטוח בתחום נזקי המים, ובהתאם לכך המשיבה עדכנה את התעריפים ואת ההשתתפות העצמית בכיסוי סיכוני מים. המפקח על הביטוח אישר את התעריפים המעודכנים. המשיבה טענה כי יידעה את המבוטחים על שיפור הכיסוי והרחבתו בתחום נזקי המים וכן שעדכנה את עלויות הכיסוי וההשתתפות העצמית. עדכון נשלח למבוטחים במייל ובהודעות החידוש לפני כניסתן לתוקף של הפוליסות החדשות.

המשיבה טענה עוד כי למבקש פוליסת ביטוח דירה ארוכת טווח המשועבדת לטובת בנק הפועלים, במסגרת משכנתא שנטל מהבנק. הלוואת המשכנתא היא הלוואה ארוכת טווח וכך גם פוליסת המבנה היא פוליסה ארוכת טווח, שאותה מחויב המבוטח לרכוש עד תום פירעון הלוואת המשכנתא. תקופת הפוליסה היא לשנה קלנדרית אחת אך היא מתחדשת מאליה מדי שנה כברירת מחדל. במסגרת הביטוח ארוך הטווח, ניתנה למבקש בכל שנה "הנחת טווח ארוך" בסך 100 ₪.

השופטת בחנה את טענות הצדדים והגיעה למסקנה, כי יש אפשרות סבירה שהשאלות הנדונות יוכרעו לטובת הקבוצה. בהתייחסותה לשאלה האם המשיבה הייתה רשאית לשנות את ההתקשרות עם המבוטחים לעניין ביטוח מבנה מפוליסה, שחודשה מדי שנה, לפוליסה לטווח ארוך המוארכת מאליה. השופטת קבעה כי מעיון בתמליל השיחה עם המבקש עולה, כי כלל לא הוסברה למבקש משמעות ה"טווח הארוך". כל שנאמר לו מפי הנציגה הוא שהדבר כדאי לו מבחינה כספית. מסקנתה של השופטת הייתה כי הוכח לכאורה שנעשה שינוי בפוליסות מסוג הפוליסה של המבקש (ביטוח מבנה אגב משכנתא) לעניין תקופת הביטוח, מביטוח שנתי לביטוח טווח ארוך. השינוי לא הוסבר לכאורה למבוטחים ועל כן ממילא הם לא נתנו הסכמתם לשינוי. 

לעניין השינויים בסכומי הפרמיה וההשתתפות העצמית, השופטת קבעה, כי אמנם השינוי שנעשה בפוליסות נובע מהשינוי הרגולטורי עקב חוזר נזקי מים, אולם מדובר בנסיבות אלה בחוזה חדש ולא בהארכת החוזה המקורי ועל כן היה עליה לקבל הסכמה של המבוטח לחוזה החדש. השופטת קבעה כי המשיבה לא הוכיחה הסכמה כאמור. למצער גם לא הוכיחה המשיבה כי עמדה בחובת היידוע שחלה בנסיבות כאלה.

השופטת הדגישה, כי הפרמיה, דמי הביטוח, הם יסוד מכונן של חוזה הביטוח. דמי הביטוח מהווים תנאי הכרחי ליצירת החובה ומהווים יסוד מיסודותיו של חוזה הביטוח. לכן שינוי ביסוד מהותי זה של חוזה הביטוח מחייב הודעה בהירה וקליטה. השופטת קבעה, כי המשיבה לא עמדה בחובת היידוע אודות השינויים שערכה בפוליסה בנוגע לפרמיה, להשתתפות העצמית ולמהות הכיסוי ועל כן ממילא לא ניתן לקבוע כי קיבלה הסכמה לשינוי.

השופטת ציינה, כי ההודעות שהוציאה המשיבה אינן מיידעות את המבוטח כי מדובר בהודעה שעניינה שינוי מהותי בכיסוי ובתנאי הפוליסה, לרבות העלאה של הפרמיה ב-13% והעלאת דמי ההשתתפות העצמית כמעט פי שלושה, וכן שינוי מהות הכיסוי. לא כל שכן שלא מדובר ביידוע "בהיר וקליט". לאור חובת תום הלב המוגברת החלה על המשיבה, היה מצופה כי בכותרת המסמך ייכתב באותיות "קידוש לבנה" כי עניינה של ההודעה הוא שינוי מהותי בעניין השירות בנושא תיקון נזקי מים ובשינוי משמעותי בגובה הפרמיה וההשתתפות העצמית, לרבות ציון ההבדלים בין המחיר הקודם למחיר העכשווי.

בהחלטתה, השופטת אישרה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית ובחרה לחלק את הקבוצה לשתי קבוצות נפרדות: קבוצה א' הכוללת כל מבוטח ממבוטחי המשיבה שהמשיבה חידשה את פוליסת ביטוח מבנה הדירה שלו אגב משכנתא מבלי שקיבלה ממנו אישור מפורש לחידוש הפוליסה ו/או מי שהפוליסה חודשה לו מבלי שקיבל הודעה כנדרש או מבלי שנתן הסכמה להעלאת הפרמיה (החל מ-2.5.2018) או להעלאת סכום ההשתתפות העצמית ותנאי הכיסוי בתקופה שבין חודש נובמבר 2016 ועד החלטת האישור; קבוצה ב' הכוללת כל מבוטחיה של המשיבה אשר המשיבה הוסיפה בפוליסות שלהם כיסוי סייבר בפרמיה של 12 ₪ וזאת ללא יידוע כדין של המבוטחים. השופטת קבעה כי המשיבה תישא בשכר טרחה לב"כ המייצג בסכום של 30,000 ש"ח, וכתב הגנה מטעמה יוגש עד ליום 5.11.2025.

הסעדים הנתבעים כוללים צו עשה להורות למשיבה, שככל שהיא תבקש לשנות את שיעורי ההשתתפות העצמית של הפוליסות עליה ליידע את מבוטחיה בהתאם להוראות הדין והפסיקה; השבה למבוטחים של הכספים ששילמו ביתר לנוכח העלאת מחירי ההשתתפות העצמית של הפוליסות ללא יידוע כדין וללא הסכמת המבוטחים; ופיצוי חברי הקבוצות בסכום השווה לעשיית העושר שעשתה במסגרת השינויים בפוליסות של חברי הקבוצות. 

ההחלטה מדגישה את חשיבות חובת היידוע המוגברת החלה על חברות ביטוח כצד החזק בהתקשרות עם מבוטחיהן. ההחלטה מלמדת כי גם כאשר ישנם שינויים רגולטוריים המחייבים עדכון תנאי הפוליסה, יש לקבל הסכמה מפורשת מהמבוטחים ולוודא יידוע בהיר וקליט על השינויים בפוליסת הביטוח.