top of page

פוסטים אחרונים

פיצוי לשוכרת דירה בגלל נזקי רטיבות ועובש שמקורם באיטום לקוי

  • liad60
  • 20 ביוני
  • זמן קריאה 6 דקות

בהיעדר חוות דעת נדחתה טענה שחברת הביטוח שלחה עובדים בלתי מיומנים שגרמו לתקלה חוזרת


ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית משפט השלום בתל אביב -יפו נדונה תביעתה של סטפני הנסליין (להלן: "התובעת") ע"י ב"כ עו"ד נחום הופטמן נגד אסף לב (להלן: "הנתבע 1") ע"י ב"כ עו"ד יצחק לב  וכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2") ע"י ב"כ עו"ד רם צרפתי נגד כלל חברה לביטוח בע"מ ויואל זמיר (להלן: "צד ג'")  ע"י ב"כ עו"ד מאיה כהן-רפה.  פסק הדין תא (ת"א) 53596-01-20 מפי כבוד השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט ניתן בי"ח טבת תשפ"ה, 18 ינואר 2025.


התובעת התקשרה עם הנתבע 1 ומודיע ההודעה לצדדים שלישיים בהסכם שכירות של דירה. הסכם השכירות היה לתקופה של 18 חודשים עם אופציה. התובעת  התקשרה עם הנתבע בהסכם לשכירות הדירה. התביעה הוגשה גם נגד הנתבעת 2 שביטחה את הדירה בתקופה הרלוונטית. כשקיבלה התובעת את מפתחות הדירה כשהיא פנויה מחפצים הבחינה בכתמי עובש בקיר הסלון וסימני רטיבות פעילה בקיר הממ״ד. התובעת פנתה לנתבע 1 והודיעה על בעיות הרטיבות שנמשכו על פני תקופה ארוכה. עובש קיצוני פרץ והתפשט לחלק מהחפצים. התובעת הזמינה שמאי ליתן חוו"ד בעניין הנזקים שנגרמו לרכוש.  נטען כי הנתבע לא עמד בחובתו לפי חוק השכירות והשאילה, שלפיו חב חובת תיקון רחבה כאשר הדרוש תיקון ״גורם הפרעה של ממש לשימוש הרגיל במושכר. נטען כי הנתבע הפר את הסכם השכירות, השכיר לתובעת דירה הסובלת מליקויי רטיבות חמורים שאינה ראויה למגוריה. בנוסף, הימנעותו של הנתבע מלתקן את ליקויי הרטיבות מהווה הפרת הסכם השכירות מצד המשכיר. בנוסף על הנתבע כבעל הדירה חלה חובת זהירות כלפי התובעת והיה עליו לדאוג לתחזוקה שוטפת של הדירה ולמניעת הנזקים.


הנתבע טען שעל התובעת הייתה מוטלת האחריות לתקן כל נזק ופגם שייגרם למושכר. בנוגע לכיסוי הביטוחי נטען שבעקבות פניית התובעת  על בעיית מים, הנתבע פנה אל סוכן הביטוח ומסר הודעה על קרות האירוע. חברת הביטוח הייתה מודעת לנזקים ולכן לא הוכשלה בבירור החבות.  נטען כי מדובר בהתרשלות של חברת הביטוח של תיקון רשלני של הצנרת ולאחר מכן בחוסר תום לב היא מודיעה על היעדר כיסוי על פי הפוליסה, אשר במעשיה ובמחדליה היא גרמה באופן ישיר ובלעדי להפרת ההסכם בין הנתבע לבין התובעת. אשר לסוכן הביטוח נטען, שהוא התרשל כאשר למרות שהנתבע הודיע לו על קרות האירוע, נטען כי עקב טעות של סוכן הביטוח התברר שהפוליסה לא הייתה קיימת והיה צורך שהסוכן יקומם את הפוליסה.


 חברת הביטוח טענה שמדובר בדירת קרקע שסבלה מהזנחה, רטיבות קשה, טחב, כתמי עובש נרחבים המעידים על בעיות של רטיבות ובעיות של חוסר איטום קשות. לטענתה, הנתבע ידע על הבעיה והסתיר מהתובעת את העובדות על מצבה הרעוע של הדירה.  אין יריבות בין התובעת לבין חברת הביטוח ולכן יש לדחות את תביעתה. חברת הביטוח לא ביטחה את התובעת ואין כיסוי לרכוש שלה. נטען כי הנתבע הכשיל כל ניסיון של השמאי לבקר בדירה שבעת ההיא הייתה באחזקת התובעת. בנוגע להודעה לצדדים שלישיים נטען שיש לראות במעשיו של הנתבע כרשלנות רבתי המלווה בפזיזות או בהיעדר אכפתיות מצדו. התנהלותו סטתה באופן ניכר מרמת הזהירות הנדרשת ממבוטח סביר. חוזה הביטוח כמו כל חוזה כפוף לחובת תום הלב. הנתבע ידע שדירתו אינה ראויה למגורים והוא אינו יכול לדרוש שיפוי מחברת הביטוח.


 סוכן הביטוח טען שעם קבלת עדכון מהנתבע  נשלחו אנשי מקצוע לטפל בבעיה. לאחר מכן לא הועלתה טענה על הטיפול. מאוחר יותר כשהנתבע פנה לסוכן הביטוח ועדכן כי יש לו נזק צנרת התברר שאכן בשל טעות לא חודשה הפוליסה אך זו חודשה רטרואקטיבית. גם בפעם הזו נשלח איש מקצוע מטעם חברת הביטוח. מהתביעה עולה שהנתבע היה מודע לנזקים ולבעיית הרטיבות אך הוא לא דיווח אודותם לסוכן הביטוח משך כשנה ובכך גרם לנזקים שהיו יכולים להצטמצם. נטען כי סוכן הביטוח פעל באופן מיטבי ללא שום התרשלות.


בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבע שהשבר באמבטיה הוא הגורם להתפשטות העובש בדירה, כי מכלול הנסיבות מצביעות על כך שהרטיבות והעובש מקורם מחדירת מים מקירות החוץ. מטעם התובעת הוגשה חווה"ד שבה צויין שזיהה מוקדי רטיבות חיצוניים בקירות הדירה כתוצאה מרטיבות שעולה מהקרקע ומי גשמים עומדים מחלחלים לקירות הבית. הנתבע לא הגיש חוו"ד נגדית והוא אף הכיר בכך שכבר במועד כניסתה של התובעת לדירה הייתה רטיבות פעילה מהקירות החיצוניים, כלומר יש ראיה ואף הסכמה מצד הנתבע, שלפחות במקרה אחד הייתה חדירה של רטיבות מהקירות החיצוניים דבר שמצביע על איטום לקוי של קירות החוץ. בית המשפט ציין שהנתבע לא התמודד עם מקור הבעיה של חדירת המים מבחוץ.


השמאי  קבע שיש חדירת מים מהקירות החיצוניים ושמדובר ברטיבות של פרקי זמן ארוכים. הנתבע לא הצליח לערער את קביעותיו. גם השמאי מטעם חברת הביטוח, ציין שמעדויות בתיק עולה שנמצאו בדירה רטיבויות שונות שמקורן בהצטברות מי גשמים בחצר הבניין ובחלחול המים מבעד לקירות חיצוניים. הוא הבחין בגינה בקירות שבחלקם מפוררים, טיח נופל, נראו סימנים לרטיבות, ומדובר בכמה קירות לא באחד. כך שכל גשם או רטיבות שתהיה תחדור דרך הקיר.


בית המשפט ציין שהנתבע נמנע מהגשת חוו"ד שתצביע על  איטום תקין של הקירות החיצוניים. הוא  הסתפק בעדותו שלו כבעל דין ובהעדתו של הדייר שגר בדירה לפני התובעת, שהגיע לדירה בסמוך לאחר כניסתה של התובעת כדי לטפל בתיקוני צבע בחלק הפנימי של הדירה. עדותו של הדייר לא סייעה לנתבע בגלל שהוא לא שלל את האפשרות שהייתה רטיבות פעילה בזמן שהותו בדירה. בית המשפט קבע שמדובר בעדות שמשקלה נמוך ודחה את טענות הנתבע שהשמאי אינו מומחה לאיטום ולכן אין לייחס לחוו"ד משקל כלשהו. לו רצה הנתבע להפריך את טענות השמאי היה עליו להגיש חוו"ד מטעמו. בית המשפט קבע שעדותו של השמאי רלוונטית שכן במסגרת עיסוקו הוא בעל ניסיון רלוונטי בתחום נזקי הרטיבות ובכלל זה בקביעה שהיא מספקת לצורך הוכחת תביעת התובעת שבדירה היו ממצאים לחדירת מים מקירות החוץ.


בית המשפט קבע שהתובעת הוכיחה את גרסתה שנתמכת בחוו"ד של שני שמאים.


בית המשפט דחה את טענת הנתבע, שהעובדה שהתובעת בחרה שלא לממש את האופציה לצאת מהדירה מהווה אינדיקציה לכך שלא היו בעיות רטיבות בדירה. בית המשפט קיבל בל את עדות התובעת שהאמינה לנתבע שהוא יטפל בבעיה ושאם הבעיה הייתה נפתרת, הדירה שהיא שכרה הייתה טובה לה. והוסיף בית המשפט שבתכתובת בין התובעת לבין הנתבע אין ויתור על טענות התובעת או הודאה שהדירה ללא נזקים, להיפך, גם בהתכתבות התובעת מזכירה את הצורך לתקן את נזקי הרטיבות והעובש.


 בית המשפט הגיע לכלל מסקנה, שמי שאחראי לנזקים שנגרמו לתובעת הוא הנתבע שברשלנותו לא טיפל במוקדי חדירת המים מקירות החוץ, ועל כן הנתבע חב בנזקי התובעת.


 אשר לטענת האשם התורם, כשהתובעת שלחה לנתבע את ההודעה על אודות התפשטות העובש, היא גם הודיעה לו שהיא נוסעת לחו"ל. כששהתה בחו"ל כחודש היא הייתה מודעת לכך שישנה נזילה פעילה ושיש התפשטות של עובש בדירה. בכל אותו הזמן הדירה הייתה סגורה ונעולה כשהתובעת היא היחידה שמחזיקה במפתח לדלת הדירה. התובעת טענה שהבדלי מנטליות והיותה עולה חדשה עמדו בבסיס התנהלותה. בית המשפט דחה את הטענה. לחות ועובש אינם עניין תלוי תרבות וגם עולה חדש צריך לדעת שאם הוא נועל את הבית ללא אוורור כשיש רטיבות פעילה, העובש צפוי להתפשט. בית המשפט קבע שאין די במשלוח הודעות לבעל הבית והיה עליה לפעול בצורה אקטיבית ולדאוג שהנתבע יקבל מפתח לדירה ולכן יש לה רשלנות תורמת בשיעור של 40%.


בהיעדר חוו"ד נגדית בית המשפט קבע את סכום הנזק הממוני בהתאם לחוות דעתו של השמאי.

 

כמו כן בית המשפט פסק לתובעת פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לה בקשר לרטיבויות בדירה מכיוון שהתובעת נקלעה שלא ברצונה לתקופת שכירות מטלטלת שדרשה ממנה אינספור תיאומים מול הנתבע, המתנה לאנשי מקצוע וחיים בין קירות לחים ומעופשים. העובדה שהתובעת הפגינה סבלנות ואיפשרה לנתבע לנסות ולתקן את המפגעים מהווה פרמטר לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני.


בית המשפט דחה את הבקשה להשבת מחצית דמי השכירות ששילמה לאורך התקופה בה שהתה בדירה, בגלל שהיא לא עוגנה בחוו"ד והפיצוי שנפסק בגין עוגמת הנפש "בולע" נזקים כאלה.


בית המשפט קבע שבצדק נטשה התובעת את המושכר, שכן כפי שגם העיד השמאי הדירה לא הייתה ראויה למגורים. התובעת הודיעה על ביטול ההסכם מכיוון שהנתבע הוא זה שהפר את ההסכם ע"י כך שלא פעל לתקן את המפגע שהיה קיים עוד מהיום הראשון לכניסתה לדירה. היות שכך התובעת הייתה רשאית לתת הוראה לביטול השיקים שהוחזקו על ידי הנתבע, ושלא היה מקום שהוא יגיש אותם לביצוע בהוצל"פ.


בית המשפט ציין,  שהתובעת הגישה תביעה נגד חברת הביטוח על-אף שלא טענה טענות שמבססות עילת תביעה. פוליסת הביטוח שהנתבע רכש כללה כיסוי למבנה בלבד. לתובעת לא הייתה פוליסה ולכן עילת התביעה היחידה שלכאורה יכלה להיות לה הינה עילת הרשלנות. בית המשפט קבע שחברת הביטוח לא התרשלה, לא כלפי הנתבע ולא כלפי התובעת, ולכן דחה את התביעה נגד חברת הביטוח ואת ההודעה לצדדים שלישיים נגדה ונגד סוכן הביטוח.


הנתבע בהודעה לצדדים שלישיים טען שחברת הביטוח שלחה עובדים בלתי מיומנים שעשו עבודה לא מקצועית שגרמו לתקלה לחזור ולגרום לנזק. בנוסף אי חידוש הפוליסה במועד, עיכב את משלוח אנשי המקצוע לטפל בנזילה. בית המשפט דחה את הטענה שנוגעת בטענות שבמומחיות שאותן היה צריך לגבות  בחוו"ד. נקבע שאין קשר בין האירועים השונים בגללם הגיעו נציגי חברת הביטוח לדירה. אם, הנזק באמבטיה היה הגורם לרטיבות פעם אחר פעם ניתן היה לבסס טענה לרשלנות של עובדי חברת הביטוח, אבל הנזק באמבטיה ניזוק פעם אחת ותוקן ולכן לא ניתן לייחס רשלנות לעובדי חברת הביטוח.


בית המשפט היפנה לפרק החריגים לפוליסה שבה צויין במפורש שההרחבה אינה מכסה נזק שסיבתו איטום לקוי או חוסר איטום או רטיבות הנובעים מחלחול או חדירת מי גשמים וכן נזק מספיגת מי גשמים או מים כלשהם בקירות החיצוניים. אחריות הנתבע בנוגע לקירות החוץ ולאיטום של מעטפת הדירה לא נבעה רק מחובתו כמבוטח סביר אלא גם בשל האחריות הבלעדית שלו בהתאם לתנאי הפוליסה, לנזקים שמקורם מחדירת מים מהמעטפת החיצונית. לכן קבע בית המשפט שהנתבע לא יכול להיבנות מהביקורים של העובדים מטעם חברת הביטוח שהיו בדירה מכיוון שהחובה לבדוק האם יש ליקוי בקירות החוץ מוטלת רק עליו. היות שהנזק בדירה נגרם בשל חדירת מים מקירות החוץ ולא בשל הנזק באמבטיה והתובעת שהתה בחו"ל והאמבטיה לא הייתה בשימוש, אין משמעות לעיכוב בהגעה של אנשי המקצוע מטעם חברת הביטוח לטפל בנזק באמבטיה. עיכוב של מספר ימים בקימום הפוליסה לא היה הגורם לנזק למיטלטלין של התובעת. לכן נדחתה גם הטענה הנוגעת לתפקודו של סוכן הביטוח.


בית המשפט דחה את התביעה. הנתבע ישלם לתובעת 60% מסכום הנזק שנקבע ופיצוי על עוגמת נפש. התביעה נגד חברת הביטוח, נדחית. ההודעה לצדדים שלישיים נדחית.


  ** עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

 
 

חיפוש על-פי תגיות

bottom of page