נפילה בשטח העיריה ונזקי גוף – מי אחראי ומי צריך להוכיח את רכיבי הרשלנות?

ג'ון גבע - הדר, משרד עורכי דין (2023)

רקע : בבית משפט השלום בתל אביב – יפו נדונה תביעתו של פלוני (להלן: "התובע") אשר יוצגה על ידי עו"ד ניר אבישר מטעם הסיוע המשפטי כנגד עיריית רמת גן (להלן: "הנתבע") אשר יוצג על ידי עו"ד אייל לוי. פסק הדין (ת"א 26406-12-20) ניתן מפי כבוד השופטת אורלי מור-אל.

לבית משפט השלום הוגשה תביעה לפיצוי התובע בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו לאחר שנפל עקב מפגע במדרכה בשטח הנתבעת (להלן: "העירייה").

טיעוני הצדדים :על פי הנטען בכתב התביעה, האירוע התרחש בשנת 2018, בעת שהתובע הלך לתומו על מדרכה בשטח העירייה ונפל כתוצאה ממפגע במדרכה המשמשת דרך ציבורית. כתוצאה מכך, נגרם לתובע שבר מורכב ביד ימין. לכתב התביעה, צורפה חוות דעת רפואית לפיה נגרמו לתובע 10% נכות בגין מגבלות בתנועות שורש כף היד וכן 5% נוספים בגין צלקת ניתוחית.

העירייה טענה, כי תביעתו של התובע אינה מגלה עילה וכי אין המדובר במפגע שעלה כדי התרשלות והצדיק תשלום פיצוי. כמו כן, העירייה הגישה חוות דעת מטעמה לפיה נותרו לתובע 5% נכות בגין מגבלת תנועות שורש כף היד ובגין הצלקת. לשיטת המומחה מטעמה לא נותרה נכות.

בסופו של דבר, הצדדים הסכימו לנהל את התיק לפי נכות אורתופדית בשיעור של 7.5% ובגין הצלקת כל אחד מן הצדדים טען את טענותיו בהתאם לחוות הדעת מטעמו.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק, קבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל.

תחילה, ציין בית המשפט כי ניתן היה להתרשם שהתובע דיבר אמת וסיפר את הדברים כהווייתם ואף תיעד את המקום מיד לאחר הנפילה. אמנם, התובע לא ידע להצביע על הגורם המדויק שהביא לנפילתו, ואולם לא ניתן לצפות מאדם שנפל ונפגע להצביע ברמת דיוק מלאה על מקום הנפילה, כאשר מדובר במקום שכלל כמה וכמה מכשולים. בשים לב למצב הערוגה וסביבת העץ, המסקנה ולפיה האירוע נגרם בשל אותם מפגעים סבירה, הייתה הגיונית והתחייבה גם מבלי שהתובע נדרש להצביע על המקום המדויק. על כן, נקבע כי האירוע התרחש במהלך הליכה שגרתית בעיר, בעת שהתובע ביקש לעבור בערוגה ליד העץ, כשל ונפל עקב מתווה הקרקע.

לפיכך, היה על בית המשפט לבחון את השאלה האם ערוגת העץ וסביבתו, היוו מפגע כטענת התובע, או שמא מדובר בכורח שורשיו של העץ, ולא במפגע שאמור להקים אחריות, כטענת העירייה.

החלטת בית המשפט והנימוקים : בית המשפט הדגיש, כי על הרשות המקומית, כמי שאמונה על תקינות השטחים ברחבי הרשות וטיפול בהן בצורה מיומנת וזהירה, מוטלת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי תושבי העיר ומבקריה, שכן הרשות המקומית יכולה וצריכה לצפות שקיומם של מפגעים יובילו לפגיעה בתושבים. עם זאת, לא כל אירוע נפילה של אדם בשטחה מעיד על רשלנות של הרשות המקומית בתחזוקת המרחב הציבורי וכרוך בהטלת חבות. משכך, היה על התובע להראות שהתאונה אירעה בשל מפגע שחובת מניעתו הונחה לפתחה של העירייה, והימנעותה למלא את חובתה יצרה סיכון לא סביר שהתממש והוביל לתאונה.

עוד הוסיף בית המשפט, כי מקום בו מוטל על התובע להוכיח ידיעה המצויה בידיעתו הייחודית של הנתבע, התובע יידרש לעמוד בנטל קל של הבאת ראיות ראשוניות, עד שהנטל להבאת ראיות יעבור לנתבע. כלומר, ככל שהעירייה לא תביא ראיות בנוגע לעובדות המצויות בידיעתה הייחודית, ניתן יהיה לקבוע ממצאים לחובתה.

בית המשפט ציין, כי מעיון בתמונות שהובאו לפניו ושמיעת העדויות עלה כי מדובר בעץ שסביבתו תוחזקה באופן לקוי, בכך שלא היה תיחום מוסדר לערוגת העץ, המרצפות התרופפו והיו מונחות במקומות שונים, דבר שיצר היעדר ריצוף אחיד, ומתווה מרובה מפגעים. מתוך התבוננות בעצים הבאים בשורה, עלה כי לא הייתה כל מניעה לתחזק את סביבת העץ באופן תקין, על ידי המשכת מתווה השטח עד לעץ עצמו על ידי בטון וכיסוי השורשים. על כן, התובע עמד בנטל להוכיח שהיה מפגע בר טיפול בסביבת העץ, בשטח המדרכה ושנפילתו נגרמה ממפגע זה. העירייה אשר נושאת בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפיו, התרשלה בכך שלא ראתה לעצמה חובה לדאוג לתקינות ערוגת העץ וסביבתה.

בית המשפט הדגיש, כי אין ספק שמדרכות אינן אמורות להיות מישור גיאומטרי, וצפויים להימצא בהם שיבושים שעשויים להכשיל את עוברי הדרך, לרבות סדקים שנעשים מבלאי סביר, שעשויים לגרום להיתקלות ונפילה. החובה הבסיסית של הרשות המקומית, היא לקיים מערכת פיקוח וטיפול שיבטיחו הקטנת המפגעים ככל הניתן. במקרה הנדון, נטען כי העירייה אמורה הייתה לבדוק את העץ אחת לתקופה, אולם לא הוכח מתי בדיקה זו נעשתה ומה היו ממצאיה.

יתר על כן, בית המשפט העמיד את אשמו התורם של התובע בשיעור של 25%. האירוע אירע בשעות הבוקר, בסביבה מוכרת יחסית לתובע, וניתן היה להבחין במפגע. התובע יכול היה לעבור במקום אחר במדרכה ולאו דווקא בסמוך למפגע.

סוף דבר: בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את העירייה לשלם לתובע סך של 37,500 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.