נדחתה טענה למעורבות המבוטח בגניבת הרכב מכיון שהרכב נגנב באמצעות שימוש במפתח הרכב והקשת קוד הקודן

אין לפטור חברת ביטוח מחבותה לשלם תגמולי ביטוח רק על יסוד חשד תיאורטי

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית המשפט השלום בבית שמש נדונה תביעתו של רועי יעיש (להלן: "התובע") ע"י ב"כ עוה"ד יגאל בן דוד נגד מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן:"הנתבעת") ע"י ב"כ עוה"ד עידו רביד נגד דניאל איבגוי (להלן: "צד ג'" או"איבגוי").  פסק הדין תא (בי"ש) 23407-10-22 מפי כבוד השופט אלעד לנג ניתן בו' טבת תשפ"ה, 06 ינואר 2025.

לבית המשפט הוגשה תביעה כספית שעניינה סירוב הנתבעת לשלם לתובע תגמולים בגין רכב אשר בוטח על ידה בביטוח מקיף ונגנב.

התובע הנו בעל עסק להסעת נוסעים ולו, בין היתר, אוטובוס ציבורי זעיר אשר בוטח אצל הנתבעת בביטוח מקיף. ברכב נהגו שני עובדים של התובע .כל אחד מהם החזיק בעותק מקורי של מפתח הרכב ובו שולל תנועה מובנה ובהתאם לדרישות המיגון של פוליסת הביטוח, מערכת "עלוקה" להשבתת הנעה שניתנת לנטרול באמצעות הקשת קוד ומערכת איתור מיקום הרכב של חברת "איתורן".

הרכב נגנב באמצעות הנעתו במפתח והקשת קוד הקודן. הרכב חצה את מחסום הגבול בדרכו לרשות הפלסטינית. תלונה על גניבת הרכב הוגשה על ידי התובע למשטרת ישראל באותו בוקר. שלושת  עותקי מפתח הרכב נמסרו על ידי התובע לנציג הנתבעת. 

מוסכם על הצדדים, כי בעת רכישת הרכב נמסרו לתובע שלושה עותקים של מפתחות הרכב עם שלט וכי עותקים אלה אינם ניתנים לשכפול.

הנתבעת דחתה את דרישת תשלום תגמולי הביטוח, שהפנה אליה התובע בטענה שפוליסת הביטוח אינה מכסה נזקים שנגרמו בזדון לרבות גניבת הרכב ע"י המבוטח או עובדיו. לנוכח חשד של הנתבעת כי נהגי הרכב היו מעורבים בגניבה בכך שהשאירו  לאיבגוי מפתחות וקוד לקודן. ממידע שהתקבל אצל הנתבעת לפיו החשוד בגניבת הרכב מסר בחקירתו במשטרה, שמפתחות הרכב, קוד הקודן וסכום כסף הושארו לו "באזור הרכב" אותו הוא נדרש להעביר לשטחי הרשות הפלסטינית.

התובע עותר לחייב את הנתבעת בתשלום מלוא תגמולי הביטוח בצרוף ריבית מיוחדת לפי ס' 28א לחוק חוזה ביטוח, נוכח התחמקות הנתבעת מלשלם לו את המגיע לו,  פיצוי בגין עוגמת נפש, הוצאות וזמן בטלה. לטענת התובע אין יסוד לטענות הנתבעת בדבר מעורבותו שלו ושל עובדיו  בגניבת הרכב. כן טוען התובע כי העובדה ששלושת עותקי מפתח הרכב נמסרו לנתבעת ביום הגניבה וזה שוללת את האפשרות כי נעשה שימוש במי מהם לצורך גניבת הרכב.

הנתבעת טוענת, שהיא פטורה מלשלם לתובע את תגמולי הביטוח לנוכח כך שהתובע באמצעות עובדיו מסרו לה עובדות כוזבות או העלימו עובדות רלוונטיות או קשרו קשר לביצוע מקרה הביטוח בכוונת מרמה. לכן היא עותרת לדחות את התביעה במלואה. הנתבעת שלחה הודעת צד שלישי נגד האדם ביצע את גניבת הרכב מר איבגוי, שמכיון שנמנע מלהגיש את הגנתו ניתן נגדו פסק-דין המטיל עליו כל חיוב אשר יוטל על הנתבעת.

בית המשפט ציין, שמושכלות יסוד הן כי על המבוטח הנטל להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש ועל המבטח מוטל להוכיח כי חל סייג או פטור מאחריות. הוכחת טענות של תרמית מחייבת את הטוען להן לעמוד ברף ראייתי גבוה מזה הנהוג במשפט האזרחי וזאת באמצעות הבאת ראיות כבדות משקל.

אין מחלוקת, שהתובע הוכיח את התרחשות מקרה הביטוח. הראיות מעלות כי הרכב, אשר היה מבוטח בביטוח מקיף אצל הנתבעת  נגנב, ממקום חנייתו בבית שמש אל שטחי הרשות הפלסטינית, על ידי איבגוי אשר הניעו באמצעות מפתח והקיש את קוד הקודן של הרכב. המחלוקת בין הצדדים היא האם מתקיים החריג לפוליסת הביטוח, שעניינו במסירת עובדות כוזבות או העלמת עובדות רלוונטיות או קשירת קשר לביצוע מקרה הביטוח בכוונת מרמה על ידי המבוטח או מי מטעמו. האם הנתבעת עמדה בנטל השכנוע המוגבר והצליחה להוכיח שהתובע או מי מטעמו השתתפו בביצוע מעשה הגניבה.

בית המשפט קבע, שהנתבעת לא הביאה כל ראיה פוזיטיבית שהיה בה כדי להוכיח שהתובע או עובדיו מסרו לגורם בלתי מורשה כלשהו את העתק מפתח הרכב שהיה ברשותם ואת קוד הקודן של הרכב. גרסה זו גובתה על ידי איבגוי עצמו. במקום להביא ראיות פוזיטיביות הנתבעת ביססה את טענתה זו אך ורק על המסקנה הנסיבתית המסתברת, לשיטתה, שיש ללמוד על מעורבות התובע ועובדיו באירוע גניבת הרכב על יסוד צירוף העובדה שהרכב נגנב באמצעות שימוש במפתח הרכב והקשת קוד הקודן ביחד עם העובדה שלתובע ולשני הנהגים מטעמו היו העתקים של המפתח וקוד הקודן.

בית המשפט קבע, שהנתבעת לא הוכיחה שהרכב נגנב דווקא באמצעות שימוש באחד משלושת מפתחות הרכב שהוחזקו בידי התובע ונהגיו ולא באמצעות מפתח נוסף שנמסר לידי איבגוי ושימש אותו כדי להניע את הרכב. הנתבעת נמנעה מלבדוק מה מספר המפתחות הכולל שיוצר עבור הרכב. הימנעות הנתבעת מלהביא ראייה בעניין זה, מניחה שלו הייתה מביאה ראיה בעניין זה היא הייתה פועלת לחובת הנתבעת.  כמו כן, טענת הנתבעת נסתרה באופן ישיר על ידי הדברים שמסר איבגוי שאמר, שעותק המפתח שבו הוא עשה שימוש אינו דומה לאף אחד משלושת מפתחות הרכב שהוחזקו על ידי התובע וכן שהשאיר את הרכב כשמפתחות בתוכו. בית המשפט הדגיש שהנתבעת, לא התמודדה עם הטענות הפוזיטיביות האלה ולא היה לה הסבר או טענה מדוע  שאיבגוי ישקר בעניינים אלה במיוחד בהתחשב בעובדה שהיה לו אינטרס אישי לכך שתביעת התובע תידחה כי הוגשה נגדו הודעת צד שלישי.

בית המשפט קבע כי עדותו של איבגוי בבית המשפט הייתה מהימנה, ישירה, כנה וקוהרנטית. בית המשפט מזכיר ששלושת המפתחות של הרכב שהיו בידי התובע ועובדיו נמסרו על ידי התובע לנציג חברת הביטוח שעות בודדות לאחר אירוע הגניבה, כך שהמסקנה ההגיונית הראשונה שיש ללמוד מכך היא שהמפתחות שהיו בידי התובע ועובדיו לא שימשו לצורך גניבת הרכב. גם ביחס לקוד הקודן של הרכב, הובהר בראיות שגורמים נוספים פרט לתובע ונהגיו החזיקו בידיהם את קוד הקודן והנתבעת לא  ערכה בירור מינימאלי לגבי האפשרות שהקוד נמסר על ידי מישהו מעובדי גורמים אלו ל איבגוי. הימנעות הנתבעת לערוך בירור מובילה להניח שלו היה נערך בירור שכזה הוא היה מוביל לתוצאה שאינה תומכת בטענות הנתבעת.

בית המשפט קבע שאין מקום לאפשר לחברת ביטוח לפטור את עצמה מחבותה לשלם למבוטח תגמולי ביטוח אך על יסוד חשד תיאורטי. על חברת הביטוח לעמוד בנטל הראיה, בפרט כאשר מדובר בחשד למעשה מרמה. בית המשפט קובע שהנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח שהתובע או נהגיו היו מעורבים במעשה הגניבה, ולא עמדה בנטל הראייתי המוגבר להוכיח כי הם מסרו לה עובדות כוזבות או העלימו עובדות רלוונטיות או קשרו קשר לביצוע מקרה הביטוח בכוונת מרמה. התובע הוכיח את קיומו של האירוע הביטוחי המכוסה בפוליסת הביטוח של הרכב ודחה את טענות הנתבעת בדבר התקיימותו של חריג לפוליסה ולכן התובע זכאי לקבל מהנתבעת את תגמולי הפוליסה בניכוי ההשתתפות העצמית בתוספת ריבית ממועד האירוע הביטוחי ועד למועד התשלום בפועל.

ס' 28א לחוק חוזה הביטוח מקנה לבית המשפט סמכות להטיל ריבית מיוחדת במקרים בהם מבטח לא שילם במועד את תגמולי הביטוח שאינם שנויים במחלוקת בתום לב. הוראות החוק מקנה לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת לפסוק, למעשה, פיצוי "עונשי" שאינו תלוי בנזק. בית המשפט לא סבר שניתן לקבוע שהמחלוקת העובדתית והמשפטית שהעלתה הנתבעת להגנתה נעשתה בחוסר תום לב, או שההליך מצד הנתבעת נוהל בחוסר הגינות. על אף שטענת ההגנה שהעלתה הנתבעת נדחתה. בית המשפט לא קיבל את בקשת התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי מיוחד.

בית המשפט אישר פיצוי בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובע כתוצאה מדחיית דרישת הפיצוי שלו, אילצה אותו לנהל את עסקו ללא הרכב שנגנב וגם בשל החשד שהופנה כלפיו וכלפי עובדיו כי היו מעורבים במעשה.

 בית המשפט קיבל את התביעה.

** עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.