מי זכאי לכספי ביטוח החיים במקרה שבו ההוראה בצוואה נוגדת את הרישום בפוליסה?

ג'ון גבע - הדר, משרד עורכי דין (2023)

בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, נדונה תביעתה של ע.ש (להלן: "התובעת"), נגד י.י.ז ו-ד.ז (להלן: "הנתבעים"). פסק הדין (ת"ע 12138-07-23), ניתן ביום 25 בחודש פברואר 2024, מפי כבוד השופטת איריס אילוטוביץ' סגל.

במקרה הנדון, נדרש ביהמ"ש להכריע האם ההוראה הכתובה בצוואת המנוח, לפיה הביטוחים מהווים חלק מהרכוש אותו הוא מצווה לתובעת (אשת המנוח), גוברת על רישומה של מוטבת אחרת בפוליסת הביטוח?

במסגרת צוואה, שנערכה בשנת 2022, ציווה המנוח להוריש לתובעת (אשתו), את כל רכושו "מכל מין שהוא ובכל מקום בין בארץ ובין בחוץ לארץ, לרבות...ביטוחים...". בניגוד לכך, בפוליסת הביטוח רשומה מוטבת אחרת (אחות המנוח, אשר הנתבעים הם יורשיה), זאת בשים לב לכך שרישום אחות המנוח כמוטבת בפוליסה נעשה בשנת 1989, טרם נישואיו לתובעת. תחילה, סירבה חברת הביטוח להעביר את הכספים לידי התובעת בטענה שעל פי תנאי הפוליסה יש להעביר את הכספים ליורשיה של המוטבת בפוליסה. אולם, לאחר מכן הסכימה חברת הביטוח להעביר הכספים זאת לאחר הגשת התובענה דנן, במסגרתה עתרה התובעת למתן פסק דין הצהרתי, בו ייקבע, כי על פי צוואת המנוח היא הזכאית לקבל את כספי הביטוח ולא יורשיה של המוטבת. בהתאם הועבר לידי התובעת סכום של 254,000 ₪ מידי חברת הביטוח. עד למועד כתיבת פסק הדין לא הגישו הנתבעים כל בקשה לתיק בית המשפט, ואף לא התייצבו לדיון, חרף העובדה שהומצא להם כתבי בית הדין.

תחילה, ציין בית המשפט את הוראת לשון תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לפיה, רשאי בית המשפט לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד, ככל שלא הוגש כתב הגנה במועד שנקבע לכך או שכתב ההגנה נמחק. משכך, מצא ביהמ"ש לנכון ליתן פסק דין בהיעדר הגנה בעניין הנדון.

בהמשך, ציין ביהמ"ש, כי לא הובאו כל ראיות הסותרות את טענת התובעת, לפיה רצונו של המנוח היה להוריש את כל רכושו על פי הצוואה, לרבות את כספי הביטוח לאשתו ולילדיו. כך גם, לא נמצאה כל הוכחה לרצונו של המנוח להוריש רכוש כלשהו לאחותו ז"ל או למי מילדיה.

לצורך הכרעת הסוגייה, פנה ביהמ"ש להוראה הקבועה בחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") ולהוראה הקבועה בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").

סעיף 147 לחוק הירושה, קובע, כי "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון". היינו, כספים שיש לשלמם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, אינם נכללים בעזבון ומשכך אין לחלקם על פי דיני הירושה, אלא על פי ההוראה שנתן המנוח לחברת הביטוח בטופס המוטבים. אולם, על פי החריג לכלל, רשאי המבוטח להתנות, כי הכספים הללו נכללים בגדר העיזבון. אכן, נקבע בפסיקה, כי יכול וההתניה לפיה כספי הביטוח מגיעים לעזבון, תיקבע בצוואה, אולם על ההוראה הרלוונטית לעניין זה בצוואה להיות ברורה ומפורשת וכל מקרה ייבחן לגופו.

על כך הוסיף ביהמ"ש, כי עיון בסעיף 147 לחוק הירושה מלמד, כי תכליתו היא לקיים את רצון המצווה, במסלול המקביל לדיני הירושה באמצעות קביעת מוטבים ברורה. לאורך השנים התרככה הגישה בפסיקה, לפיה על ההוראה הרלוונטית להיות ברורה ומפורשת וזו פורשה בהתאם לרצון המנוח ואומד דעתו. בהקשר לכך, התייחס ביהמ"ש להוראה המצויה בסעיף 54 לחוק הירושה, המבקשת להגשים את רצון המנוח ולפיה "(א) מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה - כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות; (ב) צוואה הניתנת לפירושים שונים, הפירוש המקיים אותה עדיף על פירוש שלפיו היא בטלה". לצורך המחשת תכלית הגשמת רצון המנוח, התייחס ביהמ"ש לפסיקת ביהמ"ש העליון שקבעה, כי "אומדין דעתו של המצווה כדי שיקויים כל מה שהיה בדעתו וברצונו (סעיף 54(א) לחוק), ואין מסכלים רצונו של המת מפאת פגמים שבצורה בלבד" וכי  "כאשר בלב העניין מצוי עקרון הגשמת רצון המת, המהות היא החשובה ולא הצורה, וכי אין זה ראוי לסכל את רצונו של המת מנימוקים פורמאליים".

בהמשך התייחס ביהמ"ש להוראה המצויה בחוק החוזים הקובעת בסעיף 36(ב), כי ביטול זכותו של מוטב יכולה להיעשות באחת משתי דרכים: דרך אחת- בהודעה לחברת הביטוח; דרך שנייה- באמצעות צוואה שהודעה עליה ניתנה לחברת הביטוח. בקשר לכך, הסביר ביהמ"ש, מתעוררת השאלה, האם ההודעה על קיומה של צוואה המכילה הוראה ביחס לכספי הביטוח צריכה להיות מוגשת על ידי המבוטח, טרם פטירתו או שיכולה היא להיות מוגשת על ידי אחר לאחר הפטירה?

לאור השנים הועלו עמדות שונות ביחס לשאלה זו בפסיקה, כך שעל פי גישה אחת ההודעה על קיומה של צוואה, המכילה הוראה ביחס לכספי הביטוח צריכה להיות מוגשת לחברת הביטוח טרם פטירת המבוטח ועל ידי המבוטח בעצמו ואילו גישה שנייה גורסת, כי ההודעה, כאמור, יכול שתהיה מוגשת לחברת הביטוח גם לאחר פטירת המבוטח וזאת על ידי צד ג'. מנגד, הזכיר ביהמ"ש את עמדתם של השופט שוחט, השופט מ' גולדברג ועו"ד י' פלומין, לפיה סעיף 36(ב) מעניק עדיפות לאינטרס הבחירה של הנושה על פני אינטרס ההסתמכות של המוטב, וכן, כי החוזה להעברת כספי החשבון במות המבוטח למי שהורה עליו המבוטח בכתב, הוא חוזה לטובת צד שלישי ומשכך הזכות לשנות את תנאי החוזה או לקבוע מוטב אחר נתונה לחבר בקופה וזאת גם בהודעה חד צדדית וללא הסכמת החייב. ביהמ"ש סיכם בהקשר זה, כי על פי סעיף 36(ב) לאחר פטירת המבוטח, רק צוואה אשר ניתן לגביה צו קיום צוואה ניתן יהיה לראותה ככזאת המקיימת את דרישת הסעיף.

עוד הוסיף ביהמ"ש, כי בדונו בשאלה זו עולה הצורך לבחון את הוראות תקנון חברת הביטוח והוראות פוליסת הביטוח באשר לאפשרות לשלוח הודעה אף לאחר הפטירה.

בבחינתו של ביהמ"ש את הוראות הצוואה ואת נסיבות המקרה הנדון, הגיע למסקנה, כי ההוראה הנדונה בצוואת המנוח לעניין "ביטוחים" מהווה הוראה מפורשת וברורה דיה, כך שמהווה תניה על פי סעיף 147 לחוק הירושה ומכלילה את כספי הביטוח בעיזבון.

ראשית, במקרה דנן משהעבירה חברת הביטוח את כספי הביטוח לידי התובעת, ניתן להסיק , כי הוראות תקנון חברת הביטוח והוראות הפוליסה מאפשרים העברתם וזאת גם על פי הודעה, שניתנה על ידי צד ג' לאחר פטירת המבוטח. כמו כן, התייחס ביהמ"ש לטעם העומד בבסיס מתן ההודעה במהלך חייו של המבוטח לחברת הביטוח, לפיו תהיה חברת הביטוח בעלת חיוב כפול, הן למוטב המופיע בפוליסה והן לזוכה על פי הצוואה. אולם, במקרה זה, התובעת פנתה לחברת הביטוח מספר חודשים לאחר פטירת המנוח ולאחר שניתן צו קיום צוואה ובטרם חולקו כספי הביטוח. יורשי המוטבת לא פנו לחברת הביטוח מעולם, ולא הביעו עמדתם בעניין הנדון. משכך מתבטל החשש לחיובי כפל של חברת הביטוח. באשר למונח "ביטוחים" המצוי בצוואת המנוח, התייחס ביהמ"ש לריכוך הדרישה להוראה מפורשת וברורה ולכך שמנסיבות העניין עולה, כי אומד דעתו של המנוח היה, כי כספי הביטוח יועברו לאחר מותו לאשתו, התובעת. עוד התייחס  ביהמ"ש לעובדה, שקביעת אחות המנוח כמוטבת נעשתה בטרם התחתן והביא צאצאים עם התובעת ולכך שהמנוח לא פנה לחברת הביטוח בעניין זה לאורך כל השנים מאז רישומה וכ-26 שנים מאז פטירת אחותו. משכך הסיק ביהמ"ש, כי נשתכחה מליבו אותה פוליסת ביטוח ומשכך לא ערך בה כל שינוי.

סוף דבר: ביהמ"ש קיבל את התובענה וקבע כי יש לחלק את כספי הביטוח על פי הוראת המנוח בצוואתו משנת 2022, שבגינה ניתן צו קיום צוואה ולא על פי רישום המוטבת בפוליסה משנת 1989. משכך פעלה נכון חברת הביטוח, בהעבירה את הכספים.

עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור בעניין.