בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב: חברת ביטוח חוייבה בהוצאות משפטיות שהוציאה מבוטחת בהליך מול המפקחת על רישום מקרקעין

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית משפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו נדונה תביעתה של שרה דה גרוט (להלן: "התובעת") נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") וכנגד ערן שביט כצד שלישי (להלן: "הצד השלישי"). פסק הדין ניתן על ידי כב' הרשמת הבכירה הלנה בורוכוביץ' ליטוין ביום 25 באוגוסט 2025, בת"ק 8050-10-24. השאלה המרכזית שהועמדה להכרעה בעניין היא האם חייבת חברת ביטוח לשאת בהוצאות משפטיות שהוצאו בהתגוננות מבוטחת בהליך לפניה של המפקחת על רישום מקרקעין.

בדירתה של התובעת התגלתה בשנת 2021 נזילה לדירת השכנה והתנהל בעקבותיה הליך ממושך בפני המפקחת הבכירה על רישום מקרקעין דגנית קציר-ברין, אשר במסגרתו נתבעה התובעת על ידי שכנתה. לבחינת הטענות ואיתור מקור הנזילה מינתה המפקחת מומחה מכריע, המהנדס צבי רון. בהתבסס על חוות דעתו של המומחה ועל שמיעת ראיות ניתן פסק הדין כאמור: "המומחה המכריע קבע את שיעור תרומת [הצד השלישי] לנזקים ב-2/3 ואת תרומת [התובעת] ב-1/3". בכך נקבע כי התובעת אחראית רק לשליש מהנזק.

בתום ההתדיינות בפניה של המפקחת הגישה התובעת תביעה לנתבעת אולם תביעתה נדחתה. במכתב הדחייה פורט כי חברת הביטוח סבורה שהנזקים החלו עוד בשנת 2006, בטרם החלה תקופת הביטוח בחברתה, וכי תמה תקופת ההתיישנות לנזקים אלו מאחר שחלפו למעלה מ-3 שנים בהתייחס לנזקים הנטענים בדירת התובעת, ולמעלה מ-7 שנים בהתייחס לנזקים שנטענו כי אירעו בדירת צד ג'. חברת הביטוח טענה עוד כי מאחר שהנזקים הנטענים לא נבדקו על ידי התובעת במועד סביר, המדובר באי גילוי מהותי שכן לכל אורך תקופת הביטוח לא נמסר לחברת הביטוח המידע בדבר טענות כאלו ואחרות.

מכאן הוגשה התביעה לבית המשפט לתביעות קטנות לשיפוי על סך של כ-38 אלף ש"ח, המהווים את ההוצאות שהוציאה התובעת בניהול ההליך מול המפקחת. התובעת הסבירה שלא הייתה לה האפשרות לתקן אצלה את הליקויים כל עוד לא הוחלפו חלקים תקולים בדירה שאינה שלה, כפי שקבע גם המומחה המכריע בהליך אצל המפקחת.

הנתבעת שבה על האמור במכתב הדחייה והוסיפה כי התביעה הוגשה יום אחד לפני תום תקופת ההתיישנות. נציג הנתבעת הסביר שנזילה שעלות תיקונה מאות שקלים בודדים התפתחה לריב שכנים ולעלויות גבוהות, ומדובר על נזקים שבמשך שנים התובעת לא תיקנה. בהתאם לפסק דינה של המפקחת יש לשכן אחריות בשיעור של 2/3 ולפיכך הוגשה הודעה לצד שלישי כלפיו. הנתבעת טענה כי ככל שתחויב בתשלום לתובעת הרי שהצד השלישי חב ב-2/3 משיעור הנזק.

הצד השלישי התנגד להודעה נגדו והסביר כי הסכסוך נוגע לפוליסת ביטוח ואין עילה אישית או יריבות בינו לבין התובעת המקורית. עוד נטען כי הטענה נגדו נדונה וההכרעה היא חלוטה ומהווה מעשה בית דין. נקבע שהתובעת אחראית על 1/3 מהנזק שנגרם לדירת שכנתם. הצד השלישי הסביר שחויב זה מכבר במסגרת פסק הדין של המפקחת ולא ניתן לחייבו מעבר למה שהוא כבר חויב בו.

בהכרעתו קבע בית המשפט תחילה כי הטענות בנוגע להתיישנות אינן מקובלות. בית המשפט קבע כי האירוע הביטוחי נושא התביעה החל בשנת 2021 ואף אם התביעה הוגשה ביומה האחרון של התקופה, די בכך כדי לקבוע שהתביעה לא התיישנה. בנוגע לטענה שהכשלים החלו בשנת 2018, התובעת הסבירה ובית המשפט קיבל את ההסבר שהיו אלה כשלים אצל הצד השלישי וכלל לא בדירה שלה. 

מעיון בפוליסת הביטוח של התובעת, עלה כי סוגי הכיסוי כוללים גם "הרחבה לסיכוני מים ונוזלים אחרים". בהתאם לתקנה 3(א) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן), תשמ"ו-1986, נקבע כי ההרחבה תכלול אבדן או נזק שהתגלו לראשונה במהלך תקופת הביטוח ושנגרמו לדירה או לתכולה כתוצאה מהימלטות או מדליפה של מים או כל נוזל אחר מתוך התקני האינסטלציה וההסקה של הדירה או של נכס אחר בבית המשותף.

בעניין הכיסוי להוצאות משפטיות ציין בית המשפט כי התביעה איננה בעניין הוצאות לתיקון נזקי הנזילה אלא להוצאות שהוציאה התובעת בניהול ההליך לפניה של המפקחת. סעיף 66 חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, קובע כי "ביטוח אחריות מכסה גם הוצאות משפט סבירות שעל המבוטח לשאת בשל חבותו, והוא אף מעל לסכום הביטוח".

בית המשפט התייחס לפסיקה וקבע כי החבות לשאת בהוצאות משפטיות היא רחבה ביותר וכוללת אף הוצאות אשר נפסקו לצד שכנגד: "הפרשנות המגשימה את תכליות הסעיף בצורה מיטבית, מחייבת את המסקנה לפיה על המבטח לשאת לא רק בהוצאות המשפט שהוציא המבוטח, אלא גם בהוצאות משפט בהן חויב המבוטח לטובת הצד שכנגד" (ע"א 405/23 AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית).

בית המשפט קבע כי ההוצאות שהוציאה התובעת נבעו מהנזילה ומהצורך להתגונן בהליך משפטי. בדיון הבהירה התובעת כי נעשה ניסיון לייחס לה נזקים שכלל אינם באחריותה- ההתדיינות נדרשה על מנת לצמצם נזקים לנתבעת. 

לעומת זאת, בית המשפט דחה את ההודעה לצד השלישי. בית המשפט קבע כי התביעה נגעה להוצאות שהוציאה התובעת בניהול הליך משפטי בנוגע לנזק שנגרם מדירתה לדירת השכנה, והיא לא התייחסה לעלויות התיקון של הנזילה. במצב דברים זה קבע בית המשפט כי אין כל מקום לייחס את ההוצאות האמורות לצד השלישי, אף אם גם לו תרומה לנזילה בשיעור כזה או אחר. הצד השלישי חויב בתיקון הנזילה ובהוצאות בהליך בפני המפקחת. בית המשפט קבע כי חלוקת האחריות שנקבעה בפסק הדין שניתן היא חלוטה ואין מקום להוסיף או לקבוע חובת שיפוי לצד השלישי במצב דברים זה.

התביעה התקבלה במלואה. הנתבעת חויבה לשלם לידיה של התובעת סך של 37,700 ש"ח בגין התביעה וסך של 3,000 ש"ח להוצאותיה. בנוסף, הנתבעת חויבה לשלם לידיו של הצד השלישי סך של 1,500 שקל להוצאותיו, לאחר שההודעה נגדו נדחתה.

פסק הדין מכריע בתחום כיסוי ביטוח אחריות והיקף חובת המבטח לשאת בהוצאות משפטיות של מבוטחו. הפסיקה מבהירה כי סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח מחייב את המבטח לכסות הוצאות משפט סבירות במסגרת ביטוח אחריות, גם כאשר הן נגרמו במסגרת הליכים מנהליים או בהליכים לפני גורמים שיפוטיים שונים, ככל שהן קשורות ישירות לאירוע הביטוחי ולצורך להגן על זכויות המבוטח.

  נכון לכתיבת שורות אלו, טרם הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי