בית המשפט קבע: הכיסוי הביטוחי חל – ניסיון הפעלת יישומון נהיגה צעיר שלא צלח בשל תקלה טכנית אינו שולל את הכיסוי הביטוחי

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בית משפט השלום בתל אביב-יפו, מפי כבוד השופט רועי שחר, פרסם ביום 05 בנובמבר 2025 פסק דין בתיקים 62345-06-24 ו-30248-07-24, אשר עסק בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח שהגיש מר גונן ורדי כנגד חברת הביטוח, איי.די.איי. (ביטוח ישיר) חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת")  בגין אירוע תאונת דרכים. הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס") הגישה תביעה נפרדת (30248-07-24) בגין אותה תאונה נגד מר ורדי והנתבעת. הפניקס ייחסה לבנו של גונן ורדי, מר עדי ורדי, את האחריות לתאונה. 

פסק הדין שם דגש על אחריותה של חברת הביטוח לפעילותו התקינה של יישומון (אפליקציה) שנועד להרחבת הכיסוי הביטוחי לנהג צעיר (להלן: "היישומון") וקבע כי במקרה בו הוכח ניסיון להפעלת היישומון טרם הנסיעה והתאונה, כאשר היישומון לא הופעל בפועל מסיבה שאינה תלויה במבוטח, אין לשלול את הכיסוי הביטוחי.

התובע, גונן ורדי ובנו, עדי ורדי, יוצגו על ידי בא כוחם,  עו"ד יואב רונקין. הנתבעת (איי.די.איי) יוצגה על ידי בא כוחה, עו"ד טל בר-משה.  הפניקס יוצגה על ידי בא כוחה, עו"ד רועי צביקל. בתביעת צד ג', מיטל עטיה ואיי.די.איי יוצגו על ידי בא כוחם, עו"ד אמיר עזר. 

הרקע העובדתי ופרטי האירוע

התביעות עניינן תאונת דרכים שאירעה ביום 8.4.2024 בכביש 412, ובה היו מעורבים שלושה רכבים, לרבות רכב בבעלות מר גונן ורדי (להלן: "המבוטח") שבו נהג בנו, עדי ורדי (להלן: "הנהג הצעיר"). הנתבעת ביטחה את רכב המבוטח תחת פוליסת מקיף.

פוליסת הביטוח הנדונה קבעה כי המורשים לנהוג ברכב הם כל נהג מגיל 24 ובעל ותק של 12 חודשי נהיגה.  עם זאת, הפוליסה איפשרה הרחבה של הנהגים המורשים, לרבות נהג מגיל 18, בכפוף להפעלת היישומון של הנתבעת ("ישיר צעיר") טרם הנסיעה. תנאי זה דרש מהמבוטח להפעיל את היישומון, כך שהכיסוי הביטוחי והחיוב ייכנסו לתוקף מיד לאחר הלחיצה על כפתור 'הדלק', כשהאחריות להפעלה הוטלה על המבוטח.  הנהג הצעיר הוא יליד 2005.

המבוטח (גונן ורדי) הגיש תביעה נגד הנתבעת (איי.די.איי) על סך 23,048 ₪ (להלן: "תביעת ורדי")  הפניקס הגישה תביעה נפרדת נגד המבוטח והנתבעת על סך 40,765 ₪ (להלן: "תביעת הפניקס") זאת בשל כך שהפניקס ייחסה לבנו של המבוטח (עדי ורדי, הנהג הצעיר) את האחריות לתאונה.

בכל הנוגע לאחריות לתאונה, בית המשפט קבע כי האחריות המלאה לתאונה רובצת לפתחו של רכב המבוטח, שנהג במהירות גבוהה ועבר בין נתיבים מבלי לשים לב לרכב אחר, בניגוד לתקנה 40(א) לתקנות התעבורה.

הדיון המרכזי עסק בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי לרכב המבוטח בעת התאונה, נוכח העובדה כי הנהג הצעיר לא עמד בתנאי הגיל הרגיל שבפוליסה, והיישומון להרחבת הכיסוי לא פעל בפועל בזמן התאונה.

טענות הצדדים וליבת המחלוקת

טענות המבוטח (גונן ועדי ורדי):

הכיסוי הביטוחי הופעל טרם תחילת הנהיגה, אך בשל בעיות קליטה מקומית או תקלות ביישומון (שעליהן העידו המבוטח והנהג הצעיר כי קיימות), הביטוח לא נכנס לפעולה.

הנהג הצעיר העיד כי בשגרה הוא מפעיל את היישומון, וכי הפעלתו היא "פק"ל קבוע" מבחינתו. המבוטח עצמו תזכר את בנו להפעיל את היישומון.

אי הפעלת היישומון, לכל היותר, מהווה החמרת סיכון, ולא תנאי לקיום הפוליסה. על כן, יש מקום להפעלת סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981.

טענת הנתבעת בדבר מסירת מידע כוזב על שעת התאונה (שדווחה ב-8:10 בעוד הנתבעת טענה ל-8:04) היא תיאורטית ואינה מתיישבת עם המציאות, שכן נהגים אינם מדייקים בדקה המדויקת של תאונה.

טענות הנתבעת (איי.די.איי. חברה לביטוח):

היעדר כיסוי ביטוחי משום שהיישומון לא הופעל לפני התאונה. תנאי לכיסוי נהג צעיר הוא הפעלת היישומון טרם התאונה.

פתיחת הסוויץ' ברכב המבוטח תועדה בשעה 7:55, התאונה ב-8:04, והיישומון הופעל רק ב-8:08, לאחר התאונה.

המבוטחים מסרו מידע כוזב בדבר שעת התאונה, כדי להתאים בדיעבד את מועד התאונה למועד הפעלת היישומון.

האירוע אינו מקרה של "החמרת סיכון" (סעיפים 17-18 לחוק חוזה הביטוח), אלא מדובר בתנאי יסודי לפוליסה, ובהתאם ל"הלכת פיקאלי" יש לשלול את הכיסוי.

הכרעת בית המשפט

בית המשפט קיבל את תביעת המבוטח ודחה את טענת הנתבעת להיעדר כיסוי ביטוחי.

אחריות הנתבעת לתקינות היישומון:

בית המשפט קבע, כי הוכח במאזן הנטלים הנדרש במשפט האזרחי כי הנהג הצעיר ניסה להפעיל את היישומון לפני הנסיעה והתאונה. קביעה זו נסמכה על עדות הנהג הצעיר על שגרת הפעלת היישומון, ועדות המבוטח על כך שתזכר את בנו להפעילו, נתמכו בהיעדר חקירה נגדית מספקת ובהיגיון שלפיו אנשים אינם זוכרים פעולות שגרתיות בדיוק.

כמו כן הודגש חסר ראייתי בראיות הנתבעת, שלא הביאה תצהיר מספק של הגורם האחראי על היישומון שיתייחס לשאלת התקלות (כפי שנדרשה על ידי בית המשפט). בכך התחזקה המסקנה כי היישומון לא הופעל בפועל בשל תקלה שאינה רובצת לפתחו של המבוטח.

בית המשפט קבע, כי הנתבעת היא המפעילה את היישומון ואחראית לתקינותו.  מכיוון שנעשה ניסיון להפעיל את היישומון טרם התאונה, אך הוא לא פעל בפועל מסיבה שאינה תלויה במבוטחים, יש לראות בנתבעת כמי שמנעה מהמבוטח את האפשרות שהביטוח ייכנס לתוקף.

תחולת חוק החוזים (סעיף 28(א)):

חוזה הביטוח ביחס לנהג הצעיר הוא חוזה עם 'תנאי מתלה',  במובן של סעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (הפעלת היישומון). אולם, בהתאם לסעיף 28(א) לחוק החוזים, הקובע כי "היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי-קיומו".  לפיכך, הנתבעת – שהיישומון שלה ובאחריותה – מנעה את קיום התנאי המתלה (הפעלת היישומון) ואינה רשאית להסתמך על אי-קיומו.  יש לראות בחוזה הביטוח כתקף ביחס לנהג הצעיר כנהג במקרה נושא המחלוקת.

דחיית טענת ה"מרמה" ו"הלכת פיקאלי":

בית המשפט דחה את טענת הנתבעת למסירת מידע כוזב על שעת התאונה, וקבע כי הציפייה לדיוק מוחלט בדקה שבה אירעה התאונה היא תיאורטית. נקבע כי "הלכת פיקאלי" אשר עסקה בהגבלת גיל קבועה בפוליסה שהופרה על ידי המבוטח, אינה רלוונטית לעניין זה.  זאת, מכיוון שבמקרה הנוכחי, המבוטח רכש פוליסה שכללה מפורשות אפשרות להרחבה לנהג צעיר באמצעות הפעלת היישומון, ואף ניסה להפעיל אותו. לא מדובר בניסיון להפר את חוזה הביטוח או ב"החמרת סיכון" שלא הייתה ידועה.

הכרעת בית המשפט: 

לאור קבלת עמדת המבוטחים בדבר הכיסוי הביטוחי:

תביעת הפניקס נגד המבוטח (גונן ורדי), הנתבעת (איי.די.איי) והנהג הצעיר בדבר אחריותו לתאונה – מתקבלת. הנתבעת תחויב לשלם לחברת הפניקס את מלוא סכום התביעה בסך 40,765 ₪, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. הודעת צד ג' ששלח המבוטח בתביעה זו נדחית, והוא חוייב בהוצאות בסך 2,500 ₪.

תביעת ורדי נגד הנתבעת (איי.די.איי), שאלת קיומו של כיסוי ביטוחי לרכב המבוטח בעת התאונה ותקפותו עקב ניסיון הפעלת היישמון–  מתקבלת. הנתבעת תחויב לשלם למבוטח סך של 23,048 ₪ (בגין נזקי רכבו), וכן הוצאות ההליך ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.