top of page

פוסטים אחרונים

האם השארת מפתחות ברכב תקול שמחכה לפינוי מהווה הפרה מהותית של הפוליסה

  • liad60
  • 20 ביוני
  • זמן קריאה 3 דקות

השארת המפתחות ברכב לא השפיעה על קרות מקרה הביטוח לכן המבטחת חבה במלוא תגמולי הביטוח


ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025) 

בבית משפט השלום בכפר סבא נדונה תביעתו של ציון לוי אחיקם (להלן: "התובע") נגד מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").  פסק הדין תאד"מ 27302-07-23 מפי כבוד השופטת שירלי פורר טיומקין ניתן בה' טבת תשפ"ה, 05 ינואר 2025. שמות באי כח הצדדים לא צויינו בפסק הדין.


לבית המשפט הוגשה תביעה שעניינה בשאלה האם הותרת המפתחות ברכב לא מאויש, שוללת את תחולת הכיסוי ביטוחי באירוע של גניבה.


רכבו של התובע שיצא מהמוסך נתקע ולכן הוזעקו שירותי החילוץ והגרירה. עד להגעתם המפתחות הושארו ברכב כשהם מוחבאים בתא מעל מושב הנהג. הרכב היה ממוגן באמצעות קודן ופרטי הקוד לא הושארו ברכב. בבוקר התקשר התובע לגרר אשר נסע למקום, אך לא מצא את הרכב. התובע הגיש תלונה במשטרה על גניבה ודיווח לנתבעת שסירבה לשלם לו תגמולי ביטוח בגין אבדן שווי הרכב לפי מחירון לוי יצחק, בקיזוז השתתפות עצמית.


לטענת הנתבעת, התובע הפר את תנאי הפוליסה הפרה מהותית עת לא הופעלו על ידו אמצעי המיגון הנדרשים להקלת הסיכון כפי שהתחייב, זאת מאחר שהותיר את מפתחות הרכב בתוך הרכב על אף שהרכב לא היה מאויש. הנתבעת טוענת כי היא פטורה מחבות, שכן לשיטתה היא לא היתה מבטחת את התובע לו היתה יודעת מראש שהוא לא יפעיל את אמצעי המיגון, וזאת גם לא בעד דמי ביטוח מרובים יותר. לכן דחתה את דרישת התובע לתגמולי ביטוח. בנוסף טענה הנתבעת כי על פי ממצאי החקירה שערכה התברר שמערכת המיגון נוטרלה על ידי הקשת הקוד הסודי והרכב הונע באמצעות מפתחות הרכב. לחילופין טענה הנתבעת, כי לכל היותר יש להעמיד את חבותה באופן יחסי ולקזז שיעור של כ- 55.9% מחבותה.


בית המשפט ציין שאין מחלוקת שמפתחות הרכב הושארו בתוכו כשהוא אינו מאויש.


על סמך עדותו של עובד התובע שהייתה עקבית ומהימנה ולא נסתרה קיבל בית המשפט את גרסת התובע לפיה הרכב היה תקול ולא ניתן היה להתניעו ומטעם זה גם הוזמן הגרר, כי מפתחות הרכב הושארו בתוכו לאחר שהגרר התעכב זמן רב וכי המפתחות הוחבאו בתא מעל מושב הנהג ללא הקוד, כך שממילא לא ניתן היה להתניע את הרכב ללא הקוד ובהיותו תקול.


במפרט הפוליסה נקבע שמפתחות הרכב לא ימצאו ברכב בזמן שהנהג נמצא מחוץ לרכב, והמבוטח או המשתמש ברכב לא יחזיק את רישום הקוד הסודי להפעלת מערכת המיגון או האיתור או את מפתח כספת המיגון בצרור המפתחות או בכל מקום ברכב.


כמו כן נקבעה דרישה להפעלת אמצעי מיגון בעת שהרכב אינו מאויש.


בהתאם להוראות הפוליסה ולסעיף 18 בחוק כאשר אירע מקרה הביטוח כשחוזה הביטוח בתוקף, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור היחסי, שהוא כיחס בין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל אם המבוטח לא הודיע על החמרת הסיכון בכוונת מרמה או שמבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אף בדמי ביטוח מרובים יותר אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא לפני השינוי.


בסעיף 19 לחוק נקבע, שהמבטח לא יהיה זכאי לתרופות האמורות בסעיף 18 לחוק, בין היתר, אם השינוי לא השפיע על קרות מקרה הביטוח.


בית המשפט קבע שלאור העובדה שהרכב היה תקול ולא התניע והקוד שנדרש להתנעתו לא הושאר ברכב, ממילא הותרת המפתחות ברכב לא השפיעה על קרות מקרה הביטוח לכן לא עומדות לנתבעת התרופות שך תשלום תגמולי  ביטוח מופחתים או של פטור מוחלט והיא חבה במלוא תגמולי הביטוח לתובע.


בית המשפט ציין שגם אם יניח שלהשארת המפתחות ברכב היתה השפעה כלשהי על קרות מקרה הביטוח, הנתבעת לא הוכיחה את זכאותה לתרופות ולכן היא אינה זכאית להן.


בית המשפט מפנה לפסיקה שבה נקבע שהנטל להוכיח שהנתבעת כמבטחת סבירה לא היתה נקשרת בחוזה הביטוח אף בעבור דמי ביטוח מרובים יותר, לו ידעה שהתובע ישאיר את המפתחות ברכב כשהוא אינו מאויש, מוטל על הנתבעת, וכך גם הנטל להוכיח את דבר קיומה של פוליסה מקבילה שעל בסיסה יש לחשב את התשלום היחסי.


בית המשפט קבע שטענת הנתבעת לפיה, לו היתה יודעת שהתובע יותיר את מפתחות הרכב בתוכו כשהוא לא מאויש, היא לא היתה מבטחת אותו גם לא בדמי ביטוח מרובים יותר, נותרה טענה בעלמא. הנתבעת לא צירפה תצהיר ולא הביאה עד לגבי הנהוג אצלה, לא צירפה חוות דעת מומחה או איש מקצוע מתחום הביטוח בדבר היעדר קיומה של פוליסה מסוג זה בשוק הביטוח ולא הציגה כל  ראיה התומכת בטענתה. בהיעדר הוכחה בית המשפט דחה את הטענה.


בית המשפט דחה גם  את הטענה החלופית של הנתבעת, לפיה יש להפחית את תגמולי הביטוח כי גם טענה זו לא הוכחה. הנתבעת לא הראתה דוגמאות לפוליסות כאלו ולא צירפה חוות דעת או ולא הביאה עד מטעמה או אסמכתא אחרת לתמיכה. בהתאם לפסיקה כשהמבטח לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הביא ראיות לגבי דמי הביטוח שהיה גובה מבטח סביר ושעל בסיסן ניתן יהיה להכריע בתשלום היחסי, יחויב המבטח במלוא תגמולי הביטוח.


בית המשפט קבע שעל אף שמפתחות הרכב הושארו בתוך הרכב כשהוא אינו מאויש, זכאי התובע לקבל מהנתבעת את מלוא תגמולי הביטוח. יחד עם זאת בית המשפט דחה את בקשת התובע להוצאות נלוות כי הוא  לא הציג נתונים ואסמכתאות שתומכים בהוצאות אלו.


בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את תגמולי הביטוח בצירוף ריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד הפירעון ושכ"ט עו"ד.


 ** עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.


 
 

חיפוש על-פי תגיות

bottom of page