פוסטים אחרונים

תביעת עורכי דין בעילת רשלנות מקצועית

העליון: עו"ד הוא לא בלש ולא חוקר פרטי

עו"ד ג'ון גבע

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים נידון ערעורם של יורשי המנוח עו"ד אלקנה ביישיץ וגיל תורג'מן (להלן: "המערערים") אשר יוצגו על ידי עו"ד בת שבע אדיב כנגד יעקב ז'אק רוט (להלן: "המשיב") אשר יוצגו על ידי עו"ד איתן ארז ועו"ד יואב רז. פסק הדין (ע"א 8124/18) ניתן באוגוסט 2020, מפי כבוד השופטים י' עמית, ד' מינץ וע' גרוסקופף.

מדובר בשלושה ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שעניינם תביעת רשלנות נגד עורכי דין וגורמים נוספים, בגין מעורבותם בעסקת מכר מקרקעין.

המקרקעין נמכרו על ידי אדם שזהותו אינה ידועה ונחזה להיות הבעלים הרשום של הקרקע האמורה (להלן: "המתחזה"). בחלוף זמן, המשיב שטען לבעלות על הקרקע, גילה על דבר העסקה ודרש את ביטולה (להלן: "רוט"). בין רוט לרוכשי המקרקעין הושגה הסכמה לפיה תדחה תביעתו של רוט במישור הקנייני. כעבור זמן מה, המתחזה נעלם ובהתאם, רוט הגיש תביעה נגד מספר גורמים שהיו קשורים לעסקת המקרקעין, בה דרש פיצוי בגין נזקים שנבעו מאובדן המקרקעין.

תביעתו של רוט נדחתה בהסכמה נגד מרבית הנתבעים, כיוון שלא היה להם חלק במעשה התרמית. עם זאת, התביעה נשארה תקפה עבור הנתבעים להם יוחסה רשלנות בגין שימוש במסמכים מזויפים, שבאמצעותם התבצעה העסקה. נתבעים אלו הם עורכי הדין שייצגו את המתחזה, עו"ד תורג'מן ועו"ד ביישיץ.

בית המשפט המחוזי, עמד על כך שעורך דין הפועל לביצוע עסקת מכר במקרקעין נדרש לאשר את אותנטיות המכר מכוח תקנון המקרקעין (ניהול ורישום). כמו כן, נקבע כי חובת הזהירות הקונקרטית של עו"ד תורג'מן כלפי בעל המקרקעין הופרה משנתגלו "סימני התראה" בדבר כשרותה של העסקה שלא ניתן היה להתעלם מקיומן: התמונות בדרכונים המזויפים; בקשת המתחזה לייצוג בעסקת מכר מקרקעין, מבלי שהיה קונה למגרש; שליטתו של המתחזה בשפה העברית למרות שהיה תושב חוץ ועוד. באשר לעו"ד ביישיץ, נקבע כי אי זיהויו של המתחזה רובץ כמחדל גם לפתחו כמי שפעל לביצוע עסקת המכר מכוח ייפוי כוח בלתי חוזר. בהתאם לזאת, הגישו עו"ד תורג'מן ועו"ד ביישיץ (להלן: "עורכי הדין") ערעורם.

טענתם המרכזית הייתה כי התנהגותם הייתה סבירה בנסיבות העניין וקביעת המחוזי הינה חכמה שבדיעבד. שכן, התנהגות המתחזה לא הייתה חריגה ואיש מהמעורבים לא חשד שמדובר בהתחזות. עוד טענו, כי הדרישה לפיה עורכי דין צריכים לבצע תחקיר ובדיקות על לקוחותיהם היא גזירה שציבור עורכי הדין לא יכול לעמוד בה ולה השלכות רוחב.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע בית המשפט העליון כי דין הערעור של עורכי הדין להתקבל ודין הערעור של רוט להידחות.

תחילה, התייחס העליון לטענה לפיה רוט כלל לא הוכיח את בעלותו במקרקעין: "הטענה מובילה אותנו למעין מעגל של האשמות – בעוד רוט טוען כי היה על הנתבעים לגלות כי לפניהם עמד מתחזה, עונים לו אלה כי הוא עצמו לא הוכיח שהוא אינו המתחזה לבעלים הרשום. למקרא הטענה, עולה מול עיניו של הקורא דמותו האלמותית של קוני למל, אשר במר ליבו על כך שאחר התחזה לו בניסיון למנוע את שידוכו לבת הרב, מקונן בשירו: "אומרים כי אני, אינני אני, על כן אני נבהל; כי אם אני אינני אני, אז מי אני בכלל".... עם זאת, העליון הדגיש כי בעלותו של רוט במקרקעין הוכחה על בסיס מסמכים שהגיש.

זאת ועוד, העליון התייחס לעניין אחריותם המקצועית של עורכי הדין (רלוונטי לסוכני הביטוח בהיבטים רבים מאוד.ג'.ג..)וציין כי עו"ד הוא 'מונע הנזק' יעיל וזול אך עם זאת, לא ניתן להטיל עליו חובה אבסולוטית למנוע נזק. עו"ד הוא לא בלש ולא חוקר פרטי, לא עומדים לרשותו אמצעים טכנולוגיים לגילוי מעשי זיוף והתחזות וגם עו"ד זהיר ומיומן עלול ליפול קורבן לנוכל מיומן. כמו כן, דרישה שכזו עלולה ליצור עיכובים לא רצויים בטיפול בלקוח, ולשבש את יחסי האמון שבין עורך דין ללקוחו, אשר אינם מבוססים על החשד כי לקוח הוא שקרן ורמאי. כמו כן, רמת התנהגות הנדרשת מעו"ד אינה עולה על רמת ההתנהגות הנדרשת מעו"ד סביר, שעם גילויים של 'סימני התראה' פועל להסרת החשד שהם מעוררים.

העליון תיאר את הטעמים שהובילו את המחוזי למסקנה, לפיה עמדו בפני עורכי הדין סימני התראה בדבר מעשה המרמה ובכלל זה, הדרכונים המזויפים שהוצגו בפני עו"ד תורג'מן על ידי המתחזה; האחד הונפק בשנת 1991 והשני בשנת 2007. המחוזי בחן את התמונות המופיעות בדרכונים וקבע כי התמונות דומות מאוד זו לזו ולא ניכר פער של 16 שנה על פני המצולם ועל כן, הדבר היה אמור להדליק נורת אזהרה אצל תורג'מן.

עם זאת, בית המשפט ציין כי לא ניתן היה לקבוע שהתמונות שעל גבי הדרכונים המזויפים של המתחזה היו בגדר "סימני התראה" אשר היו אמורים לעורר את חשדם של עורכי הדין ולגרום להם לבצע בדיקות שייתכן והיו חושפות את התרמית. שכן, עו"ד הוא לא בגדר בקר גבולות שאמור לדקדק בפרצופיהם של הנכנסים לגבולות המדינה ולהשוותם בעיון לתמונה שבדרכון.

יתר על כן, העליון הדגיש כי במקרים כאלה, יש להיזהר שלא לחטוא ולבחון את הדברים במבחן התוצאה ובחכמה שלאחר מעשה. ובבחינת רכיב ההתרשלות, יש לבחון את סבירות ההתנהגות בעת התרחשותה ועל פי הידוע בזמן אמת ולא בדיעבד.

לבסוף, קבע העליון כי לא התעורר אצל עו"ד תורג'מן חשד סובייקטיבי באשר לזהות המתחזה ואף לא היה צריך להתעורר חשד שכזה בזמן באמת, בהינתן מכלול נסיבות המקרה. בהתאם, לא הוכחה רשלנותם של עורכי הדין.

*** הערה: פסק דין חשוב זה הובא משום קווי הדמיון הרבים לפעילותם של סוכני הביטוח וחשיפתם למעשים כאלה או אחרים של הלקוחות, העלולים לסבך את סוכני הביטוח. גם סוכן הביטוח איננו בלש או חוקר פרטי ולמרות רמת הזהירות הנדרשת ממנו, ניתן להשליך מפסק דין זה ולציין, כי רמת התנהגות הנדרשת מסוכן הביטוח אינה עולה על רמת ההתנהגות הנדרשת מסוכן ביטוח סביר.

חיפוש על-פי תגיות

  יצחק שדה 17, מגדל נצבא, תל-אביב | טלפון: 03-6252444 |  פקס: 03-6252443

 

ג׳ון גבע, הדר ושות׳ משרד עורכי דין ומגשרים