חברת הביטוח לא הוכיחה שההודעה בדבר התליית רישיונו של מבוטחה הומצאה כדין ובית המשפט קבע כי לאור כך אין עילה להסרת הכיסוי הביטוחי

ג'ון גבע - הדר, משרד עורכי דין (2023)

בבית משפט השלום ברחובות נדונה תביעתה של אופרייט ליס בע"מ (להלן: "התובעת"), נגד ארמה גולן (להלן: "הנתבע") ונגד מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ (להלן: "נתבעת 2" או "מבטחת הנתבע" בהתאמה). התובעת יוצגה ע"י ב"כ עוה"ד א. פאנוס והנתבעת 2 יוצגה ע"י ב"כ עוה"ד עידו רביד. פסק הדין (תאד"מ 15454-04-22) ניתן ביום 3 במאי 2023 מפי כבוד השופט ישראל פת.

מדובר בתביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבע ומבטחת הנתבע בגין תאונת "חזית אחור" שנגרמה בשל אי שמירת מרחק של הנתבע. במועד הרלוונטי לתובענה הנתבע לא נהג עם רישיון נהיגה בתוקף מחמת כך שרישיונו הותלה; לא הייתה מחלוקת באשר לאחריותו של התובע בתאונה אלא השאלה שעמדה במוקד הדיון הייתה האם אי המצאה כדין של הודעת ההתליה יש בה כדי לשלול הסרת כיסוי ביטוחי מצד מבטחת הנתבע וזאת על אף שבעת האירוע הביטוחי הנתבע לא נהג עם רישיון כדין?

מבטחת הנתבע טוענת, שלא קיים כיסוי ביטוחי מאחר והנתבע נהג במועד התאונה עם רישיון שלול וכי הודעת ההתליה נמסרה לו כדין לפני התאונה ומתקיימת חזקת מסירה בגינה. התובעת חלקה על טענות מבטחת הנתבע וטענה, כי ההודעה לא הומצאה כדין וכי לא מתקיימת בנסיבות כפי שיפורטו להלן חזקת המסירה.

בית המשפט דן ופסק:

סוגיית היריבות- ראשית, בית המשפט קובע שהיריבות שבין התובעת ובין נתבעת 2 נגזרת מסעיף 68 לחוק חוזה ביטוח, שכן לפי סיפא הסעיף, כל טענה שהמבטחת יכולה לטעון כלפי מבוטחה, עומדת לה גם כלפי צד שלישי. פועל יוצא הוא שנוצרת יריבות ישירה כלפי צד ג', והרי שלפי הפסיקה על המבטחת הנטל להוכיח טענות שיש לה כלפי המבוטח, השוללות זכותו של צד שלישי.תקנות הפיקוח על עסקי הביטוח והנפקויות השונות של נסיעה ללא רישיון נהיגה- לפי סעיף 16  לפוליסה התקנית, שמצויה בתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאי חוזה ביטוח לרכב פרטי), התשמ"ו-1986 (להלן: "התקנות"), מי שרשאי לנהוג ברכב לפי הפוליסה הוא מי שבעל רישיון נהיגה בתוקף ו/או לא נפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה. לנהיגה ללא רישיון ישנן כמה נפקויות- במישור הפלילי המדובר בעבירה פלילית שדינה עד 3 שנות מאסר, ובמישור האזרחי נשללת מן הנהג זכאות לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפלת"ד. בענייננו, ובהתאם לפסיקה, כשם שלפי חוק הפלת"ד נשללת זכאות לפיצוי בעד נזקי גוף על נהיגה ללא רישיון, כך מקל וחומר הדבר יפה גם כלפי נזקי רכוש, באופן המצדיק הסרת כיסוי ביטוחי. אף בית המשפט העליון הכריע בסוגיה וקבע, כי הלכה זו לא תקפה רק בתביעות לנזקי גוף אלא גם בתביעות בגין נזקי רכוש בקובעו- "אף אנו סבורים כי בהקשר הנדון אין מקום לפרשנות שונה של תנאי הפוליסה על-פי השאלה אם מדובר בנזק גוף או בנזק רכוש, וכי שאלת הנפקות של הפרת חובת הליווי על הכיסוי הביטוחי צריכה לקבל מענה אחיד" (רע"א 2605/07  אריה חברה לביטוח נ' אבו (נבו, 10.3.2009)).

נפקותו של היעדר הודעה פוזיטיבית לנהג- על פי תקנות התעבורה, יש להמציא הודעה בדבר התליית רישיון נהיגה בדואר רשום; התקנות מחייבות הוכחת ידיעה פוזיטיבית וממשית של הנהג לשלילת רישיונו או להתלייתו. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, נהיגה בפסילה תיחשב רק במקרה בו יש למבוטח ידיעה פוזיטיבית בדבר השלילה, ומשאין כזו- נהיגתו לא נחשבת כנהיגה עם רישיון שלול וזאת על אף שרישיונו נשלל זה מכבר. כמו כן, בית המשפט ציין כי בהתאם להלכה הפסוקה אין חובה על המבטחת ליידע את המבוטח שפג תוקפו של רישיונו. לבית המשפט הוצגו שתי תעודות עובד ציבור- האחת מטעם משרד הרישוי והשניה מטעם דואר ישראל; התעודות פירטו את הנפקת ההודעה בדבר התליית הרישיון של הנתבע והתאריכים שבהם נשלחו לנתבע. בית המשפט קבע, כי לאור הסתירה בין שתי תעודות עובד ציבור שהוגשו, ולאור כך שלא הוכח כי מכתב ההתליה נמסר לידי הנהג, המדובר בפגם היורד לשורשו של עניין ומכאן קבע בית המשפט, כי מבטחת הנתבע לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה. על כן, משלא מספיקה ידיעה קונסטרוקטיבית בדבר התליית רישיונו של הנתבע, ונדרשת ידיעה פוזיטיבית וממשית בהתאם להלכה הפסוקה כאמור, בית המשפט פסק כי מבטחת הנתבע לא הוכיחה כי יש לשלול כיסוי ביטוחי ומשכך עליה לשפות את התובעת וכי דין התביעה להתקבל במלואה.

סוף דבר: בית המשפט חייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך של 17,051 ₪ עבור הנזקים ועבר שכ"ט שמאי, סך של 3000 ₪ עבור שכר טרחת עורך דין, וכן סך של 1000 ₪ עבור שכר העדות שנפסק לעדים. 

עד למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע האם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.