העברת הבעלות ברכב לא הושלמה - האם הכיסוי הביטוחי חל?

בבית המשפט השלום בהרצליה נדונה תביעתם של יוסי מיראחור ושל יחזקאל מיראחור (להלן: "התובעים"), כנגד כלל חברה לביטוח (להלן: "הנתבעת"). שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין, אשר ניתן במרץ 2020, מפי כבוד הרשמת הבכירה יעל מרמור דומב.

בפני בית המשפט הונחה תביעה שעניינה נזק, אשר נגרם לרכוש כתוצאה מתאונת דרכים.

בשנת 2018, רכשו התובעים רכב ממר יעקב נג'י (להלן: "מוכר הרכב"). במועד

הרכישה, הרכב היה מבוטח אצל הנתבעת (להלן: "כלל") בביטוח מקיף על שם מוכר הרכב. הפוליסה כללה כיסוי הביטוחי לכל נהג הנוהג ברכב שגילו למעלה מ-35 שנים, והוא בעל ותק של שנה בנהיגה בסוג רכב זה.

כמו כן, במעמד רכישת הרכב, הסכימו הרוכשים ומוכר הרכב, כי פוליסת הביטוח אצל כלל לא תבוטל ותישאר בתוקף מספר ימים. יום לאחר רכישת הרכב על ידי התובעים, היה הרכב מעורב בתאונת דרכים ונגרמו לו נזקים רבים.

התובעים טענו, כי במועד התאונה הרכב היה מבוטח בביטוח מקיף אצל כלל, הנהג ברכב בעת התאונה היה מורשה לנהוג ברכב על פי הפוליסה התקפה, ולכן היה על כלל להעניק את תגמולי הביטוח בהתאם להוראות הפוליסה הקיימת. כלל דחתה את דרישתם, וסירבה להעניק פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב ולרכבים הנוספים שהיו מעורבים בתאונה.

כלל טענה להגנתה, כי החל מהשלב שבו נמכר הרכב לתובעים, פקעה פוליסת הביטוח של המבוטח – מוכר הרכב, ואין לה תחולה. עוד טענה כלל, כי בהתאם לפסיקה ולחוק חוזה הביטוח (להלן: "החוק"), הסכם ביטוח הוא הסכם בין מבטחת ומבוטח ולא בין מבטחת לבין רכב, לכן לא ניתן להעביר פוליסת ביטוח לאדם שאינו מוכר למבטחת והמבטחת לא בחרה להתקשר עמו. לבסוף, טענה כלל, כי מאחר שאין מחלוקת, כי הרכב נמכר לתובעים יום לפני התאונה, פקע הכיסוי הביטוחי, ולכן כלל אינה חבה דבר לתובעים.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, פסק בית המשפט, כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

תחילה, ציין בית המשפט, כי התובעים עמדו בנטל והוכיחו את קרות מקרה הביטוח. בהתאם לכך צוין, כי משהוכח מקרה הביטוח, ובפי החברה המבטחת טענות ביחס להתקיימות חריגים, אשר פוטרים אותה מהחבות הביטוחית, נטל ההוכחה עובר למבטחת להוכחת התקיימות החריגים שנטענו על ידה.

לאחר מכן, עמד בית המשפט על סעיף 1 לחוק לפיו, פוליסת ביטוח היא חוזה בין מבטחת לבין מבוטח.

בית המשפט הוסיף, כי הלכה פסוקה היא, שלא ניתן להסב חוזה ביטוח לאדם אחר ללא הסכמת חברת הביטוח, שכן בעת כריתת חוזה מסוג חוזה ביטוח נותנת המבטחת דעתה לזהות המבוטח, עברו הביטוחי ושיקולים נוספים אחרים, לצורך קבלת ההחלטה האם להתקשר עמו בחוזה או לא. לפיכך, ומאחר שהזכויות שבפוליסה הן אישיות ובלתי ניתנות להעברה, הדגיש בית המשפט, כי יש לראות את הביטוח כפוקע מאליו במקרה בו היה שינוי מלא בזהות בעל הרכב והרכב הועבר לאדם אחר.

כמו כן, בית המשפט ציין, כי לשם השמטת החבות הביטוחית כתוצאה משינוי בזהות בעל הרכב במקרה בו נמכר הרכב לאדם אחר, על חברת הביטוח להוכיח, כי עסקת המכר שבין המוכר לבין הרוכש, הושלמה באופן חד משמעי על כל היבטיה.

בית המשפט קבע, כי במקרה הנדון כלל לא הרימה את הנטל שהוטל עליה, ולא הוכיחה, כי עסקת המכר הושלמה במלואה. אלא, נסיבות ביצוע העסקה כפי שתוארו על ידי העדים, לימדו, כי במועד התאונה טרם הושלמה העסקה, למוכר הרכב היה עדיין אינטרס ביטוחי ברכב, ובהתאם לכך, הכיסוי הביטוחי לא פקע.

אמנם, אחד המדדים לבחינת השלמת עסקת מכר הרכב נעוץ בהעברת בעלות פורמלית במשרד הרישוי, ובמקרה הנדון לא הייתה מחלוקת, כי בוצעה העברת בעלות במשרד הרישוי לפי התרחשות התאונה. עם זאת, בית המשפט הדגיש, כי לא די בהעברת בעלות בכדי להכריע בשאלה האם הושלמה העסקה או לא, שכן פעולת העברת הבעלות של רכב במשרד הרישוי היא הצהרתית בלבד והיא לא זו שיוצרת את הבעלות בהתאם לדין.

בית המשפט קבע, כי למרות שהעברת הבעלות בוצעה לפני מועד התאונה, במועד המכירה לא היו פני הצדדים להשלמת עסקת מכר הרכב באופן מלא, וזה נעשתה בשלב מאוחר יותר, לאחר שכבר התרחשה התאונה ועם השלמת פרטי העסקה. הודגש, כי כל העדים שהיו מעורבים בעסקת המכר העידו בבית המשפט, ובהתאם לעדותם במעמד חתימת ההסכם לא שולם למוכר הרכב מלוא סכום התמורה שהוסכם עבור הרכב, אלא מלוא הסכום שולם רק במועד מאוחר יותר.

וביתר פירוט, מוכר הרכב העיד, כי במעמד המכירה שילמו לו התובעים תמורה עבור הרכב – חלקו במזומן וחלקו בהמחאה. בהמשך עדותו של בעל הרכב, כאשר נשאל בדבר הכסף שקיבל במעמד המכירה ציין, כי קיבל כסף "אבל לא את כל הכסף". כלומר, לפי דברי מוכר הרכב, הוא מסר את הרכב לתובעים בשעה שעדיין לא קיבל את מלוא התמורה על הרכב מתוך מחשבה ואמון שיקבל את הכסף בעתיד. כמו כן, עדות התובעים חיזקה את עדות מוכר הרכב ולפיהם במעמד המכירה וכאשר קיבלו את הרכב לידיהם בפועל, עדיין לא שילמו את מלוא סכום התמורה עבורו.

בית המשפט ציין, כי העובדה לפיה במעמד החתימה על ההסכם, הרכב נמסר פיזית לתובעים, אשר עדיין לא שילמו את מלוא התמורה עבור הרכב לימדה, כי במועד זה טרם הושלמה העסקה במלואה והצדדים התכוונו להשלימה עם ביצוע התשלום המלא. כמו כן, שאלת הביטוח עלתה במעמד המכירה, ומוכר הרכב הסכים, כי פוליסת הביטוח שרכש עבור רכבו תמשיך לחול מספר ימים נוספים לאחר המכירה.

עוד ציין בית המשפט, כי מדובר היה בהסכמה, אשר הייתה כרוכה בעלויות למוכר הרכב, כאשר מצופה מאדם המוכר את רכבו, לבקש מיד מחברת הביטוח את הפסקת הפוליסה ואת הפסקת הגבייה בגינה.

בית המשפט הדגיש, כי העובדה שעניין הביטוח עלה במסגרת ההסכם בין הצדדים, והעובדה שהמבוטח הסכים לשאת בעלות הפוליסה, יכולות היו ללמד על כך שלמוכר הרכב עדיין היה עניין ברכב שמכר ואינטרס, כי הרכב יישמר עד להשלמתה המלאה של העסקה באמצעות תשלום מלוא התמורה.

בית המשפט הוסיף, כי העובדה שמוכר הרכב רכש רכב חדש רק שבוע לאחר המכירה, ולאחר שקיבל את השלמת התמורה מן התובעים, חיזקה את העובדה, כי במועד התרחשות התאונה טרם הושלמה העסקה.

לפי כל המובא לעיל, קבע בית המשפט כי במועד התאונה הכיסוי הביטוחי היה תקף, ולכן היה על כלל לקבל את דרישת התובעים ולהעניק להם פיצוי בגין הנזק שנגרם.

** יצוין, כי ביום 30.04.2020 הגישה כלל ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב.