האם אופניים חשמליים הם "רכב מנועי"?

בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית משפט לערעורים

אזרחיים נדון ערעורה של פלונית (להלן: "המערערת"), אשר יוצגה על ידי עו"ד יונית נחום, כנגד אור בן שרון זילברשטיין (להלן: "המשיב 1"), אשר יוצג על ידי עו"ד עומרי איילינג, כנגד קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "המשיבה 2") וכנגד היועץ המשפטי לממשלה (להלן: "המשיב 3"), אשר יוצג על ידי עו"ד מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי). פסק הדין ניתן בנובמבר 2019, מפי כבוד השופט ישעיהו שנלר, סגן נשיא – אב"ד, כבוד השופט קובי ורדי, סגן נשיא וכבוד השופטת עינת רביד. מדובר בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, בתביעה שהגישה המערערת, אשר נפגעה כהולכת רגל מפגיעת אופניים חשמליים עליהם רכב המשיב 1 (להלן: "המשיב"). התאונה התרחשה בשנת 2015, כאשר חצתה המערערת את הכביש במעבר חצייה באור ירוק, ונפגעה על ידי המשיב, אשר חצה את הצומת באור אדום עת רכב על אופניו החשמליים.

בית המשפט קמא בחן האם האופניים החשמליים עונים להגדרת "כלי רכב מנועי" כמשמעותו בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "החוק"), וקבע, כי אופניים חשמליים אינם בגדר "כלי רכב מנועי", שכן כוחם המרכזי הוא כוח פיזי, אשר גובר על הכוח המכני.

רק בספטמבר האחרון, נקבע על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה מפי כבוד השופט כמאל סעב, כי אופניים חשמליים נכנסים לגדרו של אחד ממצבי הריבוי שבסעיף 1 לחוק, ובהתאם לכך עונים להגדרת "רכב מנועי".

עוד נקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, כי כוונת המחוקק בהסרת המונח "אופנוע עם רכב צידי, תלת אופנוע, אופניים ותלת אופן עם מנוע עזר", אשר הופיע בהגדרת "רכב מנועי" בעבר, לא נועדה להוציא את "האופניים עם מנוע עזר" מהגדרת המונח "רכב מנועי" לפי החוק, אלא המונח נשמט מתוך ההגדרה בשל אי נחיצות בו. הנחה זו התבססה על הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

במקרה הנדון, בית המשפט החליט לדחות את הערעור וקבע כאמור, כי האופניים החשמליים אינם בגדר "רכב מנועי" לפי החוק.

ראשית, עמד בית המשפט על הוראות החוק, אשר מגדיר בסעיף 1 מהי "תאונה דרכים", לפיו מדובר במאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. כמו כן, סעיף 2(א) לחוק קובע, כי המשתמש ברכב מנועי חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה היה מעורב הרכב.

לאחר מכן, ציין בית המשפט, כי בשנים האחרונות הפכו האופניים החשמליים לכלי תחבורה פופולארי, זמין ונגיש לציבור, והם מגלמים בחובם יתרונות רבים. וביתר פירוט, שימוש באופניים החשמליים מוביל להפחתת השימוש בכלי רכב ממונעים, מפחית את עומס התנועה בכבישים, ואת זיהום האוויר. בשל כך, המדינה מעודדת שימוש באופניים חשמליים כחלק מהמגמה לעודד תחבורה ירוקה בישראל.

עוד ציין בית המשפט, כי על אף שהמחוקק הסדיר בתקנות התעבורה את השימוש באופניים חשמליים ואף הוסיף מגבלות נוספות על רוכבי אופניים בתיקון שנעשה במהלך שנת 2019, המחוקק לא מצא לנכון לתקן את החוק ולקבוע האם אופניים חשמליים עונים על הגדרת "רכב מנועי" בחוק.

כמו כן, קביעת בית המשפט לסווג את האופניים החשמליים כרכב מנועי או לא, היא החלטה על סיווג גורף, אשר תקבע את ההחצנה השלילית של עלויות התאונות בין הולכי רגל לבין רוכבי אופניים חשמליים. זאת ועוד, על בית המשפט לתת ביטוי למישור היחסים הפנימי בין הצדדים במרחב התעבורתי; הולכי רגל, רוכבי אופניים חשמליים והנוסעים בכלי רכב. לצורך כך, על בית המשפט לבצע איזון בין האינטרסים המתנגשים ורק לאחר מכן, לקבוע את המצב המשפטי הראוי.

ניתן לראות שישנן שתי אפשרויות; הראשונה, היא סיווג האופניים החשמליים כרכב מנועי. במצב כזה עלויות התאונות שבין רוכבי האופניים החשמליים לבין הולכי הרגל, יושתו על רוכבי האופניים החשמליים, אשר יידרשו לרכוש ביטוח חובה שיפזר את הנזק בין כל רוכבי האופניים החשמליים, אשר רכשו פוליסת ביטוח.

האפשרות השנייה היא הקביעה, כי אופניים חשמליים לא עונים להגדרת רכב מנועי, ובמצב זה בעת תאונה בין אופניים חשמליים להולכי רגל, על הולכי הרגל יהיה לתבוע את רוכב האופניים בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. מתווה זה יטיל על הולכי הרגל את הנטל להוכיח רשלנות של רוכבי האופניים, בשונה מההסדר הקיים בחוק. לכן להולכי הרגל יהיה קשה יותר להוכיח את תביעתם ולקבל פיצוי על הנזק שנגרם להם.

עוד הוסיף בית המשפט, כי אם יסווגו האופניים החשמליים כ-"רכב מנועי", הדבר יוביל לבסוף לכשל שוק שיתבטא בכך שציבור רוכבי האופניים, יפסיק את השימוש בכלים אלו, באופן שימנע את כל היתרונות הגלומים באופניים חשמליים כאמור לעיל.

זאת ועוד, בית המשפט בחן את ההתייחסות המשפטי לאופניים החשמליים במדינות שונות וקבע, כי מדינות רבות, וביניהן ישראל, אימצו את תקן האיחוד האירופי לעניין האופניים החשמליים לפיו, אופניים חשמליים תקניים פטורים מרישיון כלי רכב. כמו כן, קיימות הוראות שונות הפוטרות אף את רוכבי האופניים החשמליים מעריכת פוליסת ביטוח.

בית המשפט הדגיש, כי אין להתעלם מהמדיניות שננקטה למעבר של נסיעת אופניים חשמליים מהמדרכה אל הכביש, שכן מעבר זה משנה את "פוטנציאל הנפגעים האפשריים". כלומר, נזקי גוף עלולים להתרחש דווקא לרוכבי האופניים בתאונה עצמית או עם מעורבות כלי רכב מנועי ולא עם הולכי רגל, למעט המקרים בהם הולכי הרגל נמצאים בכביש, כמו במעבר חצייה.

בהתאם לכך, בית המשפט קבע, כי ה"זירה" שיש לבחון היא אינה מדרכה בה האפשרות לתאונה מול הולכי רגל היא רבה יותר, אלא לתאונה בכביש, שם אפשרות המגע מול הולכי רגל פחותה.

לפיכך, קבע בית המשפט, כי אם אופניים חשמליים יהיו מעורבים בתאונה עם "רכב מנועי", דינו של רוכב האופניים כדינו של הולך רגל, ובהתאם החובה לפצות אותו לפי החוק היא על מבטחת השימוש ברכב המנועי, ובהיעדר מבטחת – על קרנית, כל זאת בהנחה שמדובר באופניים חשמליים תקניים. עוד ציין בית המשפט, כי גישה זו לא תעמיס הוצאות יתר על עלות ביטוחי מכוניות והעלות של עריכת ביטוח לכלל רוכבי האופניים החשמליים, ולכן זוהי הגישה המועדפת עליו.

כמו כן, בית המשפט ציין כי רוכבי האופניים רשאים לעשות לעצמם ביטוח וולונטרי לפגיעה בצד ג' או לתאונה עצמית, ללא כל התערבות של המחוקק.

לפי כל המובא לעיל, בית המשפט דחה את הערעור וקבע, כי אופניים חשמליים תקניים לא עונים על הגדרת "רכב מנועי" לפי החוק, ולכן אין צורך בעריכת ביטוח. בנסיבות המקרה, בית המשפט חייב כל צד בהוצאותיו.

** עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.