שיהוי בתשלום תגמולים למבוטח עלול לחייב את המבטחת בפיצוי נוסף

בבית משפט השלום בפתח תקווה נדונה תביעתם של אורי זכריה ("התובע") וזוגתו שרה זכריה ("התובעת"), שיוצגו יחדיו על ידי עו"ד אלון צ'יצ'יאן, כנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ ("חברת הביטוח"), שיוצגה על ידי עו"ד אלירן ג'נח. פסק הדין ניתן באפריל 2017, בהיעדר הצדדים, מפי כבוד השופט אמיר לוקשינסקי-גל.

התובעים ביטחו את הבית שלהם באמצעות חברת הביטוח בפוליסת דירה ותכולה ("הפוליסה"). בחצר בית התובעים קיימת בריכת שחיה. לפיכך, הפוליסה כללה כיסוי ביטוחי לנזקי נוזלים מצנרת, כתוצאה מהתבקעות צנרת עילית ותת קרקעית של הבריכה. התובעים טענו, כי באחד הימים התגלתה תופעה של בריחת מים מהבריכה ("האירוע"). לאחר האירוע נמסרה הודעה לסוכן הביטוח. לטענת התובעים, חברת הביטוח השתהתה בעניין בירור חבותה למשך זמן בלתי סביר של כארבעה חודשים ("תקופת הבירור").

התובעים הוסיפו, כי במהלך תקופת הבירור, הבריכה הייתה ריקה ממים. בשל כך נגרמו לתובעים נזקים נוספים, אשר בעיקרם התייבשות ציפוי מעטפת הבריכה. עוד נטען, כי לאור התמשכות ההליך ניזוקו המשאבה ומסנן הבריכה וכן נגרמה לתובעים עוגמת נפש. חברת הביטוח שילמה לתובעים בגין עלות תיקון הנזק הישיר, אשר כללה החלפת קו צנרת, בניכוי השתתפות עצמית. עם זאת, חברת הביטוח סירבה לשלם בגין הנזקים הנוספים, מן הטעם שאלו אינם כלולים בפוליסה. על רקע זה הוגשה התביעה.

חברת הביטוח טענה להגנתה, כי למעשה התובעים הם שהשתהו במסירת הודעה אודות האירוע. לאחר קבלת ההודעה בחברת הביטוח, היא פעלה במהירות במטרה לברר את שאלת החבות. בתוך כך, חברת הביטוח שלחה שמאי באופן מיידי לבית התובעים. נוסף על כך, חברת הביטוח שלחה בתוך פרק זמן סביר של שלושה שבועות מהנדס מומחה. הפוליסה אינה מעניקה כיסוי ביטוחי לנזקים תוצאתיים. לפיכך, אין התובעים זכאים לתשלום נוסף.

האם חברת הביטוח השתהתה במסגרת בירור חבותה? אם כן - האם שיהוי כאמור מחייב את חברת הביטוח לשלם למבוטח בגין נזקים נוספים שנגרמים לו במהלכו?

בית המשפט ציין, כי העובדה שנזק תוצאתי אינו מכוסה בפוליסה, אינה פוטרת את חברת הביטוח מאחריות לנזקים הללו ככל שהם נגרמו כתוצאה מהפרת הסכם הביטוח או מעוולה נזיקית שביצעה חברת הביטוח במהלך ביצוע ההסכם. שיהוי במהלך בירור החבות עלול לגבש עילה חוזית של הפרת הפוליסה, בין היתר, לאור סעיף 23(א) לחוק חוזה הביטוח ("החוק"), לפיו מהמועד שבו נמסר למבטחת הודעה על מקרה הביטוח וכן תביעה בכתב לתשלום תגמולים, עליה לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותה. הביטוי "מיד" מחייב את המבטחת לפעול ללא דיחוי. טענה כאמור עלולה אף לגבש עילה נזיקית מכוח עוולת הרשלנות.

בית המשפט הוסיף, כי על מבטחת לפעול בשקידה ראויה לבירור חבותה. נכון שפרק הזמן הסביר להשלמת הבירור עשוי להשתנות ממקרה למקרה על פי נסיבותיו ומורכבותו. עם זאת, יש לתת משקל גם להיקף הנזקים שעלולים להיגרם למבוטח מהתמשכות הבירור ובהסתברות להתרחשותם.

בית המשפט בחן את הראיות שהגישו הצדדים וקבע, כי מעת מסירת ההודעה הראשונה אודות האירוע לסוכן הביטוח, ועד לסיום בירור החבות על ידי חברת הביטוח חלפו כארבעה חודשים. פרק זמן זה אינו סביר בנסיבות העניין, באופן כזה שיוצר סיכון בלתי צפוי ובלתי סביר לגרימת נזקים נוספים למבוטח (התובעים) ובכלל זה לנכס המבוטח המצוי בבעלותו. עוד נקבע, כי חברת הביטוח לא ביצעה בירור רצוף ובשקידה ראויה כנדרש.

בית המשפט ציין, כי כאשר מבטחת מקבלת הודעה על התרחשות מקרה ביטוח חלה עליה חובה לברר את חבותה בשקידה ראויה ובפרק זמן סביר, ועליה להימנע מהארכת הבירור שלא לצורך. כמו כן, כאשר מבטחת מבחינה, כי לאור התמשכות הליכי הבירור עלול להתרחש נזק תוצאתי צפוי, עליה ליידע את המבוטח אודות ההתמשכות וכן אודות הסיכון הכרוך בכך וזאת מבעוד מועד. יתירה מזאת, במקרה כאמור על המבטחת להנחות את המבוטח כיצד ובאילו אמצעים עליו לנקוט לצורך מניעת נזקים תוצאתיים. פעולות כאמור יעבירו את הסיכון להתרחשות הנזק התוצאתי מהמבטחת לכתפי המבוטח.

מאחר שחברת הביטוח לא פעלה כנדרש היא למעשה הפרה את חובתה כלפי התובעים. בית המשפט ציין, כי קיים קשר בין הפרת החובה לבין חלק מהנזקים שנגרמו לתובעים. בית המשפט הוסיף, כי מנגד התובעים לא פעלו לשם הקטנת הנזקים. נקבע, כי פעולות התובעים תרמו להתרחשות הנזקים בשיעור של 20%. בית המשפט בחן את סך הנזקים שנגרמו לתובעים והורה לחברת הביטוח לשפות אותם עבור נזקיהם הנוספים, בניכוי 20% כאמור.

עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.