המחוזי קיבל את הערעור שהגישה איילון על פסק דין של בית משפט השלום וקבע, כי ירי לעבר נהג רכב הוביל לתאונת דרכים

ג'ון גבע - הדר, משרד עורכי דין (2023)

רקע:

 לבית המשפט המחוזי הוגש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון, במסגרתו חויבה המערערת 2 ("איילון") לשלם למשיבה סך של 122,827 ₪, בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לרכבה על ידי נהג המערערת 1 ("המערערת").

על פי הנטען בכתב התביעה, האירוע התרחש בשנת 2017, בשעות הבוקר בג'סר א-זרקא, במסגרתו נפצע נהג המערערת (להלן: "הנהג") מירי שנורה לעבר המיניבוס בו נהג בשירות האחרונה. עקב כך, פגע במשאית של המשיבה, שחנתה בסמוך לבית הוריו, אליו רצה להגיע לאחר שנפגע.

בית משפט השלום קיבל את התביעה, תוך שקבע כי הנסיעה מהמקום בו נורה הנהג, ועד לפגיעתו במשאית המשיבה ארכה מספר דקות, שכן נדרש לעשות סיבוב בישוב, לצאת מהשכונה ולחזור מהצומת למקום התאונה. על כן, נקבע כי הנהג התרשל כיוון שבחר להמשיך לנהוג מרחק לא סביר לאחר שנורה, כאשר נהיגה זו גרמה לתאונה ולא היה מדובר בנסיעה של מספר מטרים בודדים. אמנם, נקבע כי הנהג איבד הכרתו עקב הירי, ואולם אובדן ההכרה היה אירוע ראשון והבחירה להמשיך בנהיגה היא זו שגרמה לתאונה.

המערערות לא חלקו על הקביעות העובדתיות שנקבעו על ידי בית משפט השלום, אלא רק על מסקנתו. לטענתן, מכיוון שנקבע שהנהג איבד את הכרתו טרם התאונה בשל הירי, הרי שהירי הוא הגורם הישיר לקרות התאונה. עוד טענו המערערות, כי לא היה מקום לנתח את האירוע באופן רציונלי לגבי התנהגותו של הנהג, כאשר מדובר היה בסיטואציה שאינה רציונלית ולא היה מקום לקבוע כי החלטתו של הנהג להמשיך בנהיגה לבית הוריו גבלה ברשלנות, כאשר קיבל את ההחלטה תחת ירי ואיום ממשי על חייו.

מנגד, המשיבה טענה כי החלטתו של הנהג, לאחר הירי, ניתקה את הקשר הסיבתי בין הירי לבין התאונה. שכן, הנהג היה צריך לעבור כמעט את כל הישוב בכדי להגיע לבית הוריו ואף בדרך לשם, עבר ליד מוסדות ציבור ויכול היה לעצור לידם ולבקש את עזרתם. כמו כן, לו עצר הנהג מיד לאחר שיצא מהאזור וביקש עזרה, הייתה התאונה נמנעת.

פרטי הצדדים וההליך:

בבית המשפט המחוזי בבאר שבע נדון ערעורן של נ.ב ובניו טורס ("המערערת 1") ושל איילון חברה לביטוח בע"מ ("איילון") אשר יוצגו על ידי עו"ד אמנון עמיקם ממשרד גנות-עמיקם עורכי דין, כנגד י. ר. א. ב. שרותי נוי 1985 (להלן: "המשיבה") אשר יוצגה על ידי עו"ד אופיר חמדי. פסק הדין (ע"א 15635-06-22) ניתן מפי כבוד השופטת שרה דברת.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק, קבע בית המשפט המחוזי כי דין הערעור שהגישו המערערת 1 ואיילון להתקבל.

התהליך בבית המשפט המחוזי:

תחילה, ציין בית המשפט המחוזי כי המדובר באירוע מצער של ירי לעבר אדם שנהג ברכב, אשר במנוסתו מהמקום פגע ברכב המשיבה, אשר בחלקו חנה על המדרכה ובחלקו בלט לכביש. במצב בו נורה הנהג במפתיע, מטבע הדברים, האינסטינקט הראשוני היה לברוח מהמקום. טענת המשיבה ולפיה הנהג יכול היה לעצור ליד מסגד או קבוצת אנשים כזו או אחרת ולבקש עזרה, מהווה  חוכמה בדיעבד, עת מנתחים מעשיו בפינצטה ובוחנים כל שלב ושלב בדקות ספורות, שחלפו מהירי ועד אירוע התאונה.

עוד הוסיף בית המשפט המחוזי, כי כאשר אדם נורה וסובל בשל כך מפגיעה משמעותית, כפי שקבע בית משפט השלום, הרי שאין לבחון את מעשיו בסביבה הסטרילית של בית המשפט, אלא על בית המשפט "לרדת" לזירת האירוע ולבחון התנהלותו בעיני של הפצוע בעת האירוע ולא ממרחק של זמן בתנאים רגילים ושלווים ובהיגיון מעשי, שלא היו מנת חלקו של הנהג בעת שנורה ונפצע.

בית המשפט המחוזי עמד על קביעתו של בית משפט השלום ולפיה "אין מקום להפחית מחומרת פציעותיו של הנהג בעקבות הירי... מבחינת המסמכים הרפואיים עולה כי מדובר בפציעה משמעותית אשר בנקל יכלה לגרום לאיבוד ההכרה הנטען סמוך לתאונה", וציין, כי לאור קביעה זו ומצבו הרפואי של הנהג, המסקנה כי התרשל שעה שהמשיך בנהיגה לא יכולה הייתה להיוותר על כנה. במצב רפואי נתון זה והחשש הממשי לחייו, הקביעה כי התרשל עת בחר לנסוע לבית הריו ולשם כך לעשות סיבוב בישוב, אשר עלה על כ-100 מטרים וארך מספר דקות, הינה קביעה שגויה.

יתר על כן, בית המשפט המחוזי  הדגיש כי מעדות הנהג על שהתאונה אירעה סביב השעה חמש בבוקר, ומהמסמכים בתיק עלה כי בשעה 05:26 הוא כבר הגיע לבית החולים, כאשר גם הנסיעה ממקום התאונה לבית החולים ארכה זמן, כפי שהעיד אחיו של הנהג. לפיכך, עלה כי מהרגע שהנהג נורה ונפגע ועד התאונה עבר זמן קצר ביותר, והמסקנה הבלתי נמנעת הייתה כי גורם זר, הוא הירי בו נפגע הנהג, הוא שגרם לתאונה.

סוף דבר: בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, ביטל את חיובה של איילון בתשלום סכום הנזק וחייב את המשיבה לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

יצויין, כי המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואולם בית המשפט העליון דחה את בקשת הערעור כך שהתוצאה היא שהערעור של איילון בבית המשפט המחוזי התקבל כאמור ונשאר על כנו.