קיזוז שווי שרידי הרכב בהתאם לקביעת המבטחת או לשווי השרידים כפי שנמכרו בפועל?

המבוטח לא עמד בנטל להוכיח את שווי מכירת שרידי הרכב 

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025) 

בבית משפט השלום בבת ים נדונה תביעתו של רומן צילשטיין  (להלן: "התובע") ע"י ב"כ עוה"ד אילנה מאזיק נגד ליברה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") ע"י ב"כ עוה"ד דימטירי פלשקו ואיי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבע 2") ע"י ב"כ עוה"ד רועי אלנקווה.   פסק הדין תאדמ (ב"י) 25736-04-24‏  מפי כבוד השופטת מיטל בן בסט ניתן בו' שבט תשפ"ה, 04 פברואר 2025.

לבית המשפט הוגשה תביעה כספית לקבלת פיצוי בגין ההפרש בין שווי שרידי רכב של התובע, כפי שנקבע על ידי הנתבעת 1 , וקוזז מהתשלום ששולם לו, לבין שווי מכירת שרידי רכבו של התובע בפועל.

התובע טען, ששמאי מטעמו שמצוי ברשימת שמאי החוץ של הנתבעת 1, נתן אומדן ראשוני של שווי שרידי הרכב של התובע. הנתבעת 1 לא ביקשה לערער על האומדן הראשוני שהועבר אליה ולא הציגה אומדן אחר תוך יום ממועד קבלתו. למרות זאת הפחיתה הנתבעת 1 מתביעת מבוטחה את מחיר שרידי הרכב שאושר על ידי השמאי מטעמו. הופחתו 50% בהתאם לעלות המקובלת ולחובת הקטנת הנזק וכן התקבל סכום נוסף בגין  הסעיף של חדש תמורת ישן.  נטען, כי בכך התעלמה מהנחיות חוזר ביטוח של רשות שוק ההון, ביטוח וחסכון והפרה את הוראת סעיף 55 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח) שאוסר על הטעיית מבוטח ועשתה עושר ולא במשפט. עוד נטען שהנתבעת 2 הכירה באחריותה לגרימת הנזקים אך לא שילמה לתובע את ההפרש בין שרידי הרכב.

הנתבעת 1, הודיעה כי היא אינה חולקת על גובה הנזק ועל היות הרכב אובדן להלכה, אלא על הסכום שנקבע כערך שרידי הרכב. לטענת הנתבעת 1, התובע הודיע לה על אירוע התאונה לאחר שבחר שמאי מטעמו ופעל באופן עצמאי למכירת הרכב במצבו הניזוק. התובע לא איפשר לה לשלוח מומחה ולהפעיל את ספקיה וכי היא הייתה מקבלת עבור שרידי הרכב סכום גבוה מהסכום שקיבל הנתבע ולכן הפר התובע את הוראות בעניין מתן ההודעה על קרות מקרה הביטוח והחובה להקטין את הנזק.

הנתבעת 2 אינה חולקת על אחריותה לאירוע התאונה ושילמה לנתבעת 1 את מלוא הנזק. התובע יכול היה להקטין את הנזק ולמכור את הרכב בשווי גבוה יותר מזה שהוא טוען. לא צורף הסכם מכירה ולא צורפה הוכחת תשלום בפועל.

בית המשפט קבע, שהיות והתובע הודה שראה את הסכם המכירה רק לאחר שנה וחצי ממועד מכירת הרכב וכי למרות שרשום שהוא צד להסכם הוא לא היה מודע לעריכתו ולא היה צד לו, למרות שנכתב בו שנערך בין התובע לבין המוסך שרכש את שרידי הרכב, ומאחר שהמוסך שקנה לא זומן להעיד - לא ניתן לראות את הסכם המכירה כראיה קבילה. וזאת גם לאור העובדה שצויין בהסכם תאריך שונה מהתאריך שננקב בחוות דעת השמאי שרשום בה, שההסכם מצורף לה כנספח. לכן בית המשפט החליט לתת להסכם משקל ראייתי נמוך.

התובע טען, שחברת הביטוח טיפלה במכירת הרכב אבל התברר שהשמאי הוא זה שטיפל במכירה. התובע  שבתחילה לא רצה להפעיל את הביטוח שלו, רק לאחר שבחר שמאי ונמכרו את שרידי הרכב שב ופנה לנתבעת 1 וביקש שתטפל באירוע הביטוחי. בית המשפט קבע שלנתבעת 1 הייתה נחיתות אינפורמטיבית והנטל של התובע היה להוכיח את שווי מכירת שרידי הרכב והתובע לא עמד בנטל. בית המשפט קבע שהעובדה שהתובע לא היה מעורב במשא ומתן למכירת שרידי הרכב ולא היה צד להסכם המכירה והשמאי מטעמו פעל למכירת שרידי הרכב וערך את הסכם המכירה ושכרו קוזז מהסכום ששילם המוסך לתובע והעובדה שקונה של הרכב מוסך לא הגיע להעיד- כל אלו פוגעים במשקל של הליך המכירה ובמשקל שניתן לייחס לחוות דעת השמאי נוכח מעורבותו.

בית המשפט ציין, שלא צורפה לתביעה חשבונית או קבלה על העברת הסכום בגין שרידי הרכב. התובע הגיש אישור על ביצוע העברה לחשבונו אבל לא ניתן לראות מי ביצע את ההעברה. סכום ההעברה אינו תואם את הסכום שנטען כסכום ששולם לו. כמו כן  מועד ההעברה הינו לאחר קבלת מכתב הנתבעת 1 לפיו הופחת סכום תגמולי הביטוח בגין ניכוי שרידים, כך שיש בזה כדי לפגוע במהימנות הראיה.

בית המשפט הוסיף שלא זומן להעיד נציג המוסך שרכש את השרידים ועדותו יכולה הייתה לשפוך אור על פרטי ההתרחשות ועל שווי מכירת שרידי הרכב. במצב שבו ניתנה לתובע אפשרות לצרף אסמכתאות מתאימות ביחס לביצוע המכירה, והתשלום שהועבר, והוא לא עשה כן, יש לזקוף את היעדר הראיות לחובתו. בית המשפט קבע שהתובע לא הוכיח את שווי המכירה ואת התשלום שהועבר, בצורה מדויקת ומלאה ולכן לא עמד בנטל ההוכחה שנדרש.

בית המשפט לא קיבל את טענת התובע, שהנתבעת 1 הפחיתה סכומים ממחיר שרידי הרכב שאושרו על ידי שמאי החוץ, מבלי שערערו עליה ומבלי שהציגו חוות דעת נגדית, בניגוד לחוזר של המפקח על הביטוח וזאת למרות שחוות דעת השמאי מטעם התובע הועברה לנתבעות, והתובע אפשר להן לשלוח מומחה מטעמן ולהפעיל את הספקים שלהם.

בית המשפט קבע, שישנו הבדל מהותי בין אי יכולתה של נתבעת 1 להתנגד להצעת תיקון, כשלא הוצגה שומה נגדית, לבין הוכחת שווי מכירת רכב התובע. בית המשפט קבע שאין חוות דעת מומחה להוכחת שווי מכירת רכב התובע, מכיוון שגם בחוות דעת השמאי מטעמו לא הוערך שווי הרכב למכירה, וההתייחסות למכירה היא בין מוכר מרצון לקונה מרצון כלומר, לכאורה הצדדים הסכימו על הסכום ולא בהתאם להערכה שמאית.

והוסיף בית המשפט שהתובע היקשה על הנתבעת 1 לפעול בהתאם להוראות החוזר, כי הוא לא ביקש לפעול תחילה דרך הנתבעת 1 אלא ישירות מול נתבעת 2, ורק כשראה שאינו מסתדר שב ופנה לנתבעת 1 בשלב שבו שרידי הרכב כבר נמכרו.

בית המשפט דחה את התביעה.

 ** עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.