על התובע להוכיח את התרחשות מקרה הביטוח ועל המבטחת להרים את הנטל להוכיח את הסייג לחבות

שימוש באיכון הטלפון של המבוטח העלה כי הוא לא היה הנהג ברכב בעת התאונה

ג'ון גבע - שלומי הדר, משרד עורכי דין (2025)

בבית משפט השלום בבאר שבע נדונה תביעתו של מוחמד אלחבניין (להלן: "התובע") ע"י ב"כ עוה"ד אמון עזיז נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") ע"י ב"כ עוה"ד משה עובדיה.  פסק הדין תא (ב"ש) 10222-10-22 מפי כבוד השופטת אורית ליפשיץ ניתן ב ט' טבת תשפ"ה, 09 ינואר 2025.

לבית המשפט הוגשה תביעה כספית בגין אי תשלום תגמולי ביטוח בעקבות תאונת דרכים לרכבו של התובע שהיה מבוטח אצל הנתבעת.

הנתבעת כפרה בחבותה לשלם לתובע תגמולי ביטוח, בשל טענתה בדבר מסירת פרטים כוזבים ובכוונת מרמה ע"י התובע.

 לטענת התובע, בעת שנהג ברכב מושא התביעה, אירעה לו תאונת דרכים עצמית, עת כלב חצה בפתאומיות את הכביש, דבר שהוביל להסטת רכבו לימין על מנת שלא לפגוע בבעל החיים, וכתוצאה מכך נפל הרכב בשולי הכביש אל הואדי. לטענתו רכבו נבדק ע"י שמאי מטעם הנתבעת שקבע שהיקף הנזקים עולה על שווי הרכב, ובשל כך הוגדר הרכב כאובדן מוחלט. לאחר שדווח לנתבעת על קרות התאונה, החליטה זו לדחות את התביעה ללא כל הצדקה, לטענת התובע.

הנתבעת אישרה את עצם קיומה של פוליסת הביטוח על הרכב, אך הכחישה את קרות מקרה הביטוח. לטענתה, מאחר שלא אירעה תאונה כנטען, וכן עקב היעדר רישיון בר תוקף לתובע אין היא חבה. החקירה שנערכה מטעמה, העלתה חשדות באשר לגרסת התובע, לרבות זהות הנהג ברכב. על פי תנאי הפוליסה, רק התובע ואשתו רשאים היו לנהוג ברכב ומתוך החקירה עלה שזהות הנהג ברכב הייתה אחרת, בניגוד לתנאי הפוליסה. כמו כן עלו חשדות  למסירת פרטים כוזבים אודות נסיבות האירוע, ויש חשש למרמה במטרה להונות את הנתבעת ולקבל ממנה תגמולי ביטוח שלא כדין. עוד טענה  הנתבעת שעל רישיונו של התובע הוחלו 2 שלילות מטעם משרד הרישוי.

בית המשפט מציין, שאין מחלוקת שלרכב מושא התביעה הייתה פוליסת ביטוח מקיף בתוקף ובה נקבע כי הנהגים המורשים לנהוג ברכב הם התובע ואשתו בלבד. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם עמד התובע בנטל להוכיח את התרחשות מקרה הביטוח, וככל שכן האם עלה בידי הנתבעת, הטוענת לפטור מאחריות, להרים את הנטל להוכיח קיומו של סייג לחבות והאם הוכח שנמסרו לנתבעת פרטים כוזבים אודות התאונה. האם התובע אינו זה שנהג ברכב בעת התאונה,  האם התובע היה מודע להיעדר נכונות העובדות שנמסרו, והאם עשה כן על מנת להוציא כספים שלא כדין מאת הנתבעת, באופן השולל ממנו את הזכות לקבלת תשלום תגמולי ביטוח, כהוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח(להלן:  "החוק").

בכל תביעה לקבלת תגמולי ביטוח, מוטל על המבוטח התובע את חברת הביטוח הנטל להוכיח קיום פוליסת ביטוח רלוונטית בתוקף וכי התקיים מקרה ביטוח המכוסה בפוליסה. הנטל להוכיח התקיימותם של חריגים לפוליסה ולכיסוי הביטוחי, לרבות טענת מרמה, רובץ על כתפי המבטחת. סעיף 25 לחוק כולל שלושה יסודות שאותם יש להוכיח כדי שהמבטחת תוכל לזכות בפטור:  מסירת עובדות לא נכונות או כוזבות, מודעות של המבוטח לכזב או לאי נכונותן של העובדות שנמסרו וכוונה להוציא כספים שלא כדין על בסיס העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות. מבטחת שהוכיחה שהמבוטח מסר לה עובדות כוזבות ביודעין, יראו אותה כמי שהוכיחה את קיומה של כוונת מרמה ואז עובר הנטל אל המבוטח שיידרש להציג מניע אחר לכך שמסר פרטים כוזבים, וככל שלא יציג מניע שכזה, ניתן יהיה לקבוע שהמבטחת עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה להוכיח כוונת מרמה. לאור חומרת הטענה והגוון "הפלילי" הכרוך בה, נדרשת כמות גדולה יותר של ראיות על מנת לעמוד בנטל השכנוע.

 לצורך הוכחת טענת התובע, כי אכן רכבו ניזוק מתאונת דרכים עצמית, הגיש התובע תצהיר שלו ושל אחיו. מעבר לעדויות אלו לא המציא התובע כל ראיה אובייקטיבית חיצונית להוכחת קיומה של התאונה ולעובדה  שרכבו נפגע בצורה משמעותית. לא ניתן הסבר מדוע פעלו התובע ואחיו להזמין גרר באופן עצמאי ולשלם לו. לא הוצגה קבלה או פרט מזהה של הגרר. התובע לא המציא תיעוד חיצוני מגורם רפואי או ממשטרת ישראל או אפילו תמונה שצולמה במקום התאונה הנטען. בית המשפט קבע שהתובע לא הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת ממנו כי הנזק שנגרם לרכב, נגרם כתוצאה מתאונת דרכים, שכן טענה זו נסמכת אך ורק על עדותו שהינה עדות יחידה של בעל דין.

בית המשפט לא נתן אמון בגרסאות התובע ואחיו וקבע כי אלו שינו את גרסאותיהם בהתאם לצרכיהם.

מסקנתו של החוקר מטעם הנתבעת, שלא נסתרה, הייתה שהתובע לא היה זה שנהג ברכב, כפי שעלה מהאיכון של הטלפון. מבדיקת מכשיר הטלפון של התובע עולה כי כל ההודעות בינו לבין אחיו נמחקו באותו היום. נתוני האיכון בנייד של התובע מעלים כי במועד התאונה הוא לא נכח בזירת האירוע. בשעות אלו התנהלו מספר רב מאוד של שיחות טלפון בין התובע לבין אחיו. בית המשפט סבר שנתונים אלו מלמדים שהתובע ואחיו לא היו יחד כטענתם, ושהתובע לא היה באזור ולא נהג ברכב במועד התאונה.

בית המשפט קבע, שהתובע צפה כי הוא יתבקש להציג את המכשיר הנייד שלו בפני החוקר ולכן בחר באותו היום, למחוק את ההודעות בינו לבין אחיו, דבר המלמד כי היו בהודעות כדי לסתור את גרסתו ולכן הוא בחר להעלימן.  גם בחירתו שלא להביא את חברו להעיד, מעלה כי היה בעדותו כדי להפריך את טענותיו. היעדר הבאת ראיות רלוונטיות יוצר מסקנה משתמעת כי אילו הובאו, היו פועלות לחובת התובע.  מהאמור עולה שהתובע מסר עובדות בלתי נכונות ביחס לאופן התרחשות התאונה, ביחס לזהות האדם שנהג כשהיה מודע להיעדר נכונות העובדות וזאת מתוך כוונה להוציא כספים מהנתבעת שלא כדין ולכן אין הנתבעת חבה בתשלום תגמולי ביטוח.

בית המשפט קבע שטענת התובע שהרכב ניזוק בתאונת דרכים עצמית כשהוא נהג נשענת על עדותו היחידה, שהייתה רצופה בסתירות ושינויי גרסאות ולכן שהתובע לא הוכיח שאכן התקיימו תנאי הפוליסה ושהנתבעת חייבת לשלם את נזקי הרכוש בגין התאונה. כמו כן התובע מסר לנתבעת עובדות כוזבות, והעלים ממנה עובדות בכוונת מרמה, ולאור הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, פטורה הנתבעת מחבותה. די בכך שהמבוטח מסר נתונים כוזבים לגבי חלק מסוים מתביעתו, כדי להוביל לשלילה מוחלטת של תגמולי הביטוח גם בגין החלק שאיננו נגוע במרמה. כמו כן בית המשפט קבע שהנתבעת פטורה מתשלום תגמולי הביטוח מכוח העובדה שהתובע נהג בעת שהיה בשלילת רישיון.

בית המשפט דחה את התביעה.

 ** עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.