על אף שצולמו תמונות של אירוע התאונה, לא הוכח ברמה הנדרשת כי הרכב שצולם הוא אכן הרכב שהיה מעורב בפועל בתאונה
ג'ון גבע - הדר, משרד עורכי דין (2023)
בבית משפט השלום באשקלון נדונה תביעתה של קווים תחבורה ציבורית בע"מ (להלן: "התובעת"), נגד ליברה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"). התובעת יוצגה על ידי ב"כ עוה"ד טל פרוינד ממשרד עורכי דין עומרי יוספי, והנתבעת יוצגה על ידי ב"כ עוה"ד ספיר רבינוביץ' ממשרד עורכי דין ערן פאר ושות'. פסק הדין (תא"מ (אשקלון) 52151-08-20) ניתן ביום 19 במאי, 2023 מפי כבוד השופט רענן גלעדי.
ענייננו בתביעה שהגישה התובעת לפיצוי בגין נזק שנגרם לאוטובוס התובעת על ידי רכב שפגע בו משמאל, אלא שמיד לאחר הפגיעה ברח ונעלם. התובעת טענה שהנזק נגרם על ידי רכב הנתבעת שכן מיד עם הפגיעה ובסמוך לבריחה של הרכב הפוגע, נהג רכב התובעת צילם את הרכב הפוגע מרחוק ורשם את מספר הרישוי שלו. בתמונה היה ניתן לראות אכן רכב דומה לרכב הנתבעת בצבע ובדגם, אולם, לא ניתן לקבוע ברמת וודאות מספקת שאכן מדובר ברכב הנתבעת.
לאחר שמיעת הצדדים בישיבת קדם המשפט, בשל הקשיים הראייתיים והדיוניים שעמדו לחובת התובעת, בית המשפט הציע לתובעת לחזור בה מתביעתה. אולם, זו סירבה להצעתו של בית המשפט ונקבע דיון הוכחות. בישיבת ההוכחות, שהתקיימה לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, עיון בראיותיהם, ושמיעת עדי הצדדים, בית המשפט הגיע למסקנה זהה, כי דין התביעה להידחות וזאת משום שהתובעת הצליחה להביא את כפות המאזניים להיות מעויינות בלבד, אך לא מעבר לכך.
בית המשפט חילק את נימוקיו לדחיית התביעה לשניים- ברמה המהותית וברמה הדיונית:
ברמה המהותית: בית המשפט ציין שהוא מבין את תחושת העוול של התובעת, של נהג האוטובוס מטעם התובעת ושל באת כוח התובעת נוכח כל הראיות שהוצגו וקבע, כי אכן כל אלה יוצרים חשש כבד וממשי שהרכב הפוגע הוא רכב הנתבעת, אך לא מעבר לכך ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי. בית המשפט קבע, כי כפי שהאמין בדיון לכנות עדותו של נהג האוטובוס, כך גם האמין לכנות עדותם של מחזיקת רכב הנתבעת ושל אביה. מחזיקת הרכב העידה, כי ב-99% מהמקרים היא זו שנוהגת ברכב למעט מספר פעמים בודדות בו היא מחליפה את הרכב עם רכבו של אביה כדי שזה יתדלק לה את הרכב. מעדותו של נהג האוטובוס עלה, כי הוא הבחין ברכב הפוגע בנהגת ולצידה צעיר בסביבות גיל 30, אלא שלפי עדות זו אביה של מחזיקת הרכב כלל אינו רלוונטי לתיאורו של נהג האוטובוס. עוד הוסיפה מחזיקת הרכב בעדותה, כי אחיה ואמה לא יכלו לנהוג על הרכב במועד התאונה, שכן לא היה להם ביטוח, ובשל כך הוסיפו אותם כמבוטחים בשנת 2020, לאחר מועד התאונה כאמור. לשאלת בית המשפט האם בידיעת התובעת על התאונה שהתרחשה, היא השיבה חד משמעית כי המידע לא היה מצוי בידיעה ושאילו כן היה מצוי בידיעתה היא לבטח לא הייתה מגיעה לבית המשפט, שכן לטענתה בשביל נזק מזערי שבגינו הייתה נדרשת השתתפות עצמית של 1500 ₪ לא הייתה מגיעה לבית המשפט. בית המשפט כאמור, האמין הן לעדות נהג אוטובוס התובעת והן לנהגת רכב הנתבעת, ברמה שלא ניתן לקבוע איזו מי מבין הגרסאות עדיפה עליו. בשולי הדברים בית המשפט ציין, שלכאורה ניתן להעלות ספקולציות התומכות בגרסאות כל צד, אולם, קבע כי הן בגדר ספקולציות בלבד.
ברמה הדיונית: בית המשפט מוסיף שאם לא היה די בקשיים המהותיים שתוארו לעיל, מצטרף גם קושי דיוני רב שעומד לחובת התובעת. נהג האוטובוס העיד שצילם ארבע תמונות מיד לאחר התאונה- שתיים של הרכב הפוגע ושתיים של האוטובוס. מבין כל התמונות רק אחת הוצגה לראשונה בדיון, תמונה נוספת הייתה זהה לראשונה ולכן לא הוצגה לטענת באת כוח התובעת, ואילו לגבי שאר התמונות, לטענת באת כוח התובעת, התמונות לא היו בידיה ולא ידעה על קיומן. מכל מקום, באת כוח התובעת הציגה את התמונה לבאת כוח הנתבעת ביום הדיון לפני תחילתו, דבר שהפתיע מאוד את באת כוח הנתבעת. בית המשפט ציין, שהתנהלות זו מצד התובעת הינה התנהלות שהיא בניגוד מוחלט להליך גילוי המסמכים בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי("התקנות"), אשר יש בה כדי לפגוע בעקרונות היסוד של התקנות שמטרתן בין היתר הוא להבטיח את התקיימותו של הליך ראוי והוגן. על פי התקנות, בתביעה שהיא תביעה בסדר דין מהיר, על בעל דין לצרף לכתב טענותיו רשימה של כל המסמכים המצויים בידו לעניין הנדון, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו לאחר שביצע הליך של חקירה, איתור ודרישה שלהם. אם המסמך נמצא ברשותו, על פי התקנות יש לצרפו, ואם לאו, עליו לציין את הנסיבות הקשורות לכך בכתב טענותיו. נוסף על כך, על כל צד בדיון מהיר להביא את כל ראיותיו לא יאוחר מישיבת קדם המשפט, אלא אם כן בית המשפט הורה אחרת. לפי התקנות, נפקות אי גילוי מסמך שיש לגלותו היא, שבעל הדין לא יהא רשאי להגישו. בענייננו, כאשר הנתבעת פנתה לתובעת לפני הדיון (ואף לפני הגשת כתב הגנה) לקבלת תמונות מאירוע התאונה, זו השיבה לה שאין בידיה תמונות ממועד האירוע. מהתנהלות זו קבע בית המשפט, שבכך נפגע ההליך הראוי וההוגן, באופן בו לא ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה להתמודד עם התמונות ולבחון אותן באופן מקצועי זמן מספיק לפני הדיון. בית המשפט קבע, כי נוכח מחדל דיוני זה, העומד לחובת התובעת, גם בכך יש כדי לתמוך בדחיית התביעה.
סוף דבר: בית המשפט קבע, כי דין התביעה להידחות בשל אי הרמת נטל ההוכחה המוטל על התובעת.
עד למועד כתיבת שורות אלה לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.