פוסטים אחרונים

עיון מחדש ביחסי עובד מעסיק בצל הקורונה

עו"ד שלומי הדר

כיצד משבר הקורונה מחולל שינוי בתחום דיני העבודה? לאחרונה בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע דן בסכסוך קיבוצי בין חברת נמל אשדוד בע"מ (להלן: "החברה") לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה. הרקע לסכסוך הייתה תאונה מצערת שהתרחשה ביום 13.02.20, במהלך פריקת מטען מבטן אוניה שעגנה בנמל אשדוד, שגרמה למותו של עובד נמל. החברה זימנה לשימוע שני עובדים שעבדו במשמרת בה אירעה התאונה, לאור הכוונה להשעותם מהעבודה. כאשר הדבר הנודע לוועד מנהלי העבודה, הורה הוועד למנהלי העבודה לנקוט ב"בשביתת הקפדה", במסגרתה מבצעים מנהלי העבודה את שלבי פתיחת המשמרת באופן איטי "ומוקפד". כתוצאה מכך, חל שינוי מובהק בזמני ההמתנה בין תחילת המשמרת לתחילת העבודה בפועל, ובכל נגרמו נזקים חמורים לבעלי וסוכני האוניות, עובדי התפעול ולחברה עצמה.

השביתה נועדה להביא לשינוי בהסכם הקיבוצי המיוחד למנהלי עבודה תפעול בנמל, כך שעובד מושעה ירוויח 100% משכרו לאורך תקופת ההשעיה, ולא 50% בלבד. מנהלי העבודה טענו, כי היחשפותם לאפשרות השעיה, למרות שייתכן שהם אינם אחראיים לתאונה, אינה מצדיקה הפחתת מחצית משכרם בתקופת ההשעיה. על השביתה לא נמסרה הודעה כמתחייב על פי הוראות החוק ליישוב סכסוכי עבודה, והמוסד המנהל המרכזי הארצי של ארגון העובדים לא אישר אותה. החברה עתרה למתן סעד הצהרתי לפיו העיצומים הינם "שביתה שלא כדין" וכן לצו שיורה על הסתדרות העובדים לגרום לכך שהעבודה תתבצע באופן תקין, ללא "האטות" או "הקפדות".

הסתדרות העובדים טענה, בין היתר, כי ההאטה היא "תוצאה של הנחיות והוראות הבטיחות שנקבעו על ידי הנהלת החברה בעקבות מותו המצער של העובד בתאונה". עוד טענה, כי "הזמנים שדורשת הנהלת החברה לביצוע הנחיות הבטיחות שניתנו על ידה, אינם סבירים". החברה מצידה טענה, כי מגבלות משבר הקורונה ואיסור ההתקהלות אילצו את מנהלי העבודה לבצע תדריכים לקבוצות קטנות של עובדים, ואילו בשגרת העבודה, כאשר לא חלים כללי הריחוק, התדריך מבוצע לכל העובדים ביחד.

בית הדין האזורי קבע, כי בדין הישראלי לא קיימת הגדרה עקרונית למונח "שביתה", ומשמעות המונח עשויה "להשתנות בהתאם להקשר הדברים". באשר לטענה שהועלתה לעניין כללי ההתנהגות בעקבות משבר הקורונה, קבע בית הדין כי אמנם מקובל עליו ההסבר לפיו נדרשו מנהלי העבודה לפצל את התדריכים, באופן שהאריך את זמן פתיחת המשמרת, אך אין בפני בית הדין מספיק נתונים על מנת להכריע מה חלקה המדויק של ההקפדה על כללי "הריחוק החברתי" על התארכות הזמנים בעת פתיחת המשמרת, ואולם, ההשפעה של ההקפדה על הנחיות הבטיחות, שלא קשורות לנגיף הקורונה, באה לידי ביטוי כבר בחודשים מרץ ואפריל 20'.

בית הדין הגיע למסקנה, כי העובדה שזמן פתיחת המשמרת "זינק" כלפי מעלה בחודש מאי 20', תומכת בטענת החברה כי העלייה בזמני פתיחת המשמרת נבעה כתוצאה מצעדים מתואמים שנקטו מנהלי העבודה, ושנועדו להשיג דרישות בקשר לתנאי ההשעיה, ולא מביצוע הנחיות הבטיחות של ההנהלה.

בסיכומו של דבר, בית הדין הורה, כי הסתדרות העובדים תפסיק את כל הצעדים הארגוניים שננקטו בחברה, וכי הוועד יבטל כל הוראה שניתנה בקשר לנקיטת השביתה, אשר יש בה כדי להביא לשיבוש העבודה בחברה.

עניין זה שעוסק בשביתת עובדים מציף שורה ארוכה של סיטואציות שמגיעות לפתח משרדנו מעת לעת מאז פרוץ משבר הקורונה בהיבטים משפטיים שונים.

יפים לעניין זה דברים מתוך מאמרם של כב' השופט ע' מאור ועו"ד א' דגני "בעיני שופט ועו"ד – חדלות פירעון" עורך הדין גיליון 45 "החוק החדש [חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 – הח"מ] אינו מסוגל להתמודד עם משבר בסדר גודל כפי שאנו רואים במשק היום; משבר כלכלי אשר בעלי עסקים ויחידים לא יכלו לצפות אותו, ואשר נקלעו אליו בעל כורחם ומבלי כל תרומה מצדם, אובייקטיבית או סובייקטיבית, ורק בשל מצב אובייקטיבי נקלעו למשבר פיננסי, ולחדלות פירעון".

בהמשך הם מוסיפים: "המאפיין הייחודי של המשבר הנוכחי הוא, אולי יותר מכל, ההשפעה הכלכלית הרחבה של גזירות הריחוק החברתי, ובעיקר סגירת מוסדות החינוך (גנים ובתי הספר), וכפועל יוצא מכך מניעת האפשרות של עובדים רבים לצאת לעבודה והשבתה של מרבית העסקים. קיימים מקרים שבהם גם כאשר כבר הוסרה המגבלה התעסוקתית וקיימות הקלות שונות, עדיין נמנע מאותם יחידים לחזור בפועל לתעסוקה מלאה, ולעיתים אפילו גם לא לחלקית, בשל אי פתיחתם המלאה של מוסדות החינוך".

הנה כי כן, המציאות מלמדת אותנו שהחקיקה הקיימת לא יודעת להתמודד עם משברים מאקרו כלכליים ובמציאות כאלו גם מעסיקים וגם עובדים עשויים למצוא עצמם לא אחת במצבי קיצון שהכפפתם לחקיקה ולפסיקה הקיימת שנועדה לימי השגרה עשויה להוביל לאבסורד. כך, נכונים הדברים לגבי חובות השימוע, טעמים לסיום יחסי עובד מעסיק, פיקוח של מעסיקים בעת עבודה מרחוק ועוד שורה ארוכה של מצבים שנובעים ממגפת הקורונה והוראות החרום הכרוכות בה.

יש להניח לפיכך, כי חקיקת חרום או מדיניות משפטית שתדע לאבחן בין סימפטומים שנובעים ממגפת הקורונה לכאלה שהשימוש בקורונה הוא רק תירוץ, תאפשר את שיטוח עקומת ההליכים שצפויים להציף את בתי המשפט ולהשפיע על המשק.

ללא ספק תידרש אף יצירתיות משפטית בתקופה זו שתחייב חשיבה מחוץ לקופסה ובמידת הצורך, אין לחשוש גם מיצירת הלכות משפטיות שייצרו נורמות חדשות שיתקנו עיוותים של המציאות החדשה.

חיפוש על-פי תגיות