סוגיית הגורר והנגרר: בית המשפט קבע כי בנסיבות התאונה אין להטיל אחריות כלשהי על מבטחת הנגרר

ג'ון גבע - הדר, משרד עורכי דין (2023)

בבית המשפט השלום בתל אביב נדונה תביעתה של מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"). התובעת יוצגה ע"י עוה"ד ששי לב; הנתבעת יוצגה ע"י עוה"ד אריק הלפר. פסק הדין (7376-09-23) ניתן ביום 31 במרץ 2024 מפי כבוד השופט נצר סמארה.

ענייננו בתביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעת לאחר שחויבה בהליך אחר לשלם למבטחת של רכב צד ג' עבור נזקים שנגרמו בעטייה של תאונה שנגרמה בין רכב המבוטח על ידה לבין רכב צד ג' (להלן: "התאונה"). לכלי הרכב אשר בוטח על ידי התובעת, חובר נגרר שהיה מבוטח על ידי הנתבעת.

עתה, לטענת התובעת מאחר שכלי הרכב שפגע ברכב צד ג' היה הנגרר שהיה מבוטח בעת התאונה על ידי הנתבעת ולא הגורר, הרי שעליה לפצות את התובעת במחצית מהסכום בו היא חוייבה על פי פסק הדין בהליך הקודם.

מנגד, לטענת הנתבעת דין התביעה נגדה להידחות. לטענתה היא לא הייתה צד להליך הקודם ואף לא נטען בהליך הקודם כי היא צד נדרש. בנוסף, טוענת הנתבעת כי היא הייתה מבטחת הנגרר, כאשר נפסק במספר רב של פסקי דין כי האחריות מוטלת על הגורר שבו נוהג הנהג והמוביל את הנגרר שהוא חסר חיות משל עצמ ועוד טוענת הנתבעת, כי המבוטחת כלל לא מסר לה מידע אודות התאונה, וגם מטעם זה דין התביעה להידחות.

בית המשפט דן ופסק: בית המשפט קבע כי צודקת הנתבעת כי ככל שסברה התובעת, כי החבות צריכה לחול על מבטחת הנגרר היה עליה לבקש את צירופה של הנתבעת כנתבעת נוספת או לבקש מתן היתר למשלוח הודעת צד ג' כנגדה. אולם, התובעת לא פעלה לעשות כן, ולפיכך, בית המשפט קבע כי עתה, כאשר פסק הדין מנוי וגמור, עת לא ניתנה האחריות, לא רשאית התובעת לצפות כי הנתבעת תפצה אותה על מחצית מהסכום שהיא חויבה.

בית המשפט קבע, כי רק מטעם זה היה כדי לדחות את התביעה. אולם, גם לגופו של עניין, קרי במחלוקת שבין חבות מבטחת הגורר לבין מבטחת הנגרר, בית המשפט קבע כי דין התביעה להידחות.

בית המשפט קבע, כי בפסיקה נדונה רבות הסוגיה של חיוב גורר-נגרר בגין נזקי רכוש שאירעו לצד ג', ולצד זאת אין עדיין הלכה מחייבת לגביה או תמימות דעים בנדון.

בית המשפט סקר את גישות בית המשפט בעניין חלוקת האחריות בין גורר לבין נגרר וקבע, כי קיימות שלוש גישות.

גישה ראשונה, נוטה לייחס אחריות לגורר בלבד, שכן הגורם האנושי מצוי בגורר, ולכן הוא החלק האקטיבי הנוהג בו, בעוד שהנגרר הולך אחר הגורר ולכן הוא החלק הפסיבי, חסר החיות משל עצמו.

גישה שנייה, הפוכה, שלפיה בנסיבות מסוימות, התנהגות בכביש של גורר ייתכן שתהיה שונה מהתנהגות מכלול המורכב מגורר ונגרר, ולעתים תנועת הנגרר משפיעה במידה מכרעת על כושר תמרון המכלול, כך שקיומו של הנגרר תורם להתרחשות התאונה, קרי אלמלא הנגרר התאונה לא הייתה מתרחשת. גישה זו נוטה לראות, בנסיבות מתאימות, בנגרר, גם אם מחובר הוא לגורר, גורם נפרד לאירוע התאונה.

גישה שלישית, הינה גישה ביניים ולפיה אין לראות בנגרר חלק פסיבי, למעט כאשר הוא מנותק מן הגורר, אלא חלק ממכלול שהפך ליחידה אחת, הדורש מיומנות נהיגה מיוחדת, ובמקרה כזה, הרי שיש להטיל אחריות על שתי היחידות באופן שווה. גישה זו רואה בהטלת אחריות על החלק מהמכלול אשר גרם את הנזק בלבד, כאשר אין מחלוקת בעניין זה, כמחטיאה את ייעודו של המכלול שהפך ליחידה אחת. גישה זו לא רואה בעצם ישיבתו הפיזית של הנהג בגורר כנתון מרכזי שלפיו יש לקבוע את האחריות, אלא היא מכוונת לכך שהנהג משפיע באותה מידה בדיוק על התנהגות ותנועת הגורר והנגרר, כך שיש לראות את הנהג כמי ששולט הן בגורר והן בנגרר.

לשיטת בית המשפט בהליך שבפנינו, ובהתאם למספר פסקי דין שכבר נפסקו בסוגיה זו של חלוקת אחריות בין גורר לבין נגרר, יש להעדיף את הגישה המטילה את האחריות המוחלטת על מבטחת הגורר מאחר שיש לראות בנגרר חלק פאסיבי, חסר חיות משלו, הנשלט בידי הגורר בו מצוי ונוהג הנהג, תוך הותרת פתח בהם החבות לנזקי התאונה תוטל על הנגרר, כגון מצבים בהם הגורר אינו שולט בנגרר.

בנסיבות התאונה דנן, בית המשפט קבע כי הוא סבור לסטות מגישתו לעיל שכן בנסיבות העניין היה על הנהג בגורר לגלות מיומנות נהיגה המתאימה להסעת הגורר והנגרר בצוותא.

בית המשפט קבע כי בין אם המגע עם רכב צד ג' היה של הגורר והנגרר ביחד, ובין אם המגע עם רכב צד ג' היה של הנגרר בלבד, כפי המקרה שלפנינו, אין להסיק מכך חבות של מבטחת הנגרר או בעליו של הנגרר. הנגרר הנו חלק פאסיבי חסר חיות משל עצמו, הנשלט בידי הגורר, בו נוהג ושולט הנהג.

משכך, בית המשפט קבע כי יש להטיל את החבות לנזקי רכב צד ג' מבטחת הגורר, דהיינו על התובעת.

סוף דבר: בית המשפט דחה את התביעה והשית על התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2000 ₪.

נכון למועד כתיבת שורות אלה לא ידוע האם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.