מתי ניתן לקבוע כי הנהג הפוגע פטור מאחריותו לתאונה?

ג'ון גבע - הדר, משרד עורכי דין (2023)

בבית משפט השלום בהרצליה נדונה תביעתו של רועי שחם (להלן: "התובע") כנגד שמאי ורדה (להלן: "הנתבעת") וכנגד שומרה חברה לביטוח בע"מ(להלן: "הנתבעת 2"). שמות באי כוח הצדדים לא צויינו בפסק הדין (תאד"מ 21024-06-21) אשר ניתן מפי כבוד השופטת איילת טופז-אחיעזר.

בפני בית המשפט הונחה תביעה לפיצוי התובע בגין נזקי רכוש, אשר נגרמו לרכבו, בהתאם לטענותיו בכתב התביעה, בעטיה של תאונת דרכים.

על פי הנטען בכתב התביעה, התאונה התרחשה בעת שכלי הרכב של התובע חנה בחניה כדין ללא נהג. לפתע, הגיחה נהגת רכב הנתבעות, בחוסר זהירות, סטתה לעבר רכב התובע, פגעה בו והסבה לו נזקים.

בכתב הגנתן טענו הנתבעות, כי בעת שרכבן נסע כדין בנתיב נסיעתו, לפתע איבדה הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") את הכרתה, כתוצאה מכך איבדה שליטה ופגעה ברכב התובע. בנסיבות אלה, לנתבעת לא הייתה כל אפשרות למנוע את התאונה, משכך המדובר בגורם זר מתערב ודין התביעה להידחות.

הסוגיה בה בית המשפט צריך היה להכריע היא בשאלה, האם הוכח במקרה הנדון קיומו של גורם זר מתערב.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק, קבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל.

תחילה, קבע בית המשפט כי מדברי הנתבעת לא ניתן היה ללמוד בוודאות כי איבדה את הכרתה, אלא שהיא דיברה על תחושת "היעלמות", כאשר לא הייתה ברורה המשמעות הרפואית של הדבר, וכן לא היה ברור האם התחושה הגיעה לפני או עקב התאונה. בהתאם לפסיקה, כאשר עולה טענת גורם זר מתערב, מתעוררת השאלה האם קיימת אינדיקציה בתיקה הרפואי של הנתבעת למצב רפואי כפי שנטען שאירע במועד התאונה, או שהיה עלול להוביל למצב הרפואי במועד התאונה, אם לאו.

בית המשפט ציין, כי למרות שניתנה בידיהן האפשרות, הנתבעות נמנעו מלהגיש את מלוא תיקה הרפואי של הנתבעת. בנסיבות הללו, אי הגשת מלוא התיק הרפואי, במסגרתו מפורטת ההיסטוריה הרפואית של הנתבעת, אשר היה בה כדי ללמד על קיומו של עבר רפואי או סימנים המהווים נורות אזהרה לאותה "היעלמות", זאת להבדיל מסיכום רפואי הנכון למועד התאונה בלבד, נזקף לחובת הנתבעות. מעבר לכך, הנתבעות אף לא הגישו חוות דעת רפואית או העידו רופא מומחה ביחס לאירוע הנטען מן ההיבט הרפואי ובאופן שיהא בו כדי לבסס מסקנה רפואית.

עוד הוסיף בית המשפט, כי הייתה אפשרות בידי הנתבעות להביא לבית המשפט  רופא מומחה שיתאר התפתחות של אובדן הכרה או סינקופה, כפי שציינה הנתבעת בעדותה וכן לפי הסיכום הרפואי, האם תיאור "היעלמות" הולם סינקופה, מהי משמעות אותה "היעלמות", מהם הסימנים המקדימים לסינקופה ומהו פרק הזמן שחולף מעת הופעת סימנים מקדימים ועד "היעלמות". אלא שלא סופק תיאור שלבי התפתחות סינקופה ואף לא הייתה כל אמירה חד משמעית במסגרת המסמכים הרפואיים, שהוגשו ביחס לאירוע שעברה הנתבעת.

בהתאם לזאת, קבע בית המשפט כי אין כל אינדיקציה מובהקת לאירוע רפואי שהתרחש או לחוות דעת חד משמעית באשר למצב אשר אירע לנתבעת. על כן, הנתבעות לא עמדו בנטל להוכיח כי אובדן הכרה, בבחינת גורם זר מתערב, הינו הגורם לתאונה.

מעבר לכך, בית המשפט הדגיש, כי גם אם היה מגיע למסקנה ולפיה הנתבעת חוותה אובדן הכרה במועד הרלוונטי, הרי שלאור טעמים כבדי משקל השתכנע כי התרשלה בעצם הנהיגה. זאת מכיוון שעל פי סיכום הקרדיולוג, עלה כי הנתבעת חשה בבחילה והרגשה כללית רעה "זמן קצר" לפני התאונה, כאשר לא ניתן היה לומר מהו אותו פרק הזמן עובר לתאונה בו פקדו את הנתבעת תחושותיה הגופניות. כלומר, היו סימנים מקדימים כאשר היה בידי הנתבעת לעצור בצד הדרך ולחדול מנהיגה, אלא שנראה, כי הנתבעת הפעילה שיקול דעת מוטעה וייתכן, כי סברה שאין טעם לעצור את רכבה ברחוב בו היא מתגוררת, היות ותוך פרק זמן קצר תגיע לביתה.

בית המשפט ציין, מבלי לקבוע מסמרות, כי אין משוללת מן היסוד ההנחה ולפיה הנתבעת הרגישה תחושה רעה מאוד, בעקבותיה התנגשה ברכב התובע ורק אז, מעוצמת הפגיעה אשר בעטיה נפתחו כריות אויר, חוותה את אותה "היעלמות".

לאור כל האמור לעיל, קבע בית המשפט כי הנתבעות לא הרימו את הנטל שהוטל עליהן להוכיח כי בשל מצבה הרפואי של הנתבעת, בעת קרות התאונה, התקיים בנסיבות דנן גורם זר מתערב הפוטר אותן מאחריות לנזקי רכב התובע. בהתאם, נקבע כי הנתבעת אחראית להתרחשות התאונה.

סוף דבר: בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובע סך של 18,861 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.